va'era וארא

My Musing
There is always an inherent danger in assuming God's function. While many exegetes explain the assignment of God's stead to Moses as a function of a spokesman, or leader, the midrash is cautioning against being in God's stead. The story with Solomon warns us of appearing like God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן ז
(שמות ז:א)"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"

And the LORD said unto Moses: 'See, I have set thee in God's stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet.

זה שאמר הכתוב (תהלים כד:ז) "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד"
שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות. ועוד שהיו טעונין בו. כיון שבאו להכניסו, לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות. התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר, (דברי הימים ב,ו:מב) "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ"

This is what scripture says, "Lift up your heads, O ye gates, and be ye lifted up, ye everlasting doors; that the King of glory may come in." Solomon said this verse at the time when the ark was being brought to the house of the Holy of Holies. He made a cabinet ten cubits and placed the Ark in it and carried it. When he arrived at the doorway to the Holy Temple, the opening was only ten cubits, and ten cubits cannot through ten cubits. And additionally there were the people carrying the ark. When they approached to enter, they could not. Solomon stood there and was embarrassed and he did know what to do. He began to pray before the Holy One, blessed be He, and said, "O LORD God, turn not away the face of Thine anointed; remember the good deeds of David Thy servant."

מה עשה שלמה? אמרו רבותינו ז"ל, 'הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואומר, "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ". אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו, 'באותה שעה חיה דוד'.
והכל ממך לדרוש שכן דוד אמר (תהלים ל:ד) "יְדֹוָד הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי <מיורדי> מִיָּרְדִי בוֹר"
והיה שלמה אומר 'רבומו של עולם, עשה בזכותו של זה, "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ"'
מיד נענה. שנאמר, "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ".
מה כתיב אחריו? (דברי הימים ב,ז:א) "וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְדֹוָד מָלֵא אֶת הַבָּיִת". ורוח הקודש צווחת ואומרת, (קהלת ד:ב) "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה"

What did Solomon do? Said, our rabbis, of blessed memory, 'Hwent and brought the casket of his father David, and he prayed and said,"O LORD God, turn not away the face of Thine anointed" Said Rabbi Berachia in the name of Rabbi Chalbo, 'at that moment David lived'. And it is all up to you to explicate. As Daivd himself had said, "O LORD, Thou broughtest up my soul from the nether-world; Thou didst keep me alive, that I should not go down to the pit." And Solomon said, 'Master of the universe,do it on the merit of this one, " remember the good deeds of David Thy servant." Immediately he was answered. As it says, "O LORD God, turn not away the face of Thine anointed; remember the good deeds of David Thy servant."
What is written after that? "And when Solomon had made an end of praying, the fire came down from heaven, and consumed the burnt-offering and the sacrifices; and the glory of the LORD filled the house." And th Holy Spirit raged and shouted, "Wherefore I praised the dead that are already dead more than the living that are yet alive;"

התחיל שלמה אומר, "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד". באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו, שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מלך הכבוד. אמרו לו, 'מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. כיון שאמר להם כך, מיד שקטו אלולי כן בקשו לרוץ ראשו ולהמיתו.

Solomon began to speak, "Lift up your heads, O ye gates, and be ye lifted up, ye everlasting doors; that the King of glory may come in." At that very moment the gates of heaven requested to descend and trample his head, that they concluded that he had stated this concept of the " King of glory". They saud to him, 'Who is the king of glory?' He said to them, The Lord of hosts is the King of Glory, Since he said this to them, immediately they quieted, if not his head would have been trampled to death.

Shemot שמות

My Musing
What does it mean to be chosen by God?
One would think that God knows the inner workings of a person. Psalms teach that “God knows the thoughts that are in man’s heart”. So why the test?
Perhaps it is to show us the worthiness of the candidate as that is the natural way of becoming a leader. Or is it to show the leader that he can do it?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ז
(שמות ג:א) "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלקִים חֹרֵבָה"

“And Moses was tending the flock of Jethro his father-in-law, the priest of Midian; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb.”

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" זה שאמר הכתוב (משלי ל:ה) "כָּל אִמְרַת אֱלוֹ-הַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּו"
אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואחר כך הוא מעלהו לגדולה. שני גדולי עולם נבדקו ונמצאו נאמנים והביאן הקדוש ברוך הוא לגדולה.

“And Moses was tending the flock “This is what scripture said, “Every word of God is tried; He is a shield unto them that take refuge in Him.” The Holy One, blessed be He, does not grant greatness to a person until He investigates him in a minor matter and then elevates him to greatness. Two of the greatest men of the world were investigated and found to be trustworthy and they were brought by the Holy One, blessed be He, to greatness.

