My Musing
The first midrash Tanhuma of the past parshiot have each dealt with an aspect of prayer.
For example, last week, the midrash taught that similar to the way that God appeared to Abraham at Elonei Mamrei, that is how we should envision God in front of us when we pray. After the midrash explores the topic of prayer, it will segue into a discussion of what the Torah means by Abraham being old. (perhaps at another time we could discuss what it means to be old)
On an historical note, the "conversation" in this midrash takes place between Abba Sha'ul, a Tannaitic sage from the 4th generation and a Rabbi Yochanan. There are many Rabbi Yochanans in the Talmud. In the 4th Tannaitic generation there were two Rabbi Yochanan's , Yochanan ben Berikah and Yochanan ben Nuri. It is also possible that since Abba Shaul extended into the fifth generation that Rabbi Yochanan HaSandlar is the conversant. But if we follow the model set by the mishna in Pirkei Avot, 2:8, Abba Sha'ul is merely enriching the statement of Rabbi Yochanan ben Zakkai from the second generation of Tannaim.
The first midrash Tanhuma of the past parshiot have each dealt with an aspect of prayer.
For example, last week, the midrash taught that similar to the way that God appeared to Abraham at Elonei Mamrei, that is how we should envision God in front of us when we pray. After the midrash explores the topic of prayer, it will segue into a discussion of what the Torah means by Abraham being old. (perhaps at another time we could discuss what it means to be old)
On an historical note, the "conversation" in this midrash takes place between Abba Sha'ul, a Tannaitic sage from the 4th generation and a Rabbi Yochanan. There are many Rabbi Yochanans in the Talmud. In the 4th Tannaitic generation there were two Rabbi Yochanan's , Yochanan ben Berikah and Yochanan ben Nuri. It is also possible that since Abba Shaul extended into the fifth generation that Rabbi Yochanan HaSandlar is the conversant. But if we follow the model set by the mishna in Pirkei Avot, 2:8, Abba Sha'ul is merely enriching the statement of Rabbi Yochanan ben Zakkai from the second generation of Tannaim.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן א
(בראשית כד:א) " וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַידֹוָד בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"
ילמדנו רבינו:
היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה, כיצד יעשה?
כך שנו רבותינו: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, ירד.
The midrash opens with a halachic question regarding what to do when you are “on the road” and it is time to pray. The halacha is to stop and alight from the animal. But what if you can’t?
ואם אינו יכול לירד, שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי חמורו או שהוא מתירא מפני הגוים ומפני הלסטים יהא מתפלל כשהוא רוכב.
If you cannot allow yourself to get off the animal because you fear robbery or physical harm and you cannot settle down enough to pray, you may pray while riding.
אמר רבי יוחנן: זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו, ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
Rabbi Yochanan learns from this teaching that in general one should pray only when they are settled.
אבא שאול אומר: אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת.
Abba Sha’ul expands this thought even further with the encouragement that if you are focused in prayer your prayer will be heard (not necessarily answered). The proof text from psalms indicates that those who prepare their hearts are heard by God. But then Abba Sha’ul offers Abraham as a paradigm for this message. Interestingly enough the example is that God listened to Abraham when he went to battle for Sodom and Amorah.
שנאמר, (תהלים י:יז) "תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְדֹוָד תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ". ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו, שאמר לפני הקדוש ברוך הוא, (בראשית יח:כה) "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם התחיל משבחו ואמר לו (תהלים מה:ג) "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹקִים לְעוֹלָם"
The midrash continues that when God heard Abraham argue on behalf of the inhabitants of Sodom and Amorah, He began to praise Abraham. The midrash goes on a tangent explaining that Abraham asked God what is this beauty You are praising in me?
אמר לו, אי זה היופי שלי? אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן, מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין. אמר אברהם רבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין האב לבן, ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער.
Abraham explains that since people do not grow old so apparently, it is hard to differentiate between the young and old, son and father etc. Abraham asks God to make a distinction. Therefore
אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך! ממך אני מתחיל. הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר. כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו. אמר לפניו רבונו של עולם, עשיתני דוגמא. אמר לו, (משלי טז:לא)"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא"
(משלי כ: כט)"תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה"
God says, we will start with you! Abraham becomes the model for showing his age. Therefore the scripture says, ‘And Abraham was old”
לכך נאמר ואברהם זקן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה