Bemidbar

My Musing
This week’s midrash is a variation in the theme of the ‘choseness’ of Israel. And as we approach the festival of Shavuot, we are reminded of the midrash that teaches that God offered the Torah to all the other nations. Here, the idea is that God did create the other nations but Israel is special.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת במדבר סימן ה
(במדבר א: א- ב) "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם"
“And the LORD spoke unto Moses in the wilderness of Sinai, in the tent of meeting, on the first day of the second month, in the second year after they were come out of the land of Egypt, saying:
'Take the sum of all the congregation of the children of Israel, by their families, by their fathers' houses, according to the number of names, every male, by their polls;”

זה שאמר הכתוב (תהלים קמז:כ) "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ יָהּ"
This is what the scripture said, "He hath not dealt so with any nation; and as for His ordinances, they have not known them. Hallelujah.
משל למלך שנשא אשה ראשונה; לא כתב לה כתובה. גרשה, לא כתב לה גט. וכן לשניה, וכן לשלישית. לזמן, ראה עניה אחת, יתומה בת טובים, צנועה במעשיה, וכשרה. בקש לישא אותה. אמר לשושבינו, 'זו אני רוצה לישא, ואיני נוהג בה כראשונות. זו בת מלכים, צנועה במעשיה, וכשרה היא. אכתוב לה כתובה, באיזה יום, באיזה שנה, באיזו חדש, בכמה לחדש, באיזו אפטיא. כשם שכתוב באסתר (אסתר ב:טז) "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ"
This is analogous to a king who marries his first wife; he does not write a ketubah, marriage contract. When he divorces her he does not write a get, a religious write of divorce. And so he does with the second and third wives. After a while, he sees a poor girl, an orphan the daughter of fine people, modest and proper. He asks to marry her. He says to his concierge, 'this one I want to marry and I will not treat her like the first wives. She is the daughter of kings, modest in her manners and proper. I will write her a marriage contract, including the specifics of what day, year, month and place. Just as it is written in Esther, "So Esther was taken unto king Ahasuerus into his house royal in the tenth month, which is the month Tebeth, in the seventh year of his reign."

ברא הקדוש ברוך הוא לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצרים ולא כתב אימתי בראם, ואימתי העבירם. אלא (בראשית ז:יא) "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" וכן לדור הפלגה ולסדומים ולמצרים.
The Holy One, blessed be He, created the generation of the flood and the generation of the splitting of the great dispersion (tower of Babel) and He did not write when he created them nor when he transferred them. Rather, "In the six hundredth year of Noah's life, in the second month, on the seventeenth day of the month, on the same day were all the fountains of the great deep broken up, and the windows of heaven were opened." And so it was for the generation of the dispersion, the people of Sodom, and the Egyptians.


כיון שעמדו ישראל אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, 'איני נוהג בהם כבראשונים; שאלו בני אברהם, יצחק, ויעקב. לכך כתוב באיזה חדש, בכמה לחדש, באיזה יום, באיזה שבוע, באיזה אפטיא, באיזה מדינה. רוממתי קרנם וכתבתי להם. תלוי ראש לכך נאמר, "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" הרי הפרכיא, "בְּאֹהֶל מוֹעֵד" הרי המדינה, "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" הרי יום, "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" הרי שנה, באיזה חדש "לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי", הרי נכתבה אפטיא שלהן. למה "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ"? לקיים מה שנאמר "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ יָהּ"
Since Israel stood, said the Holy One, blessed be He to Moshe, "I will not treat you like the first ones, that these are the children of Abraham, Isaac and Jacob. Therefore it is written which month, what day of the month, on what day, in which week, in which place, in which country. I raised their horn and wrote to them. Hang their heads, therefore it says "And the LORD spoke unto Moses in the wilderness of Sinai", that is the , "in the tent of meeting" is the state, "in the first of the month" is the day, "in the second year" , the year, and in what month the second month, behold the was written. Why "raise the head" to fulfill what was said, ", "He hath not dealt so with any nation; and as for His ordinances, they have not known them. Hallelujah."

ומה עשה? הרים ראשם, שנאמר,(תהלים קמח:יד) "וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ יָהּ"
And what did He do? He raised them up as it says, "And He hath lifted up a horn for His people, a praise for all His saints, even for the children of Israel, a people near unto Him. Hallelujah.

