Tetzaveh

My Musing
What does it mean to receive a command? More importantly, what does it mean to fulfill a command?
The parsha opens with the directive to Moshe to command the Israelites to provide pure olive oil for lighting the menorah. We can choose to fulfill the command as it is given with cold resign, or we can pursue the commandment with passion, determination and a desire to do the best we can and celebrate the opportunity to serve our creator. The midrash picks an interesting mitzvah to serve as the foil for passionately celebrating mitzvoth- the brit of a boy. What is interesting is that the midrash does not use the proof text of the command to circumcise as found in Vayikra, but rather uses Isaac to serve as the paradigm.

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן א
ילמדנו רבינו
קטן לכמה נמול?

Our Master should teach: When is the time for circumcision of a minor (baby)?
Our Rabbis taught: A minor is circumcised on the eighth day. Why? Just as Isaac was circumcised.

כך שנו רבותינו: קטן נמול לשמונה, מה טעם? כשם שנמול יצחק אבינו.

Rabbi Shimon bar Yochai said, come and see that there is none dearer to a man than his son and look what he does? He circumcises him. Why? Rav Nachman bar Shmuel said it is from the desire to serve his Creator. He (the father or God) sees the blood fall from the circumcision and accepts it upon himself with joy.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, 'בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו והוא מל אותו.'
וכל כך למה?
אמר רב נחמן בר שמואל, 'כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה.'
אמר רבי חנינא, 'ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר

(תהלים עא:יד) "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ" ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.

Rabbi Chanina said, not only that but he also expends a great deal of money to celebrate when he was not even commanded. This is what the scripture comments "And I will hope continually, and will add to your praises"
Not only that but the father even goes into debt to make the day joyous.
Rabbi Yudan commented: When is the child most endeared to the father? When he begins to speak. And this is from the scripture “Is Ephraim a dear son to me or a child of delight? For as often as I speak of him, I do remember him still; therefore my stomach churns for him, I will surely have compassion upon him, says the LORD."

אמר רבי יודן, אימתי הבן חביב על אביו? כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר (ירמיהו לא:יט) "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְקֹוָק"

The midrash proceeds to provide a homiletical analysis of the verse to prove te point of Rabbi Yudan. What is the import of "child of delight"? A child of three or four who beings to speak with his father.

מהו "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים"?
כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.

And Rabbi Bisna (a play on "in the bush") related that the Holy One, Blessed be He, said to Israel, my children, do for me as I have done for you. I fed you in the wilderness, you offer sacrifices for me

ואמר רבי ביסנה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם, האכלתי אתכם במדבר אף אתם היו מקריבין לפני (במדבר כח:ד) "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"

The midrash continues in its extrapolation of verses that demonstrate what God did for the Israelites in the wilderness and that in turn causes an obligation to do for God and others.
"Then washed I you with water; I cleaned away your blood from you, and I anointed thee with oil." The water is reflected in the wash basin for the sanctuary; the oil is reference to the oil of anointing of the chief cohen and the king.

(יחזקאל טז: ט) "וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן"
"וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם "- ואף אתם עשו לי כיור,
"וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן" - וכנגדו שמן המשחה,
(יחזקאל טז: י) "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי"

I dressed you in embroidered clothing and put fine leather sandals on your feet. I wrapped you with fine linen and covered you with silk. The embroidered work is reflected in the embroidery for the sanctuary, the sandals are reflected in the animal skin curtains and the linen is for the twisted linen, and the silk is the 'Clouds of Glory".

"וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה" - וכנגדו מעשה רוקם,
"וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ "- וכנגדו עורות תחשים,
"וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ" - וכנגדו שש משזר,
"וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי"- אלו ענני הכבוד שנאמר (שמות יג:כב) "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם"
"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן" - וכנגדן יריעות עזים,
(יחזקאל טז: יא,יב) "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ. וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ "

"I adorned you with jewelry. I put bracelets on your hands and a necklace around your neck. I put a ring in your nose, earrings on your ears, and a beautiful crown on your head" These correspond to other appurtenances in the sanctuary.

"וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי" - זו פורפירה וכנגדן ארון וזרו,
"וָאֶתֵּן נֶזֶם" - וכנגדו חח ונזם,
"וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ"- וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב.
(שמות טז: ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:

Lastly the midrash offers one more caring example from God. God supplied the manna in the wilderness so the Israelites provide the shew bread for the sanctuary. God provided the light to light the path, the etrnal light represents that guiding light.

