Tzav צו

My Musing
This midrash continues with the exploration of how korbanot, sacrifices promote peace. In this selection it is through mutual involvement. But the midrash also has a small extra message for the reader, which again is an example of why the Tanhuma was popular among the Ashkenaz rabbinical leadership in the high to late middle ages. The idea of chosen-ess once again plays into the lesson.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן ד
(ויקרא ז:יא) "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַידֹוָד"

And this is the teaching of the sacrifice of peace-offerings, which one may offer unto the LORD.

דבר אחר. " וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים" זה שאמר הכתוב (תהלים פה:ט) "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָא-ֵל יְקֹוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה"

Another idea. "And this is the teaching of the sacrifice of peace-offerings". This is what scripture said, "I will hear what God the LORD will speak; for He will speak peace unto His people, and to His saints; but let them not turn back to folly."

אמרו אומות העולם לבלעם: למה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו מקריבין לו קרבנות ולנו לא אמר כלום?
אמר להם בלעם: הקרבנות אינן אלא שלום. ומי שקבל את התורה שכתובין בה צריך שיקריב קרבנות. אתם, מתחלה פסלתם אותה. ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות! מי שקבלה הוא מקריב קרבנות שנאמר (תהלים כט:יא) "יקְֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְדֹוָד יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" לכך נאמר "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵ-ל וגו"

Said the nations of the world to Bilam: 'Why did the Holy One, blessed be He, say to Israel that they should offer sacrifices to Him and to us He did not say anything?'
Said Bilam to them: The sacrifices are nothing but peace. And one who accepted the Torah that it is written in it about the sacrifices must offer sacrifices. You, from the start you nullified the Torah. And now you want to offer sacrifices! Only those who accepted the Torah offers sacrifices, as it says, " The LORD will give strength unto His people; the LORD will bless his people with peace" Therefore it says, ""I will hear what God the LORD will speak;"

ומה דיבר "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים"? ולמה נאמר זבח שלמים? שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל- היאך העולה אין כתיב בה שלום? ולא בחטאת? ולא באשם? אלא בתודה.
בא וראה. העולה היתה כלה כליל לאישים; והחטאת היתה דמה ואמוריה למזבח, ועורה ובשרה לכהן, אבל לישראל לא היתה ממנה הנאה. וכן האשם. אבל התודה היתה דמה ואמוריה למזבח והחזה והשוק לכהנים ועורה ובשרה לישראל. נמצאת עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל לפיכך נקראת זבח השלמים שהיה עושה שלום לכל:

And what is "And this is the teaching of the sacrifice of peace-offerings"? And why does it say, Peace offerings? That it makes peace between the altar and the priests and Israel. How by the Olah it does not say peace? And not with the sin offering? And not with the guilt offering? And only with the Today, thanks offering.
Come and see. The Olah is totally consumed by the fire. The sin offering, its blood and innards go to the altar, the skin and flesh to the priest, but the Israelite does not get anything. And similarly with the guilt offering. But the Offering of thanks, the blood and innards go to the altar, and the chest and thigh to the priests, and the skin and flesh to the Israelite. It turns out that the Todah fosters peace between the altar, the priests and Israel. Therefore it is called peace offering., that is makes peace for all.

Vayikra ויקרא

My Musing
Almost foretelling what will happen by the time we read the portion of Korach, the Midrash is setting the stage for us to realize a key ingredient to greatness- humility.
There is also the interesting idea of not resting on one’s laurels. I also read the second message of the midrash as a message for teachers or more appropriately for anyone who instructs and that includes parents and their children. There is never a time to rest on your laurels.
The third part of this midrash returns to my opening thought foretelling the attack on Moshe’s credentials – he was chosen out of the whole nation.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ג
(ויקרא א:א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

“And the LORD called unto Moses, and spoke unto him out of the tent of meeting, saying”