בדק לדוד בצאן. מה עשה דוד? הוליכן למדבר להרחיקן מן הגזל, שכן אליאב אחיו אומר לו (שמואל א,יז:כח) "[וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר] לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ"
אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך את צאני שתרעה אותם' דכתיב, (דברי הימים א,יא:ב) "גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל" הדא הוא דכתיב (תהלים עח:עא) "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ"

David was checked through sheep. What did David do? He guided them to the wilderness to distance them from stealing. And so Eliav his brother said to him [“And Eliab his eldest brother heard when he spoke unto the men; and Eliab's anger was kindled against David, and he said:] 'Why art thou come down? and with whom hast thou left those few sheep in the wilderness? I know thy presumptuousness, and the naughtiness of thy heart; for thou art come down that thou mightest see the battle.”
Said to him the Holy One, blessed be He, ‘You have been found trustworthy with the sheep, I will give to your care my sheep that you should tend them’. As it is written, “In times past, even when Saul was king, it was thou that didst lead out and bring in Israel; and the LORD thy God said unto thee: Thou shalt feed My people Israel, and thou shalt be prince over My people Israel.'” That is what is written, “From following the ewes that give suck He brought him, to be shepherd over Jacob His people, and Israel His inheritance.”

ואף משה היה רועה את צאן יתרו וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיקן מן הגזל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך צאני שתנהג שנאמר, ( תהלים עז:כא) "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

And even Moshe was shepherding the sheep of Jethro and guided them to the wilderness to distance them from stealing. Said to him the Holy One, blessed be He, ‘you are found to be trustworthy with the sheep, I will give to your care my flock as it is written, “Thou didst lead Thy people like a flock, by the hand of Moses and Aaron”

בא וראה שפרסם הקדוש ברוך הוא מעשיו של משה עד שהוא בן שלשה חדשים שנאמר, (שמות ב:ב,ג) "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר"

Come and see that the Holy One, blessed be He, publicized Moshe’s activities as early as 3 months old as it says: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months. And when she could not longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with slime and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the reeds by the Nile’s brink.”

נתנתו בתבה השליכתו ליאור. וכתיב, (שמות ב:ה) " וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ"

She placed him in an ark and sent it on the Nile. And it is written: “And the daughter of Pharaoh came down to bathe in the river; and her maidens walked along by the river-side; and she saw the ark among the flags, and sent her handmaid to fetch it.”

אמר רבותינו ז"ל שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ויש אומרים שנצטרעה, וכיון שפשטה ידה לאותו צדיק נתרפאת." וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ", שנמשכה ידה ונתמתחה. נטלתו והביאתו אצל המצריות להניק אותו ופסל את דדיהן. והרי מותר להניק שכך שנינו בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם אבל עכו"ם מניקה בנה של ישראל ברשותה. מהו ברשותה אוכלת מתחת ידיה ומניקתו, אמר הקב"ה עתיד פה של צדיק זה לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שהוא מדבר עם השכינה אני הנקתיו לפיכך פסל את דדיהן.

Said our rabbis of blessed memory, that she went down to the Nile to rinse herself from the filth of her father’s house. And there are those who say that she was stricken with leprosy, and when she stretched out her hand towards the righteous one, she was healed. “and sent her handmaid to fetch it” that she stretched out her hand. She took him up and brought him to the Egyptian women to nurse him and they were rendered unfit to nurse him. And it is permissible to nurse from a non Jewess as we have learned, ‘An Israelite daughter should not nurse the son of an idolater, but an idolater can nurse the son of an Israelite woman in her property. What is property? She eats from the Israelite and nurses him. Said the Holy One, blessed be He, in the future the mouth of this righteous one will speak with me. Tomorrow the Egyptian ladies will say that this one who converses with the Divine Presence, I nursed him, therefore they were invalidated.

vayechi ויחי

My Musing
With Yaakov’s imminent demise, it could be expected that the midrash would focus on death and eternal life. As often in the Tanhuma, there is the promotion of Judaism and the accompanied deterrent to considering other religions. The halacha quoted appears in both the Babylonian Talmud and Palestinian (Yerushalmi) Talmud but is incidental to the message of the midrash.
The midrash teases out the tension inherent in the religious personality. Does one embrace life and remain that much further from the Divine or does one embrace death as the means to receive the final reward?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן ד
(בראשית מח:א) "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף 'הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה', וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם"

And it came to pass after these things, that one said to Joseph: 'Behold, thy father is sick.' And he took with him his two sons, Manasseh and Ephraim.