"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם"- וכנגדו לחם הפנים,
(שמות יג:כא) וַיקֹוק הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה:
" וַיקֹוק הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם" - וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד.

Terumah

My Musing
The midrash starts with a quote from the mishna Shekalim which deals with the question of surplus. What happens to the terumah, the gift given to the kohen, priest, when it was more than necessary? By inference, the midrash is drawing the connection to the one time gift given to the construction of the mishkan, tabernacle, in the wilderness as implying that in the terumah of the wilderness, there too was too much.
The midrash then draws a connection from the terumah to Torah study and by inference venerates Torah study. The midrash concludes that the terumah given to the kohen is precious because of its connection to Torah study, but the terumah to the mishkan is unique as it was specifically called for by God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן א
ילמדנו רבינו:
מותר תרומה מה היו עושין בה?
כך שנו רבותינו: מותר תרומה רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים.

Our Rabbis will teach:
What was done with the surplus of the terumah?
plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies.

את מוצא שתי תרומות. בחר בהן הקדוש ברוך הוא אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה.

You will find two terumah. The Holy One blessed be He chose one for the Tabernacle and one for the kohanim, priests. The terumah given to the kohanim is on the condition that they are bnei Torah, followers of the Torah.

אמר רבי ינאי, כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה.
אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב (יחזקאל כב:כו) "כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם"

Rabbi Yannai said: Any kohen who is not a ben Torah, it is acceptable to eat the terumah over his grave. [terumah given to the cohen, had to be eaten in a high state of purity. Proximity to a dead body “over the grave” is the supreme level of impurity and thus this is a dig at the cohanim who did not conduct themselves properly]
Rabbi Yitzchak said in the name of Rabbi Yochanan: see what is written “Her priests have done violence to My law, and have profaned My holy things; they have put no difference between the holy and the common, neither have they taught difference between the unclean and the clean, and have hid their eyes from My sabbaths, and I am profaned among them.”

למה בין קדש לחול לא הבדילו? ובין הטמא לטהור לא הודיעו?!
כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור.

Why did they not differentiate between the holy and the profane? And not notify about the pure and impure? Since they were not followers (students) of Torah, they did not know how to separate and differentiate.

ואומר(יחזקאל כב:ח) "קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ"
למה מבזה את הקדשים?
שאינו יודע לשמור שבת.

And it is written:” You despised My holy things, and have profaned My Sabbaths”
Why did they despise the sacrifices and desecrate the Sabbath?
Because they did not know how to observe (guard) the Shabbat.

ראה כמה חביבה תרומת כהנים שנתנה לכהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן קראה הקדוש ברוך הוא לשמו שנאמר (שמות כה:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

See how dear the terumah of the kohanim is (to God) since it was given to the priests who are students of Torah. But the terumah of the tabernacle, The Holy One blessed be He, called it in His name, as it is written “speak unto the Children of Israel, from each person as his heart will donate, take My terumah”

Mishpatim

My Musing
I often teach my students, especially in history, that the nature of law is reactive. That is, society legislates laws in response to a concern or behavior it wishes to control among its citizens. But what is the purpose of law, especially Divine law that is given from the outset by God? Since we believe that God is omniscient, and we are under his supervision, Divine law cannot be said to be reactive, but then it must serve a purpose. This week's midrash explores a potential outcome of following the law which fixes the community.
The question remains regarding God being subject to His laws.
Divine law is proactive and the second message of the midrash is that an ethic develops from the law of not letting your enemy’s donkey collapse under its load. The ethic is not to ignore him. The second message relates to the first part of the midrash in that God is also required to pay attention and not ignore those who hate Him. [Thanks to Sarit Klugerman for seeing the connection]
Midrash Tanhuma was very popular among the Medieval Ashkenaz Rabbinate. The messages of encouragement were real and necessary for the rabbis to expound. A medieval Jew might feel he is not one of God’s close associates. One might imagine that Jew feeling abandoned by God. This midrash endeavors to encourage us that similar to our command to help even those that we perceive as our enemy, God will help us even if we perceive Him as displeased with us.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן א
(שמות כא:א) "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"

“And these are the laws that you will place before them”
“And these” This is what the verse comments “And strength, a king, justice He loves; You establish fairness; Justice and righteousness, you did in Jacob”

"וְאֵלֶּה" זה שאמר הכתוב (תהלים צט: ד) "וְעֹז מֶלֶך,ְ מִשְׁפָּט אָהֵב. אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ"
כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים הוא "מִשְׁפָּט אָהֵב".