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", זה שאמר הכתוב (משלי כט:כג) "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד"
כל מי שרודף אחר שררה שררה ברחת ממנו, וכל מי שבורח משררה שררה רודפת אחריו.
שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר (שמואל א,י:כב) "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּידֹוָד הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ ס וַיֹּאמֶר יְדֹוָד הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים"

“And the Lord called to Moshe” this is what the scripture said: “A man’s pride shall bring him low; but he that is of a lowly spirit shall attain to honor.” Everyone who chased after a position of authority, the authority ran from him, and everyone who ran from the position of authority, the position runs after him.
Saul, ran from the position at the moment that they came to appoint him king as it says, Therefore they asked of the LORD further: ‘Is there yet a man come hither?’ And the LORD answered: ‘Behold, he hath hid himself among the utensils.’

מהו "אֶל הַכֵּלִים"? כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם, 'איני ראוי למלכות. אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי.'
מיד, "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּידֹוָד". מיד החביא את עצמו עד שישאלו באורים ותומים. " וַיֹּאמֶר יְדֹוָד הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים"
וכן שנו רבותינו, 'הכלים אלו אורים ותומים.

What is “among the utensils”? When they told him about the monarchy, he said to them, “I am not worthy of being king. Rather inquire of the divination of the Urim and Tumim if I am fit to rule. And if not, leave me”
Immediately, “they enquired of God” Immediately he hid himself until they asked the Urim and Tumim. “And the LORD answered: ‘Behold, he hath hid himself among the utensils.’
And thus the rabbis taught, “the utensils” are the Urim and Tumim.

והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו. שנאמר, (שמואל א,י:כד) "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְדֹוָד כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ"

And one who flees from the position, the position chases after him. As it says, And Samuel said to all the people: ‘See ye him whom the LORD hath chosen, that there is none like him among all the people?’ And all the people shouted, and said: ‘Long live the king.’

ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה והשררה ברחה ממנו. (שופטים ט:א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: (שופטים ט:ה) "וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא"
והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם (שופטים ט:יח) "וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא"
ולבסוף (שופטים ט:כג) "וַיִּשְׁלַח אֱלקִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ" והרגה אותו אשה, (שופטים ט:נג) "וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּו"ֹ

And Avimelech the son of Yeruba’al chased after the position of authority and the position ran from him. And Abimelech the son of Jerubbaal went to Shechem unto his mother’s brethren, and spoke with them, and with all the family of the house of his mother’s father, saying” “And he went unto his father’s house at Ophrah, and slew his brethren the sons of Jerubbaal, being threescore and ten persons, upon one stone; but Jotham the youngest son of Jerubbaal was left; for he hid himself.” And he killed all of them on one stone and rules over Shechem. “and ye are risen up against my father’s house this day, and have slain his sons, threescore and ten persons, upon one stone, and have made Abimelech, the son of his maid-servant, king over the men of Shechem, because he is your brother” and in the end “And God sent an evil spirit between Abimelech and the men of Shechem; and the men of Shechem dealt treacherously with Abimelech” and he was killed by a woman, “And a certain woman cast an upper millstone upon Abimelech’s head, and broke his skull.”

ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג:י) "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ד:יג) "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"

And Moshe ran from the position at the time that the Holy One, blessed be He, said to him, “Come now therefore, and I will send thee unto Pharaoh, that thou mayest bring forth My people the children of Israel out of Egypt.’” “And he said: ‘Oh Lord, send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send.’”

אמר רבי לוי, 'שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו, והוא משיבו "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", שנאמר (שמות ד:י) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'חייך! שסופך לילך.' כיון שהלך ואמר (שמות ט:א) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדֹוָד אֱלקֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי", אמר אותו רשע, (שמות ה:ב) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְדֹוָד אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּח" התחיל משה אומר, 'אני כבר עשיתי שליחותי' הלך וישב לו. אמר ליה הקב"ה, 'ישבת. לך בא דבר אל פרעה מלך מצרים' וכן על כל דבור ודבור 'לך אל פרעה', 'השכם בבקר והתיצב לפני פרעה'. ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף, הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות?' עמד וישב. אמר לו הקב"ה, 'חייך! יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני.' שנאמר, '"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר", ( ויקרא א:ב ) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידֹוָד מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם".