בחקותי Bechukotai

My Musing
Very early on, human sacrifice was outlawed by the Torah. Yet the idea of consecrating yourself, giving of your value to God or the Holy precinct, seems to be an inborn need. The idea of Erechin, giving the monetary value of a living being to the Holy service, addresses this need. In a classic approach of the later Tanhum midrashim, this week’s selection, the last midrash on Vayikra, uses the lesson of Erechin to once more establish the Jewish people as unique and deserved.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בחוקותי סימן ו
(ויקרא כז:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַידֹוָד"

Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,

דבר אחר " אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר", אף העובד כוכבים ומזלות אומרים (מיכה ו:ו- ז) "בַּמָּה אֲקַדֵּם יְדֹוָד אִכַּף לֵאלֹקֵי מָרוֹם, הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה יְדֹוָד בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי"

Another idea, “When a man shall clearly utter a vow”, even the idolaters say, “'Wherewith shall I come before the LORD, and bow myself before God on high? Shall I come before Him with burnt-offerings, with calves of a year old?
Will the LORD be pleased with thousands of rams, with ten thousands of rivers of oil? Shall I give my first-born for my transgression, the fruit of my body for the sin of my soul?'

אמר להם הקדוש ברוך הוא, ' עכו"ם, בניכם אתם מבקשין להקריב לפני, איני מבקש לא בניכם, ולא קרבנותיכם. אלא, לבני נתתי פרשת קרבנות, ופרשת ערכין, שקרבנותיהם חביבים לפני. וכן הוא אומר (תהלים לז:טז) "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים"

The Holy One, blessed be He, says to them, ‘Idolaters, your children you desire to offer before Me? I do not request, not your children, and not your offerings. Rather, to My children I gave the portion of sacrifices and the laws of valuations and dedications, because their offerings are dear to me. And so it says, “Better is a little that the righteous hath than the abundance of many wicked.

תדע לך תחלתו של ספר, (ויקרא א:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידֹוָד מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"

Know that the beginning of the book of Leviticus , “Speak unto the children of Israel, and say unto them: When any man of you bringeth an offering unto the LORD, ye shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the flock.”

'מִכֶּם' ולא מהעכו"ם. וסופו של ספר, "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא", וכן הוא אומר (תהלים קמז:יט) "מַגִּיד <דברו> דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל"

From you and not from the idolaters . And then end of the book of Leviticus, Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow “ And similarly the text sates “He declares His word unto Jacob, His statutes and His ordinances unto Israel. “

אמר להן הקדוש ברול הוא לישראל, 'אם אתם מביאין לפני ערכים שלכם, מעלה אני עליכם כאלו נפשותיכם הקרבתם לפני. לכך נאמר, " אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'בזכות הערכין אני מציל אתכם מגיהנם.' ]אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, 'הן מעריכין לפני את נפשותיכם אני מציל אתכם מעריכת גיהנם.[' שנאמר, (ישעיהו ל:לג) "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם <הוא> הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְדֹוָד כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ"

Said the Holy One, blessed be He, to Israel, ‘If you bring before me your valuations, I will consider it as if you offered your lives before Me.’ Therefore it says, When a man shall clearly utter a vow”
Said the Holy One, blessed be He, to Israel, in the merit of the valuations, I will save you from Gehenom.’ [Said to them the Holy One, blessed be He, to Israel, behold you evaluate yiourselves before me, I save you from Gehenom] As it says, “For a hearth is ordered of old; yea, for the king it is prepared, deep and large; the pile thereof is fire and much wood; the breath of the LORD, like a stream of brimstone, doth kindle it.”

ואערוך לפניכם שלחן הוא שאמר דוד (תהלים כג:ה) "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה"

And I will set a table before you that David said, “Thou preparest a table before me in the presence of mine enemies; Thou hast anointed my head with oil; my cup runneth over.”

אמן וכן יהי רצון. סליק ספר ויקרא.

And so it should be, the end of the Book of Leviticus.

Behar בהר

My Musing
Tzedaka often mistranslated as charity is not something that is done voluntarily, rather it is an obligation, hence it is referred to as a mitzvah, a commandment. Charity, from the Greek ‘caritas’ means love and understanding of our fellow man. From that love is to evolve a sense of helping. But what happens when that love stops or wanes? Do we stop giving? Tzedakah which comes from the Hebrew “tzedek” justice means that we cannot stop nor shirk our responsibility even if we do not love or understand the other person.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהר סימן ב
(ויקרא כה:כה) "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו"

If thy brother be waxen poor, and sell some of his land possession, then shall his kinsman that is next unto him come, and shall redeem that which his brother hath sold.

(ויקרא כה:לה) "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"

And if thy brother be waxen poor, and his means fail with thee; then thou shalt uphold him: as a stranger and a settler shall he live with thee.

זה שאמר הכתוב (משלי כב:כב- כג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי יְדֹוָד יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"

This is what the Scripture said, "Rob not the poor, because he is poor, neither crush the poor in the gate; For the LORD will plead their cause, and despoil of life those that despoil them."