All the strength and praise and greatness and bravery of the King of Kings is in “love of law”
It is the custom of the world, one who is in a position of strength does not want to follow the law. Rather, he transgresses the law, steals and robs, and transgresses the intention of his Creator. He favors his friends and relatives and acts inappropriately with his enemies.

בנוהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט. אלא, מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו. ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו.
אבל הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, " מִשְׁפָּט אָהֵב". אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי "וְעֹז מֶלֶך,ְ מִשְׁפָּט אָהֵב".

However, the Holy One blessed be He, the King of Kings, “justice He loves”. He does not act outside of the law. That is “And strength, a king, justice He loves”
The midrash continues extrapolating from the verse in psalms to the message of the Torah reading. What is the meaning of “You establish fairness”?

מהו "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים"?
אמר רבי אלכסנדרי, שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו. חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו. אמר, 'לא כתיב בתורה (שמות כג:ה) "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

Rabbi Alexandri said. An example would be the case of 2 mule drivers. They are traveling along the same road and each despises the other. One donkey collapses under its load. The other driver passes by and sees the first donkey collapsed under the load. As he passes the first driver reminds the second of the imperative “If you see the donkey of someone who hates you lying under its load, You must not ignore him but be sure to release it with him.”

מה עשה? חזר וטען ומלוהו. התחיל מסיח עמו. עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן. ערוק מכאן עד שיטעון עמו. נמצאו עושין שלום ביניהם, וחבירו אומר 'לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק'
מתוך כך נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד, ונתאהבו זה לזה. הוי " אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה."

What did he do? He began to talk with him. Take a little from here, add a little here, realign from here until the load is balanced. Soon the two made peace. One said that he ‘would never have thought that he hated me. See how he had mercy when he saw me and my donkey in distress’. From this they went to the bar, had a drink and became friends. This is the meaning of “You establish fairness; Justice and righteousness”

Yitro

My Musing

What does it mean to turn your life around? To have a life altering or life changing event?
This week's selection of the first midrash in the Tanhuma makes us ask just that. The language is harsh. The orator sets out to establish idolatry as analogous to death, where one who comes to Torah observance is resurrected so to speak.
The midrash explores some other extensions of the idea of conversion and ends up with Yitro as being the model of the true convert.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן א
(שמות יח:א) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּו,ֹ כִּי הוֹצִיא יְדֹוָד אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"

"And Yitro, the priest of Midian, father in law of Moses, heard all that God had done for Moshe and His nation, the Israelites, in that he had taken Israel out of Egypt"
The Midrash comments on this verse from the opening of this week's Torah reading with a verse from Ecclesiastes (Kohelet) which is tken in a larger context by moust medieval commentators but for the midrash, the verse stands a,lone and even each phrase can be seen as independednt. "And then I saw the wicked buried and they came, and from that holy place they walked and

were forgotten in the city, that which they did, this is also vanity"

זה שאמר הכתוב (קהלת ח:י) "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל"
וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים?

The midrash asks, can there be wicked people buried and coming and walking?
Rabbi Simon answers that these wicked people are the walking dead, such that they are as if they are dead and buried already in their lifetime. He offers the prooftext from Job, "All the

days of the wicked person he suffers, and the number of his years stored up for the oppressor"

רבי סימון אומר אלו הרשעים שהן מתים וכקבורין בחייהן. שנאמר (איוב טו:כ) "כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ"
מה הוא " מִתְחוֹלֵל"? מת חולל.

Rabbi Simon explains the word "mitcholel" as a compound of met and cholel, dead and hollow.
The midrash offers some alternate extrapolations but along the same theme but with a more positive resolution.

דבר אחר: "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ" הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה.

An alternative application (although syntactically difficult) for those “dead who are buried and came” is converts who repent. The “Holy place they walk” refers to the synagogues and study halls they now turn to.

"וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
דבר אחר:"וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ", ממקום שישראל נקראו קדושים, שם הם מהלכין.

An alternative application for “from the Holy place they walk” is from the place where Israel was called Holy (Sinai) there is where they walked.
The midrash continues to explicate the verse from Kohelet.

"וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל", 'יִשְׁתַּכְּחו'ּ מעשיהם הרעים.
דבר אחר: 'יִשְׁתַּכְּחו' שהן משתכחין במעשיהם הטובים.

“and were forgotten in the city, that which they did, this is also vanity" refers to the evil deeds they once did and now forget as they have repented and become converts. An alternative application is offered that their good deeds envelop them.

"גַּם זֶה הָבֶל", אין זה הבל שאומות העולם רואין אותן ומתגיירין תחת כנפי השכינה, רואין אותן ואינן מתגיירין גם זה הבל.

The midrash is forced to deal with the end phrase of the verse “this too is vanity” since it seems to negatively comment on the result of the repentance and conversion. The midrash states emphatically that seeing the Israelites and converting is not “hevel”, vanity, but seeing the Israelites at Sinai and not following their lead is vanity.

מי הוא זה שבא ונתגייר והיה גר של אמת זה יתרו שנאמר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"

The midrash concludes with our paradigm for a convert who is a true convert, Yitro, who heard all that God did and came to be with the Israelites.

Beshalach

My Musing
What does it mean to eat your words? The midrash sees Pharaoh’s repentance as a case of eating your words. The midrash concludes with the teaching that close to 80% of the Israelites died in Egypt under cover of the plague of Darkness.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בשלח סימן א
(שמות יג:יז) "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹקִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"

The midrash explains that sending here means escorting. This is supported by two proof texts where the use of the word send means escorted. The first is when Abraham sends the men (angles) on their way to Sodom and the text explains that Abraham walked with them. The second is when Isaac parts with Abimelech after sealing a treaty with him.

שלוח הזה לויה. כמה דאת אמרת (בראשית יח:טז) "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם
הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" וכן הוא אומר (בראשית כו:לא) "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם" ולמה פתח הכתוב בלשון הזה?

The midrash asks why use this language of implied escort with Pharaoh sending the Israelites out. The midrash answers that it is a series of ‘Pharaoh eating his words”
Pharaoh questioned God’s omnipotence and said he would not send out the Israelites. He now sends out the Israelites.

הפה שאמר (שמות ה:ב) " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְדֹוָד אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּח" חזר ואמר (שמות ח:כד)"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַידֹוָד אֱלֹקֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי"

Interestingly, the midrash then indicates that there was a reward given to the Egyptians for Pharaoh “sending” the Israelites out.

לכך פתח "וַיְהִי בְּשַׁלַּח". ומה שכרו? (דברים כג:ז) " לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא, לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"

Continuing with the theme of “eating your words” the midrash shows Pharaoh recanting his declaration that he did know God. The midrash adds the reward for this statement, that God buried the Egyptians.

הפה שאמר " לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד" חזר ואמר (שמות ט:כז) "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, יְדֹוָד הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". ומה שכרו? נתן להן קבורה שנאמר(שמות ט:יב) "נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.

The midrash returns to its original intent of explicating the opening verse of the parsha. The

midrash uses regular exegetics to explain the word as lead.

"וְלֹא נָחָם" נהגם. כמו דאת אמרת (תהלים עז:כא) "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" ואומר (תהלים עח:יד) "וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ"

The midrash continues its exegesis of the verse. What does the word close (קָרוֹב) mean? The midrah answers that it refers to many things. The literal understanding is the return to Egypt would be close. But it could also refer to the pending fulfillment of an oath made between Abimelech and Abraham.

"דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" קרוב הדבר שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ועוד קרוב הדרך לחזור למצרים. ועוד קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא:כג) "וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹקִים הֵנָּה, אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי, כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" ועדיין לא בא נכדו.ועוד קרובה מלחמה ראשונה לשניה.

The midrash also posits an additional interpretation. The close event is the settlement of the land of Canaan by the Canaanites which is a prerequisite of the entrance to the land by the Israelites. The Canaanites needed to build up the land for forty years, just in time for the Israelites.

דבר אחר: "כִּי קָרוֹב הוּא", קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב, (בראשית טו:טז) "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" ועדיין לא היה להם דור רביעי, והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא, 'אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה. אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן. ועוד, כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים ועקרו את האילנות וקצצו את הנטיעות וסתרו את הבנינים וסתמו את המעינות.'
אמר הקדוש ברוך הוא, 'אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם בארץ מלאה כל טוב. הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו.'