Said Rabbi Levi, ‘for seven days the Holy One, blessed be He, tried to convince Moshe at the bush to go. And Moses answered, send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send.’” As it says, And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’ Said to him, the Holy One, blessed be He, “By your life!, it is your destiny to go!” Since he went he said, “Then the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh, and tell him: Thus saith the LORD, the God of the Hebrews: Let My people go, that they may serve Me.” Sadi the evil one, “And Pharaoh said: ‘Who is the LORD, that I should hearken unto His voice to let Israel go? I know not the LORD, and moreover I will not let Israel go.’” Moses began to say (to God) I did what I had to do, and he went to sit down. Said the Holy One, blessed be He, “you say, Go speak unto Pharaoh, the king of Egypt.”
And this was each time, Every speech, Speak unto Pharaoh, Go to Pharaoh, Rise up in the morning and go before Pharaoh” To teach that each time Moshe fled from the postion of leadership.
In the end, he took them out of Egypt, split the sea, brought them to the wilderness, brought down the Manna, raised for them the well, swarmed the quail and built the mishkan. Then he said, from here one what is left for me to do? He stood and then sat.
Said to him the Holy One blessed be He, “By your life!you now have an even greater task than all you have done! You must teach the Israelites the intricacies about ritual purity, and warn them about offering sacrifices to God. As it says, “And the LORD called unto Moses, and spoke unto him out of the tent of meeting, saying” “Speak unto the children of Israel, and say unto them: When any man of you bringeth an offering unto the LORD, ye shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the flock.”

משה ברח מן השררה ורדפה אחריו לקיים מה שנאמר "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד"
זה משה שנאמר בו (תהלים ח:ו) "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ"

Moshe fled from the position and it chased after him to fulfill what is said “A man’s pride shall bring him low; but he that is of a lowly spirit shall attain to honor.” This is Moshe that it says about him, Yet Thou hast made him but little lower than the angels, and hast crowned him with glory and honor.”

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", אמר דוד (תהלים פט:כ) "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם. וכן נח אף על פי שדבר עמו הוא היה תמים בדורותיו. וכן אברהם, וכן יצחק, וכן יעקב. יחידים בעולם היו. אבל משה, כמה צדיקים היו עמו? שבעים זקנים, ובצלאל, וחור, ואהרן ובניו והנשיאים ולא קרא אלא למשה. הוי “הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" זה משה שנאמר (תהלים קו:כג) "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית”

“And the Lord called to Moshe” Said David, Then Thou spokest in vision to Thy godly ones, and saidst: 'I have laid help upon one that is mighty; I have exalted one chosen out of the people” Even though the Holy One.blessed be He spoke with Primal Man, and commanded him regarding the tree of knowledge, he was by himself in the world. And similarly with Noah, that even though God spoke to him, he was the perfect in his generation. And so with Abrahm, and so with Isaac, and so with Jacob. They were the unique individuals in the world at the time. But at Moshe’s time, how many worthy people were there? Seventy elders, Betzalel Chur, Aaron and his sons, the princes, and not one was called save Moshe. That is “I have exalted one chosen out of the people” that is Moshe as it says, Therefore He said that He would destroy them, had not Moses His chosen stood before Him in the breach, to turn back His wrath, lest He should destroy them.