אמר הקדוש ברוך הוא,'"אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא", שאני עשיתי אותו דל. מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו, 'חֵרֵף עֹשֵׂהוּ', כאלו עלי הוא מלעיג.' שנאמר, (משלי יד:לא) "עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן"

Said the Holy One, blessed be He, "Rob not the poor, because he is poor", that I made him poor. And who so ever robs him or impugns him," blasphemes his Maker" it is as if he insults Me. As it says, "He that oppresses the poor blasphemes his Maker; but he that is gracious unto the needy honors Him.

מהו "אַל תִּגְזָל דָּל"? וכי יש אדם גוזל דלים? ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל? אלא אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך. ואמרת, 'עד מתי אני מספיק לזה?' ואת מונע שלא ליתן לו. אם עשית כך דע שאתה גוזלו. הוי "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא" אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר.

What is ""Rob not the poor"? And is there a person who would steal from the poor? What does one steal from one who has nothing? Rather, if you had taught him to be his supporter and you reneged. And you said, until when will I supply him? And you undertake not to give him. If you did this, know that you stole from him. That is ""Rob not the poor, because he is poor" rather be supportive of him because he does not have any other source.

"וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר", שלא בשבילך אעצור את השמים שאף השמים יש להם שער, שנאמר, (בראשית כח:יז) "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"

"neither crush the poor in the gate;", that it was not because of you that I will stop the gates of the skies,for even the skies have a gate, as it says, " And he was awed, and said: 'How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.'

"כִּי יְדֹוָד יָרִיב רִיבָם" רב אני אתך ריבם, שאני עשיתיו עני ולך עשיר. אם הופך אני מנגנין שלו, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר, (משלי כב:ב) "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם יְדֹוָד"
למה? "כִּי יְדֹוָד יָרִיב רִיבָם". כל כך למה? שנפשו אתה מחסרו אם אין אתה מפרנסו, לפיכך וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".

"For the LORD will plead their cause", I argue with you their cause, that I made him poor and you rich. If I reverse his fortune and I make him rich and you poor, as it says, "The rich and the poor meet together--the LORD is the maker of them all."
Why? "For the LORD will plead their cause"/ All this why? That his life force you cause him to lose if you did not support him, therefore " and despoil of life those that despoil them."

Emor אמר

My Musing
This week's selection occupies itself with two questions- why enumerate the three animals rather than simply relate to the offering from cattle and why does an animal need to exist for a week, seven days, before being offered.
The midrash gives us the simple answer for the enumeration of three different offerings, the number begs us to map the animals to the Patriarchs. But the reason for seven days leads the midrash to an interesting analogy, the rules for humans are the same for animals.
Of course the analogy also begs a deeper question, are we also offering for God?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור סימן יב
(ויקרא כב:כז) "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַידֹוָד"

"When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days under the mother; but from the eighth day and thenceforth it may be accepted for an offering made by fire unto the LORD."

שור בזכות אברהם שנאמר (בראשית יח:ז) "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ"
כבש בזכות יצחק שנאמר (בראשית כב:יג) "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ"
עז בזכות יעקב שנאמר (בראשית כז:ט) "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב"

The bull is in the merit of Abraham as it says, " And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to prepare it."
The sheep is in the merit of Isaac as it says, " And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son."
The goat is in the merit of Jacob as it says, " Go now to the flock, and fetch me from thence two good kids of the goats; and I will make them savory food for thy father, such as he loves;"

מהו "טֹבִים"?, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, 'טובים לך שעל ידיהם אתה מקבל הברכות, וטובים לבניך שעל ידיהן מתכפר לבניך ביום הכיפורים' שנאמר, (ויקרא טז:ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְדֹוָד תִּטְהָרוּ"

What is "two good kids"? Rabbi Berachai in the name of Rabbi Chalbo said, good for you that by their agency you receive the blessings and good for your children that by their agency they will receive atonement as it says, " For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins shall ye be clean before the LORD."

"וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת', שאין שבעה בלא שבת. ואין מילה בלא שבת.
אמר רבי יצחק, 'משפט אדם ומשפט בהמה, משפט אדם (ויקרא יב:ג) "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" ומשפט בהמה "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַידֹוָד".

" then it shall be seven days under the mother", Rabbi Joshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi said it is analogous to a king who visits a new country and issues a proclamation and says 'all newcomers that are here will not see my face until they see my matron first.' Similarly said the Holy One blessed be He, to Israel, 'my sons, do not bring before me a sacrifice until it passes a Shabbat', since there is no seven without Shabbat. And there is no circumcision without a Shabbat.
Said Rabbi Yitzchak, the law for humankind is the law for animals. The law of man, "And in the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised." And the law of the animal " but from the eighth day and thenceforth it may be accepted for an offering made by fire unto the LORD."