The midrash concludes with a teaching about the number of Israelites who left Egypt. Working from the word Chamushim (חֲמֻשִׁים) which means girded but has the root of the number 5, chamesh, the midrash explains that it refers to a ratio of 1/5 for the Israelites that left. Rabbi Nehorai teaches that the Israelites bury the dead under the cover of the plague of Darkness.

(שמות יג:יח) "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
אחד מחמשה. ויש אומרים אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות.
רבי נהוראי אומר העבודה לא אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו? בימי האפלה שהיו קוברין ישראל מתיהן ומצרים יושבין בחשך. ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן.

BO

My Musing
The Torah teaches that the Plague of Darkness was so powerful it paralyzed the Egyptians. The text attests that the Egyptians could not stand nor sit when they were encompassed by the plague. The midrash wants to understand how difficult this was and also wants to understand a difficulty inherent in the meting out of the plague. In the tractate Sanhedrin, the standard for a Jewish court is that there must be a dissenting opinion which takes the side of the defendant and argues passionately for exoneration before the punishment is decided by a majority vote. But here, the midrash informs, there were no arguments. Even the angels could not muster a defense of the Egyptians.
The Midrash continues that since there was no dissenting opinion, God understood, so to speak, that the Egyptians were deserving of even more punishment. Perhaps we can learn from here that we need argue for the defendant so that human punishment is not meted out with extra measure.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא סימן א
(שמות י:כא) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ"

The verse implies that there was an added dimension to the plague of darkness. That it could be felt. The midrash offers a verse from Psalms to augment the verse from the chumash. The verse has two components. "He sent darkness and made it dark'; "They did not rebel against his words"

זה שאמר הכתוב (תהלים קה:כח) "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת <דבריו> דְּבָרוֹ"

The verse from Psalms seems to buttress the midrash's argument that the darkness had an added dimension. The midrash asks why was the plague of darkness much more debilitating?

חשך ששלח הקדוש ברוך הוא על המצרים קשה היה.
למה?

The midrash answers that the Egyptians did not truly accept the authority of the Holy One Blessed be He and there fore were deserving of a better quality of darkness.

על שלא קבלו מרות דברו של הקדוש ברוך הוא.

The midrash relates that God, so to speak, consulted with the angels (not a totally uncommon motif in midrash if one looks at the Creation) and they all agreed an no one "rebelled" against His word.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, 'המצרים ראויין ללקות בחשך' מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו את דברו.

The midrash now applies the verse from Psalms to understand the unique quality of the plague of darkness. It had physicality. It could be felt. To understand why the plague needed an added dimension, the midrash offers a parable.

"שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ", אותו חשך נתן בו ממש. מלמד למה הדבר דומה?

This episode is similar to a king, who finds displeasure with his servant. He says to another servant, whip him 50 times and the servant goes and whips the guilty party 100 times, 50 of his own initiative. The midrash explains that this added dimension is as if, the darkness took on the quality by itself.

למלך שסרח עליו עבדו. אמר לאחד 'לך והכהו חמשים מגלבין' והלך והכהו מאה והוסיף לו משלו. כך הקדוש ברוך הוא, יתברך שמו, שלח חשך על המצרים ונתוסף החשך משלו. הוי "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ".

Va'eira

My Musing
What does it mean to be on a first name basis with God? Why would God allow us to be on a first name basis with Him? As you read through the midrash this week, reflect on why the midrash looks at Moshe disapprovingly.
The midrash opens with a proem about reciting the ineffable tetragrammaton and segues into understanding levels of faith in God.

The midrash actually takes Moshe to task for questioning God. The midrash offers three vignettes about the Patriarchs who were assured of the land, being provided for and yet when these promises did not come to fruition in the simple way, they did not question. While a perusal of the book of Genesis will show that Abraham did question God about Sodom and Amora, he did not use the tetragrammaton in addressing God. The midrash relates that Moshe did. Perhaps being on a first name basis means more. The four letter name of God, yud, hey, vav, hey, is understood by many commentators as being the actual name of God, hence the respectful HaShem which means The Name. This name is also understood as indicating that God is faithful to his promises.

Why did the Patriarchs not know God by His name? Perhaps I can argue that they did not need to be on a first name basis with God. Theirs was an unyielding faith. Abraham binds Isaac, Isaac agrees never to leave the land, and Jacob experiences too much to be left with anything but absolute belief and trust in God.

But now the relationship must change. Moshe, and soon all of Israel, will be on a first name basis with God; The name that indicates God's reliability to fulfill his word. Because Moshe and the nation will need to trust God absolutely to get them through this dark chapter they must be intimately friendly with God. The trust that you have that a best friend will come through for you no matter what. That is friendship on the first name basis.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א
(שמות ו:ב) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד"

And God spoke to Moses and said I am the Lord (God’s personal name)

ילמדנו רבינו:

Our Rabbi should teach us: What is the law concerning a person who reads the ineffable name?

מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו?
כך שנו רבותינו: אלו שאין להן חלק לעולם הבא.
האומר 'אין תחיית המתים מן התורה', ו'אין תורה מן השמים',
ואפיקורוס,
והלוחש על המכה ואומר 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך'
אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.

Our rabbis taught: These are the individuals that do not have a portion in the world to come. One who declares that there is no concept of resurrection of the dead, The Torah is not from heaven, the epicurean, and the one who recites incantations over the wound claiming healing powers. Abba Shaul includes the one who enunciates the ineffable name.

From this proem, the midrash segues to a discussion of desecration of the Name of God.

ראה כמה קשה חלול השם.
אמר בן עזאי, כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים.

Ben Azai said it is as if God did not mention His name until the first two words were said and then He only used the name Elokim (not the tetragrammaton)

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחד תיבות,
(דברים לב:א) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" ואחר כך (דברים לב:ג) "כִּי שֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ"

Rabbi Shimon ben Elazar said, Even Moshe did not mention the Name until he spoke 21 words as found in the poem of Ha’azinu in Deuteronomy.
The midrash continues that even God did not reveal His Name to the patriarchs and asks why was the Name revealed to Moses? The midrash answers that Moshe was given the unique task of redeeming Israel.

תדע לך, שלא גלה אותו לאבות העולם. ולמה גלה אותו למשה?
על שהלך לגאול את ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין? (שמות ה:כב) "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"
אם אמר אדם לגדול הימנו 'לָמָה הֲרֵעֹתָה!' דבר קשה הוא אומר. ולא עוד אלא אמר (שמות ה:כג) "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ. הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ"

The midrash relates some select verses from the end of last week’s reading that do not initially weigh favorably in Moshe’s favor. The midrash looks at Moshe’s words to God when Pharaoh responds to the initial request for freedom with greater servitude. How could Mosh take God to task?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא אמרתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.

The midrash imagines a conversation where God rebukes Moshe by using the example of the patriarchs. God promised them many things and not all came to fruition at once but they never questioned God’s motives.
Abraham was promised the land yet he had to purchase the burial rights for Sarah for an exorbitant amount. And he did not question God.

אמרתי לאברהם (בראשית יג:יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" בקש מקום לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי.

Isaac was told to live in the land and that God would take care of his needs. But Isaac had to search for water and had to contest water rights. And he did not question God.

אמרתי ליצחק (בראשית כו:ג) "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" בקש מים לשתות ולא מצא שנאמר (בראשית כו:כ) "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, 'לָנוּ הַמָּיִם', וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ" ולא הרהר אחר מדותי.

Jacob was also promised the land as was promised to his father and grandfather, yet he could not find a place to set up his tent until he purchased the land for a significant sum.

אמרתי ליעקב (בראשית כח:יג) "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶך" בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי.

The midrash continues the conversation between God and Moshe. God delineates the differences between Moshe and the patriarchs. The patriarchs did not challenge God nor ever knew God on a first name basis. Moshe asked very early in the relationship what is Your Name? And now, continues the midrash from this week’s portion, Moshe castigates God saying that by fulfilling His command the situation worsened. God then decrees that Moshe will merit seeing the victory against Pharaoh, but not against the 31 states that will be done by Joshua. From here the midrash extrapolates that Moshe lost his chance to enter the Land.

ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי 'מה שמך?' ועכשיו אתה אומר "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וגו'"! לפיכך (שמות ו:א) " וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" במלחמת פרעה תראה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב, ) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה" שישב עליו במדת הדין, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד" מדת רחמים שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב (שמות ו:ג) " וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְדֹוָד לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"

This is the meaning of the opening verse. The first half is a conversation between God, Elokim, and Moshe. Elokim represents the attribute of Justice that sentenced Moshe to lose his chance to enter the land. Th second half of the verse is relating to Moshe being the emissary of the Lord, who represents mercy because we are on a first name basis with God.