ויקהל -Vayakhel

My Musing
I guess it is human nature. Rather than being appreciative of a great contribution to society, or perhaps recognizing the great value in it, we look past the value of the contribution and jealousy rears its head and makes us focus on the attack ad hominem, in order to diminish our own feelings of lack of recognition. In this week’s selection, Moshe is reviewing the task of constructing the Mishkan, Sanctuary. All at the command of God and the midrash explains that Moshe was to direct Betzalel to build the Sanctuary, the very conduit for their prayers and yearnings to God. Yet can they be simply and practically appreciative. No they are jealous of the seeming impropriety of nepotism.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ג
(שמות לה:ל) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה"

“And Moses said unto the children of Israel: 'See, the LORD hath called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah”

זה שאמר הכתוב (משלי ג:ד) "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם"

This is what the scripture says, “So shalt thou find grace and good favor in the sight of God and man.”

מהו כן?

What is this?

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות. שנאמר, (שמות כה:מ) "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן שאמר לו (שמות כו:טו) "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים";(שמות כה:כג) "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"; (שמות ל:א) "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ"; (שמות כו:לא) "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים"; (שמות ל:יח) "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם"

At the hour when the Holy One, blessed be He, said to Moshe on the mountain regarding the Sanctuary, He showed him each and every utensil and appurtenance and how to make them. As it says,
“And see that thou make them after their pattern, which is being shown thee in the mount”, and Moshe reasoned that he would make the Sanctuary that He said to him, “And thou shalt make the boards for the tabernacle of acacia-wood, standing up”, “And thou shalt make a table of acacia-wood: two cubits shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof”, “And thou shalt make an altar to burn incense upon; of acacia-wood shalt thou make it”, “And thou shalt make a veil of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen; with cherubim the work of the skilful workman shall it be made”, “And Thou shalt also make a laver of brass, and the base thereof of brass, whereat to wash; and thou shalt put it between the tent of meeting and the altar, and thou shalt put water therein.”

כך כל מלאכת המשכן. כיון שסדר לו כל דבר ודבר אמר משה, 'רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת?' אמר לו, (שמות לא:ב) "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה"

This was the labor of the Sanctuary. And once everything was laid out in order, Moshe said, ‘Master of the universe, who will do all this?' God said to him, “See, I have called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah”

כשירד משה אמר להם לישראל, 'כך אמר לי הקדוש ברוך הוא לעשות לו משכן, קרשים, ומזבח, ושלחן'
אמרו לו, 'ומי יעשה כל זאת?'
אמר להם, 'בצלאל'
התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו, 'לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו. משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן. כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין'

When Moshe descended from the mountain, he said to Israel, ‘thus has the Holy One, blessed be He, to make for him, a Sanctuary, boards, altar, table.’
They said to him, ‘and who will make all this?”
He said to them, ‘Betzalel’
Israel began to deride Moshe and they said, ‘the Holy One, blessed be He, did not say to Moshe to make the Sanctuary by the hands of Betzalel, but rather he by himself appointed him, for the fact that he is his relative. Moshe is the king Aharon is the high priest, his sons are the under-priests, El-azar is the leader of the tribe of Levi, the family of Kehat carry the Sanctuary, and this one rules over the assembly of the Sanctuary. All this greatness Moshe desires to direct.’

אמר להם משה, 'אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר'
והוא מראה להם, "רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" לקיים מה שנאמר, "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם" הוי "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים"זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא, "רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם", " וְאָדָם" אלו ישראל שנאמר, (יחזקאל לד:לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹקֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְדֹוִד"

Said to them Moshe, ‘I did not do anything of my own decision, rather the Holy One, blessed be He, said’
And he showed them, “'See, the LORD hath called by name Bezalel” to fulfill what was said, “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God and man.” That is “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God” is Betzalel, that the Holy One, blessed be He, said “'See, the LORD hath called by name”. “and man” that is Israel as it says, “And ye My sheep, the sheep of My pasture, are men, and I am your God, saith the Lord GOD.”

ולמה נקרא שמו בצלאל? שעשה צל לאל, שנאמר (תהלים צא:א) "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן"

And why was his name, Betzalel, meaning in the shadow of God, as it says, “O thou that dwellest in the covert of the Most High, and abidest in the shadow of the Almighty;