Vayechi

My Musing
What would you do if you knew your time was up? The midrash makes us think about how we would deal with the approach of our mortality. The patriarchs worry about the furutre. Do we?

Interesting typo.Many would swear that there is a verse “yamenu k'tzel over”. But it isn't. The passuk is yamav. The Buber edition makes a slight emendation for this midrash and the misquoted paragraph, but the Yalkut Shimoni already has the phrase corrected by truncating the word “yameinu. “

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן א
(בראשית מז:כט) "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לו,ֹ"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיך,ָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"
זה שאמר הכתוב (דברי הימים א, כט:טו)"כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינו; כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה"

“And the days of Israel came close to death”
This is referenced in scripture by the verse “For we are strangers and temporary residents before you like all our forefathers; like shadows our days are on the land and there is no hope”

"כַּצֵּל יָמֵינוּ" הלואי כצלו של כותל או כצל האילן. אלא כצלו של עוף, שנאמר, ימינו (תהלים קמד:ד)"אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר".

“Our days are like shadows” – if only it would be like the shadow of a wall or a tree. But the shadow is like a bird as it says our days “pass like the shadow”

"וְאֵין מִקְוֶה" אין מי יקוה שלא ימות. אלא הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים.

“And there is no hope” there is none who can hope not to die. Everyone acknowledges that they are dying.
The midrash brings examples from our forefathers recognizing their mortality. Abraham, when he speaks with God seeking an heir. Isaac, when he asks of his son “Eisav” to bring him delicacies as he is about to die. Jacob, when he calls to Joseph as his days wane and he is close to dying.

אברהם אומר (בראשית טו:ב )"וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יֱדֹוִד, מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"
יצחק, (בראשית כז:ד) "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"
יעקב, (בראשית מז:ל)"וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם, וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ"

The midrash closes with an interesting note, it asks “when?” and the answer is when they are about to die. Apparently one of the aspects of greatness is actually knowing when your time is about to run out.

אימתי? בשעה שנטה למות. לכך כתיב "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"