Miketz Shabbat Chanukah

To the refuah shleima of Chava Miryam bat Channa Sarah

My Musing

Is there a limit to how much good (or bad) can come to us from God?

What does it mean to have a “limit” or an “end”?

This week’s selection, the opening Tanhuma takes us from a blessing recognizing the providence in having enough rain in its correct season to the physical limits of Heaven and Earth to the limits of darkness and the end of Joseph’s captivity.

Joseph is seen as the paradigm for the exiled Jew. He was forcibly taken from his land and his family, imprisoned and yet rose to the heights of the society where he lived,yet never forsaking his heritage and Jewish identity. Just as Joseph’s captivity comes to an end so may our exile.

מדרש תנחומא (וורשא) פרשת מיקץ סימן א

The midrash begins with the early formulation of “yelmadeinu Rabbeinu” our teacher should teach us.

ילמדנו רבנו:

What should the blessing be for sufficient rain in the right season?

הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך?
כך שנו רבותינו:

על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב.

Our rabbis taught that the blessing is “On the good and the One who does good” Interesting to note that this is the same blessing said over an additional bottle of wine brought to the table during a meal and over the birth of a daughter.

Then the midrash examines the source of the rain and the source of everything in its time.

והגשמים מהיכן יורדין?
רבי אליעזר אומר:
העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה.
אמר לו רבי יהושע ,

והלא מי אוקיינוס מלוחין הן?!

אמר לו, מתמתקין מן העבים שברקיע. דאמר רבי שמעון בן לקיש:

למה נקרא שמן שחקים?
שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואחר כך הן יורדין. ובקצבה הן יורדין, שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה.

Where does the rain come from? Rabbi Eiliezer says that all water comes from the Atlantic Ocean. “But the Ocean is salty?” counters Rabbi Yehoshua. Rabbi Eliezer answers him that the clouds sweeten (filter by evaporation) the water. And he offers a teaching of Reish lakish that the clouds scrub the water clean before they fall to the earth. He also explains that God determines the limit of the water that falls to the earth during the year.

The midrash continues to offer examples of limits that are set by God.

אמר רשמעון ב”ר יוחאי:
כשישראל זוכין, יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך.

וכשהן חוטאין, יורדין בימים ובנהרות; מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר

שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא בקצבה הוא נותן.

לחמה נתן קץ, שנאמר: (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו.
לשמים נתן קץ, שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
לארץ נתן קץ, שנאמר: (ישעיה מ) בורא קצות הארץ.
ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר: (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה.
לחשך נתן קץ, שנאמר: (איוב כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר.
ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים:

Rabbi Shimon Bar Yochai said, when Israel are worthy the rain falls on the plants and trees and seeds and the world is blessed. When Israel sins the water comes from the seas and the rivers in the amount He determined, just not as rain. Additionally, God assigned limits to bread, Heaven (the atmospheres), the earth, the exodus from Egypt, darkness and Joseph’s captivity in Egypt.

Vayeshev

My Musing
The midrashim for Vayeshev are rather large and unwieldy when taken as a whole. This week, I present a large part of the second Tanhuma on the parsha. Often by its explication of the text the midrash asks the questions without actually asking them. Among the questions implicitly asked by this week’s midrash:
Why did Jacob love Joseph more than any other?
Is there the concept of midah keneged mida, measure for measure in the events that happen to Joseph?
Can a place really be bad karma?
Why did the brothers sell Joseph for such a cheap price?
If Reuven was not part of the plan to sell Joseph and wanted to save Joseph, why didn’t he tell his father? How did the brothers maintain their secrecy of the act from their father?
If Jacob was so close to God and God spoke to him as He did to his fathers, why dinlt God reassure Jacob that Joseph was alright?
As you read the midrash, the question is better than the answer, but the question is there nonetheless.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ב
(בראשית פרק לז:ב, ג ) " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"

The midrash offers a unique insight abut the relationship between Jacob and Joseph. Although the text clearly states that Joseph was born of Jacob’s old years and we know that Joseph is the son of Jacob’s true beloved, the midrash offers an alternative that is not without precedent. A few weeks ago the midrash explained that God was gracious to Abraham and made Isaac in Abraham’s image. Similarly, the midrash offers that Joseph was the exact “clone” of Jacob.

" כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"
בן איקונים שהיה דומה לו.

Rabbi Yishmael and the midrash offer more literal meanings, ending with the pshat that Joseph was born during his father’s later years.

רבי ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים, על שם (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
בן זקנתו של אביו.

Now the midrash addresses the jealousy of the brothers. They were jealous because Joseph would boast of his dreams of leading them, and would tattle on them that they ate without slaughter. Later, the midrash explains, this too would come back to haunt Joseph.

ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.
" וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"
אמר לאביו, אחי אוכלין אבר מן החי. אמר לו הקדוש ברוך הוא 'חייך! בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד' (בראשית מג:לב) "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"

The midrash continues that if Joseph had not spread the lashon harah about his brothers the evens that led to the subjugation of the Israelites and the slavery might not have had to happen.
ולפי שספר עליהם לשון הרע, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים, ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
Jacob then sends Joseph to check on his brother to the town of Shechem. The midrash examines the character of the town which seems to portend evil. There is also a mention that the Ish, the man that Joseph meets is the angle Gabriel. This takes the approach that God is directing the events.

אמר יעקב ליוסף "לך נא ראה את שלום אחיך וגו'". "ויבא שכמה" מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד (מלכים א יב) "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים", "וימצאהו איש" אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר (דניאל ט )"והאיש גבריאל" ,

The midrash throws in a seemingly parenthetical statement about the pit that held Joseph until he was sold. This statement will be important later in the construction of the midrash. The pit. The midrash explains, did not hold water but had vipers and scorpions.

" ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'"
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו,

The midrash now explicates the selling of Joseph and why Reuben did not know about it, yet was beholden to keep the brothers’ secret. The brothers sell Joseph for a paltry amount, just enough to buy a pair of shoes for each brother. Readers aware of the martyrology recited for the ten martyrs on Yom Kippur may recall the declaration of guilt heaped upon the brothers for kidnapping and selling Jospeh for pairs of shoes.

מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים. הן מוליכין אותו לקצוות המדבר ,עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.

The midrash questions why such a fine specimen as Joseph would be sold for a measly sum. The answer is in the parenthetical statement about the condition of the pit. It had scorpions and vipers and the fear caused Joseph to look weak and fetch a low price.

וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות. לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.

Now, the midrash fills in the balnks. The big question is why didn’t the brothers or God ever reveal to Jacob the truth about the sale of Joseph. The midrash relates that the brothers bound themselves by a device stronger thanan oath- it was the cherem- the promise of excommunication. The midrash also explains that such a decree can only be made with ten and with Reuben gone, the brother were missing one. They brought God into the discusion

אמרו, נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו. אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.
מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם. כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה. חזר לאחיו, אמר להם, "הילד איננו ואני אנה אני בא"

Now the midrash can explain why Reuben did not reveal to his father the fate of Joseph. When Reuben returned, he was met by the brothers and they explained how they had made the strong cherem and Reuben was enjoined to be a part. The midrash also explains that this cherem bound God from revealing to Jacob, even though the verse in Psalms states that God reveals His words to Jacob.

הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק. ואף הקב"ה אף על פי שכתוב בו (תהלים קמז) "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף.

Rabbi Minah adds that the brothers never fully atoned for the sin of selling Joseph

רבי מנא אומר, במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו. ועליהם הכתוב אומר (ישעיה כב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם.

Once the brothers found Joseph alive in Egypt they rescinded the cherem. That explains why Jacob did not know. The text records that at the moment that Jacob found out that Joseph was alive, his spirit became alive. Had Jacob died, that his spirit was rejuvenated? It was that the cherem was lifted and God could once again converse with Jacob.

ושמע יעקב שהוא חי , וכתיב בו "ותחי רוח יעקב אביהם"
וכי מתה היתה? אלא שחיתה מן החרם, ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

vayishlach

My Musing
When is subterfuge acceptable? Can you use circumstances to your benefit even if it means that while you will be 100% honest to the letter of the law, in the spirit of the law you might be just a bit dishonest?
The midrash paints Yaakov as hoping that his twenty year association with Laban will be enough to make his brother think twice before attacking. Of course it is not only the idea that Yaakov emerged relatively unscathed from his two decades long indentured servitude with Laban that will protect him from Eisav, but also the merit of the future of the Tribes that will protect Jacob and by analogy his progeny, the Jewish people, as they travel through time and engage Eisav bent on revenge for a perceived wrong. The shift from the story directly on Yaakov to the protection of the Israelite nation and the judgment of Eisav later on, resonates a medieval wish for vindication for the suffering Jews go through.

The midrash opens for this week's parsha in a rare style of a straightforward exposition on a small phrase from the opening of the parsha. The midrash is not using a yelmadeinu teaching nor is it using a zeh sh'eamar hakatuv, "this is to what scripture is referring" but it starts out with an inference.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן א
(בראשית לב:ה,ו) " וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"
"עִם לָבָן גַּרְתִּי"

He (Yaakov) said, Even though I dwelled with Laban, the head of the conmen these past twenty years, I have much wealth. Therefore he let Eisav know his material gains. Eisav will think that Yaakov only entered the arrangement with Laban with his staff and managed twenty years. Despite Laban being the best charlatan, Yaakov managed to amass great wealth. How will I best him?!

