Va'eira

My Musing
What does it mean to be on a first name basis with God? Why would God allow us to be on a first name basis with Him? As you read through the midrash this week, reflect on why the midrash looks at Moshe disapprovingly.
The midrash opens with a proem about reciting the ineffable tetragrammaton and segues into understanding levels of faith in God.

The midrash actually takes Moshe to task for questioning God. The midrash offers three vignettes about the Patriarchs who were assured of the land, being provided for and yet when these promises did not come to fruition in the simple way, they did not question. While a perusal of the book of Genesis will show that Abraham did question God about Sodom and Amora, he did not use the tetragrammaton in addressing God. The midrash relates that Moshe did. Perhaps being on a first name basis means more. The four letter name of God, yud, hey, vav, hey, is understood by many commentators as being the actual name of God, hence the respectful HaShem which means The Name. This name is also understood as indicating that God is faithful to his promises.

Why did the Patriarchs not know God by His name? Perhaps I can argue that they did not need to be on a first name basis with God. Theirs was an unyielding faith. Abraham binds Isaac, Isaac agrees never to leave the land, and Jacob experiences too much to be left with anything but absolute belief and trust in God.

But now the relationship must change. Moshe, and soon all of Israel, will be on a first name basis with God; The name that indicates God's reliability to fulfill his word. Because Moshe and the nation will need to trust God absolutely to get them through this dark chapter they must be intimately friendly with God. The trust that you have that a best friend will come through for you no matter what. That is friendship on the first name basis.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א
(שמות ו:ב) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד"

And God spoke to Moses and said I am the Lord (God’s personal name)

ילמדנו רבינו:

Our Rabbi should teach us: What is the law concerning a person who reads the ineffable name?

מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו?
כך שנו רבותינו: אלו שאין להן חלק לעולם הבא.
האומר 'אין תחיית המתים מן התורה', ו'אין תורה מן השמים',
ואפיקורוס,
והלוחש על המכה ואומר 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך'
אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.

Our rabbis taught: These are the individuals that do not have a portion in the world to come. One who declares that there is no concept of resurrection of the dead, The Torah is not from heaven, the epicurean, and the one who recites incantations over the wound claiming healing powers. Abba Shaul includes the one who enunciates the ineffable name.

From this proem, the midrash segues to a discussion of desecration of the Name of God.

ראה כמה קשה חלול השם.
אמר בן עזאי, כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים.

Ben Azai said it is as if God did not mention His name until the first two words were said and then He only used the name Elokim (not the tetragrammaton)

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחד תיבות,
(דברים לב:א) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" ואחר כך (דברים לב:ג) "כִּי שֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ"

Rabbi Shimon ben Elazar said, Even Moshe did not mention the Name until he spoke 21 words as found in the poem of Ha’azinu in Deuteronomy.
The midrash continues that even God did not reveal His Name to the patriarchs and asks why was the Name revealed to Moses? The midrash answers that Moshe was given the unique task of redeeming Israel.

תדע לך, שלא גלה אותו לאבות העולם. ולמה גלה אותו למשה?
על שהלך לגאול את ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין? (שמות ה:כב) "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"
אם אמר אדם לגדול הימנו 'לָמָה הֲרֵעֹתָה!' דבר קשה הוא אומר. ולא עוד אלא אמר (שמות ה:כג) "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ. הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ"

The midrash relates some select verses from the end of last week’s reading that do not initially weigh favorably in Moshe’s favor. The midrash looks at Moshe’s words to God when Pharaoh responds to the initial request for freedom with greater servitude. How could Mosh take God to task?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא אמרתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.

The midrash imagines a conversation where God rebukes Moshe by using the example of the patriarchs. God promised them many things and not all came to fruition at once but they never questioned God’s motives.
Abraham was promised the land yet he had to purchase the burial rights for Sarah for an exorbitant amount. And he did not question God.

אמרתי לאברהם (בראשית יג:יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" בקש מקום לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי.

Isaac was told to live in the land and that God would take care of his needs. But Isaac had to search for water and had to contest water rights. And he did not question God.

אמרתי ליצחק (בראשית כו:ג) "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" בקש מים לשתות ולא מצא שנאמר (בראשית כו:כ) "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, 'לָנוּ הַמָּיִם', וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ" ולא הרהר אחר מדותי.

Jacob was also promised the land as was promised to his father and grandfather, yet he could not find a place to set up his tent until he purchased the land for a significant sum.

אמרתי ליעקב (בראשית כח:יג) "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶך" בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי.

The midrash continues the conversation between God and Moshe. God delineates the differences between Moshe and the patriarchs. The patriarchs did not challenge God nor ever knew God on a first name basis. Moshe asked very early in the relationship what is Your Name? And now, continues the midrash from this week’s portion, Moshe castigates God saying that by fulfilling His command the situation worsened. God then decrees that Moshe will merit seeing the victory against Pharaoh, but not against the 31 states that will be done by Joshua. From here the midrash extrapolates that Moshe lost his chance to enter the Land.

ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי 'מה שמך?' ועכשיו אתה אומר "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וגו'"! לפיכך (שמות ו:א) " וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" במלחמת פרעה תראה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב, ) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה" שישב עליו במדת הדין, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד" מדת רחמים שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב (שמות ו:ג) " וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְדֹוָד לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"

This is the meaning of the opening verse. The first half is a conversation between God, Elokim, and Moshe. Elokim represents the attribute of Justice that sentenced Moshe to lose his chance to enter the land. Th second half of the verse is relating to Moshe being the emissary of the Lord, who represents mercy because we are on a first name basis with God.