ילמדנו רבינו: מהו לברך על הנר ועל הבשמים של מתים?
כך שנו רבותינו: אין מברכין לא על האור ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? שכתוב (תהלים קטו:יז) "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה"

Our master should instruct: What is the blessing recited upon the candle and incense of the deceased?
Thus was taught by our rabbis: We do not recite a blessing, not on the candle and not on the incense of the deceased. What is the reason? That it is written "The dead praise not the LORD, neither any that go down into silence"

אמר רבי מאיר, 'מתי עובדי עבודת כוכבים ומזלות מתין, אבל מתיהן של ישראל אינן מתים מפני שבזכותן החיים עומדין. שכן אתה מוצא כשעשו ישראל אותו מעשה, אלולי שהזכיר משה רבינו זכות האבות כבר היו אבודין ישראל מן העולם. שנאמר,(שמות לב:יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם" לפיכך קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים. שנאמר, (תהלים קטז:טו) "יָקָר בְּעֵינֵי יְדֹוָד הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו"'

Said Rabbi Meir, 'the deceased worshipers of the stars and constellations (akum) are dead, but the deceased of Israel do not die, because it is in their merit that the living exist". That this is what you find when Israel did that act (sin of the golden calf), that if Moshe had not invoked the merit of the patriarchs, Israel would have been already lost from the world. As it is written, " Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.'" Therefore it was difficult for the Holy One, blessed be He, to decree death on the righteous. As it says, "Precious in the sight of the LORD is the death of His saints."

מה הקדוש ברוך הוא עושה? מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן. רבי אבהו, כשנטה למות, הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו ותמה ואמר, 'כל אלה לאבהו?!'
קרא על עצמו (ישעיהו מט:ד) "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְדֹוָד וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹקָי" מיד נתאוה למיתה.

What did the Holy One, blessed be He, do? He showed them their reward so that they would demand their death with their mouths. Rabbi Abahu, when he was about to die, he was shown by the Holy One, blessed be He, his reward and he was astounded and said, 'all this for Abahu?!" He read about himself, " But I said: 'I have laboured in vain, I have spent my strength for nought and vanity; yet surely my right is with the LORD, and my recompense with my God.'" And he immediately had the appetite for death.

ואף אברהם תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית טו:ב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹ-נָי יֱדֹוִד מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית טו:טו) "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה"
יצחק תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית כז:ז) "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְדֹוָד לִפְנֵי מוֹתִי"לכך כתיב (בראשית לה:כט) "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו"
יעקב תבע מיתה שנאמר (בראשית מו:ל) "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אתה אמרת "אָמוּתָה הַפָּעַם" תשב י"ז שנה וחלה ונאסף.

And even Abraham demanded death with his mouth, as it says, " And Abram said: 'O Lord GOD, what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?', therefore said to him the Holy One, blessed be He, " But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age."
Isaac demanded death with his mouth as it says, " Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death." Therefore it is written, "And Isaac expired, and died, and was gathered unto his people, old and full of days; and Esau and Jacob his sons buried him."
Jacob demanded death as it says, "And Israel said unto Joseph: 'Now let me die, since I have seen thy face, that thou art yet alive.'". Said the Holy One blessed be He, you said "let me die", dwell 17 years and then he fell ill and was collected.

ויגש Vayigash

My Musing
There is always a bigger fish in the pond. This is an important idea to remember as it keeps our egos in check.
The midrash ends with the exposition that there would be one person who could counter Joseph, Judah. But the beginning of the midrash frames this differently. It takes a lion to stand up for what is right and necessary. That was Judah. And that is what it takes from us to be Jews (from Judah)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויגש סימן ג
(בראשית מד:יח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"

"And Judah approached him, and said: 'O' my lord, please let your servant, speak a word in my lord's ears, and not be angry with your servant; for you are as Pharaoh"

זה שאמר הכתוב (משלי ל:ל) "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל"
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו, 'אי מלך חלש, לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל?'
מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא, אמר ליה, 'נעניתי לך שקראתיך חלש, ומי שבראך קראך גבור. שנאמר, "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה".

This is what the Scripture said, “The lion, which is mightiest among beasts, and turneth not away for any”
There was an incident involving Rabbi Chaninah ben Dosa who saw a lion and said to him, ‘“What a weak king, did not I swear to you that you would not be seen in the land of Israel?’
Immediately the lion fled. Rabbi Chanina ran after it. He said to him, ‘I answered you that I called you weak, and the One who created you is called courageous. As it says, ““The lion, which is mightiest among beasts”

אמר רבי יהושע בר נחמיה, 'מי הוא שרו של שור? ארי. כך יוסף שור, שנאמר, (דברים לג:יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה".
ויהודה ארי, שנאמר, (בראשית מט:ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".
מי עמד כנגד השור? הארי. שנאמר, "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".