אמר, 'אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה, יש לי שור וחמור ועושר גדול'. לכך הודיעו, כדי שיהרהר בלבו ויאמר, יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה. ולבן אב הרמאין הוא, וזה נתעשר אצלו ושב בשלום ואני אוכל לו?!

Now the midrash teases out the protection afforded by the later generations of Yaakov implied in his words. The ox of the cattle refers to Joseph who was called the firstborn of the ox by Moses in his last blessings to the Israelites. The Donkey refers to the Messiah, the future king of Israel, from the prophecy of Zachariah. Sheep refers to the entire nation of Israel who are called sheep in the prophecy of Ezekiel.

"וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר"
אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר, (דברים לג:יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לו,ֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה"
וַחֲמוֹר "זה משיח בן דוד, שנאמר, (זכריה ט:ט) "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָך,ְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"
"צֹאן" אלו זכותן של שבטים, שנקראו בניהם 'צאן', שנאמר, (יחזקאל לד:לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם, אֲנִי אֱלֹקֵיכֶם נְאֻם אֲד-ֹנָי יְדֹוִד"

The midrash offers another set of proof for the resiliency of Yaakov from Judah and Joseph. Judah will be the kingdom that endures throughout the ages. Joseph represents the other side of enduring leadership, as evidenced by his rise to power in Egypt. Both will graze on the straw that refers to Eisav. The idea being that Eisav will be judged and held accountable in the end. That is why Yaakov is protected.

גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר, (ישעיהו יא:ז) "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו, יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן"
פירש "אַרְיֵה" שהוא יהודה, שנאמר, (בראשית מט:ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"
"כַּבָּקָר" זה יוסף.
"יֹאכַל תֶּבֶן",כלומר, זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר, (עובדיה א:יח) "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַש, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְדֹוָד דִּבֵּר"

The midrash includes a prophecy that all the nations that hound Israel will be judged.

ומנין שאף כלם ידינוהו?
שנאמר, (יחזקאל יט:ב) "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיה" מכאן שכלם ידינוהו.

Now the midrash concludes with a teaching that returns to the original phrase. The servant is Moses and the handmaiden is Ruth who is the progenitor of King David.

"וְעֶבֶד" זה משה, שנאמר, (דברים לד:ה) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְדֹוָד בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְדֹוָד"
"וְשִׁפְחָה" זו רות, שעתיד דוד לצאת ממנה. וכתוב עליו (תהלים קטז:טז) "אָנָּה יְדֹוָד, כִּי אֲנִי עַבְדֶּך,ָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה לבא ולחסות תחת כנפי השכינה.

The sum total of these future progeny will be the protection Yaakov needs and the reason for

Eisav to think twice before he harasses Israel.

Vayeitzei

My Musing
The midrash begins with a teaching about the ir miklat, the city of refuge to which a person guilty of negligent homicide flees. This refuge is practically for life and becomes a defacto exile. From ths idea of exile, the midrash quickly refocuses on Yaakov, who is seen as going into exile. Like the person who committed negligent homicide, Yaakov flees for his life. Eisav, like the goel hadam, the avenger, is seeking to right a wrong and will do so with the life of Yaakov.
But where a negligent murderer is to spend his exile contemplating his sin in fear of retribution, God appears to Yaakov in a dream. The dream leaves Yaakov with a sense of foreboding but hope.
I believe the real message is that the midrash, while recognizing the apparent guilt in Yaakov’s actions, is making clear that Yaakov is not guilty. Otherwise, why would God visit Yaakov with such brilliance that the rocks melt together?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן א
(בראשית פרק כח:יא) " וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
ילמדנו רבינו:

Our Rabbi will teach:
If one kills through negligence, where does he flee?
The Rabbis taught: One who kills by mistake, is exiled to the city of refuge, three on this side of the river and three within the boundaries of the land of Canaan.

ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה?
כך שנו רבותינו: ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט, לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען.

It is on the idea of exile that the midrash transitions to our weekly Torah reading and Yaakov. Yaakov was exiled. He ran for his life, and feared that Eisav would kill him. When God saw how distressed Yaakov was, He appeared to Yaakov in a dream. (The midrash assumes that the reader knows the dream).

ויעקב אבינו גלה לחרן. בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו. מכיון שראהו הקדוש ברוך הוא בצרה גדולה, נגלה עליו בחלום.

Here the midrash moves to a tangential discussion. Rabbi Abahu said in the name of Resh Lakish, that when the stones under Yaakov's head "saw" (read 'perceived') the glory of The Holy One blessed be He, they melted into one rock.

אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא, נמחו כלם ונעשו אבן אחת.

From where do we know this? From the apparent contradiction in the text. At the outset the scripture details that Yaakov "took from the stones of the place" before he went to sleep and upon arising it details that he took the (single) stone that was under his head.

מנין?
שעד שלא ישן כתיב "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" אבנים הרבה כיון שננער כתיב (בראשית כח:יח) "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" אבן אחת.