Sh'mini

My Musing
Having seen the movie KNOWING over the Pesach Chol Moed, this midrash was very poignant. Without giving away the movie, very near the opening it posits the question we must all deal with, causality or randomness. Are events on our world determined or random chaos? This midrash answers the question very clearly. Events are determined; it is only our own focus that obscures us from seeing them before they happen. (see the movie- even for just the special effects- to understand what I am implying) But while we study this midrash and see the message, another question then remains, do we want to know our future?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן א
(ויקרא ט:א) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל "
זה שאמר הכתוב (קהלת ח:ה) "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם"

The midrash leads with the opening verse from our parsha that it on the eighth day that Moshe calls for Aaron and his sons to assemble. The midrash then offers a commentary verse from Kohelet, Ecclesiastes. "The observer of the commandment will not know an evil thing; and a wise man's heart discerns time and judgment"
The midrash then asks, who is the wise man of this verse? And answers that it is Aaron.

מי היה?
זה אהרן, שנאמר (ויקרא ח:לג) "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח:לה) " וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדֹוָד וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי"

The midrash offers two verses to demonstrate that Aaron could not leave the Tent for the seven days. " And from the opening of the Tent of Appointment you will not go out for seven days, until the days of your consecration will be fulfilled; for He shall consecrate you seven days." The second verse adds the condition that they observed the watch of God for the seven days. "And at the door of the tent of meeting you will sit day and night seven days, and keep the charge of the LORD, so that you will not die; for so I am commanded."
The midrash continues to play out the conversation between Moshe and Aaron. Moshe tells Aaron to sit in observance of the seven day mourning period (shiva) until it affects you.

אמר להם, משה לאהרן ולבניו 'שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם'

The midrash explains the extrapolation of the seven days of consecration to the seven days of 'pre-mourning' from other events in the Bible. The first is in the week leading up to the Flood. "And God was remorseful that He had made man on the earth, and it grieved Him at His heart" The midrash extrapolates from grief the idea of mourning from a verse in Samuel and a verse in Nehemia. The midrash concludes with the reading of the verse that the fllod was on the earth for seven days as intimating the seven days of moruning that God sat so to speak for the world.

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדֹוָד" שכך שמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימים אבילות עד שלא הביא את המבול כביכול. ומנין שנתאבל?
שנאמר (בראשית ו: ו) "וַיִּנָּחֶם יְדֹוָד כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
ואין עציבה אלא אבל שנאמר (שמואל ב, יט:ג) "וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ"
וכן עזרא אמר לישראל בשעה שהיו בוכין איש אל אחיו ואיש אל בנו (נחמיה ח: י)
"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְדֹוָד הִיא מָעֻזְּכֶם"
באותה שעה שמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימי האבל עד שלא הביא את המבול שנאמר (בראשית ז:י)"וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ"

And so Moshe explains to Aaron that they have to sit seven days just as God did before the event. But the midrash points out that neither Moshe nor Aaron knew what the mourning was for.

וכן הוא אומר לאהרן ולבניו כשם שנתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו עד שלא הביא את המבול, אף אתם שמרו את ימי האבל עד שלא יגיע בכם. היו משמרים ולא היו יודעים על מה משמרים כמה שנאמר "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם"
זה משה שכבר אמר ליה הקדוש ברוך הוא (שמות כט:מג) "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי"
מתקדש אני שם במכבדי.

The midrash now switches gears and entertains that perhaps the verse from Kohelet refers to Moshe who served the seven days and was informed that God would be sanctified by someone's sacrifice but it was not clear who. It was clear that Moshe was serving for seven days and Aaron and his sons were observing the seven day mourning period but it was not clear for whom. It was just because God had commanded.

והיה משה משמש כל שבעת ימי המלואים והיה מתירא לומר שמא מדת הדין פוגעת בו שנאמר "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" ולא עשה. אלא אמר לאהרן שמרו אבל שבעת ימים.
אמר לו למה? אמר לו, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא "כִּי כֵן צֻוֵּיתִי".

But on the eighth day Nadav and Avihu, two of Aaron's sons, approach to offer a sacrifice and they were killed by the attribute of justice, killed by the flame and they died in front of God. Moshe goes to Aaron and explains that he now understands the meaning of God's warning to him that God will be sanctified by someone close.

כיון ששמרו שבעת ימי האבל ובא יום השמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב. פגעה בהן מדת הדין ונשרפו שנאמר (ויקרא י:ב) " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְדֹוָד"
בא משה ואמר לאהרן (ויקרא י:ג) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
והיכן דבר? במדבר סיני, "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי".

The midrash explains that Moshe received this prophecy at Sinai but it was not clear about who it was targeting. The midrash continues with the conversation with Moshe and Aaron and Moshe explains that he believed that the chosen example would be him or Aaron, not the sons and that as a manner of consoling Aaron Moshe offers that we can infer that Nadabv and Avihu were greater than Moshe and Aaron.

וכן אמר משה לאהרן העת שאמר לי בקרובי אקדש חשבתי כי בי או בך יפגע, ועכשיו אני יודע כי הם גדולים ממני וממך. "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" היה לו הדבר לנחמה לכך נאמר "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע"

But we now can perhaps understand how Aaron was able to stand silent. He had already mourned to some degree.