Said Rabbi Joshua bar Nachmeini, ‘Who is the master of the bull? The lion. So Joseph is the bull as it says, “His firstling bullock, majesty is his; and his horns are the horns of the wild-ox; with them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; and they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Manasseh.”
And Judah is a lion, as it says, “Judah is a lion's whelp; from the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, and as a lioness; who shall rouse him up?”
Who stands up to the bull? The lion. As it says, “And Judah approached him”

אמר רבי יודן, 'כשהיתה חמתו של יהודה עולה, היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו. וכשהיה מבקש שתעלה חמתו היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה. ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר, (משלי טז:יד) "חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"
'חֲמַת מֶלֶךְ' זה יהודה. 'וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה' זה יוסף. שנאמר בו, (בראשית מא:לט) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹך"ָ

Said Rabbi Yudan, ‘When the anger of Judah would rise, two hairs would come out from his heart (chest) and tear his shirt. And when he wanted his anger to boil, he would line his undershirt with cooper strands. He would take some and gnaw on them with his teeth, and his anger would rise. Behold the courage of Judah. About him it says, “The wrath of a king is as messengers of death; but a wise man will pacify it.”
“The wrath of a king” refers to Judah. “but a wise man will pacify it” refers to Joseph. As it says, “And Pharaoh said unto Joseph: 'Forasmuch as God hath shown thee all this, there is none so discreet and wise as thou.”

כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה אמר עכשיו תאבד מצרים.
אמר רבי שמעון בן לקיש [ריש לקיש], 'משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה, נתירא שלא יתבייש לפני המצרים מיד אמר לאחיו (בראשית מה:ד) "[וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר] אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם [אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה] " (בראשית מה:ג) "[וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי] וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ [כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו]

Since Joseph saw the anger of Judah rising, he feared for the end of Egypt.
Said Rabbi Shimon ben Lakish [Reish Lakish], ‘this is analogous to two guardians wrestling with each other. When one felt the other about to be victorious, he thought, now he will vanquish me and I will be embarrassed in front of everyone. What did he do? He bit his opponent on his hands and the opponents anger subsided. Such with Joseph, when he perceived the anger of Judah rising, he feared that he would be embarrassed in front of the Egyptians. He immediately said to his brothers ‘I am Joseph your brother” “And they could not answer him”

מקץ Miketz

My Musing
This week's midrash gives us one more insight as to why we are called the Children of Israel as opposed to the children of Abraham or the Children of Isaac. It is more than simply a name or a practical reality of the sons of Jacob. There is a deeper connection between Jacob and God than the other patriarchs.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ סימן ה
(בראשית מב:א) "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"

Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: 'Why do ye look one upon another?'

זה שאמר הכתוב (תהלים קמו:ה) "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו"
למה לא נאמר 'שאל אברהם' או 'שאל יצחק'?
אלא "שֶׁאֵל יַעֲקֹב". את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם, לא על יצחק, אלא על יעקב. שנאמר, (בראשית כח:יג) "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"

This is what the scripture said, "Happy is he whose help is the God of Jacob, whose hope is in the LORD his God,"
Why did it not say the God of Abraham or the God of Isaac?
Rather it said, "God of Jacob". You find that the Holy One, blessed be He, did not stand over Abraham, not over Isaac, but only over Jacob. As it says, "And, behold, the LORD stood over him, and said: 'I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed."

אמר רבי סימון, 'אין המלך עומד על שדהו, לא כשנזרעה, ולא כשנתחרשה, ולא כשנעדרה. ואימתי עומד עליה? כשהיא עומדת כרי. כך אברהם עדר שנאמר, (בראשית יג:יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה"
יצחק זרע שנאמר, (בראשית כו:יב) "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְדֹוָד"

Said Rabbi Simon, 'A king does not stand over his field, not when it is seeded, not when it is plowed, and not when it is left fallow. When does he stand over it? When it is full and ready to be harvested. Similarly Abraham looked voer as it says, "Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.'"
Isaac seeded as it says, "And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundredfold; and the LORD blessed him."

לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב, שהיה כרי של תבואה שנאמר, (ירמיהו ב:ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַידֹוָד רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְדֹוָד"
ועמד הקדוש ברוך הוא עליו שנאמר, "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו"הוי "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו".

The king did not stand over it until Jacob arrived, that it was full of grain, as it says, "Israel is the LORD'S hallowed portion, His first-fruits of the increase; all that devour him shall be held guilty, evil shall come upon them, saith the LORD."
And the Holy One, blessed be He, stood over him as it says, "And, behold, the LORD stood over him," that is " Happy is he whose help is the God of Jacob, whose hope is in the LORD his God

,"

" שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו", אמר ריש לקיש, 'זה יוסף, סברו של עולם. שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם..."

Whose hope is on God" Said Reish Lakish, that is Joseph, the hope of the world. That he was in Egypt and God showed to Jacob that there was grain in Egypt, as it says, " Now Jacob saw that there was corn in Egypt"