Terumah

My Musing
The midrash starts with a quote from the mishna Shekalim which deals with the question of surplus. What happens to the terumah, the gift given to the kohen, priest, when it was more than necessary? By inference, the midrash is drawing the connection to the one time gift given to the construction of the mishkan, tabernacle, in the wilderness as implying that in the terumah of the wilderness, there too was too much.
The midrash then draws a connection from the terumah to Torah study and by inference venerates Torah study. The midrash concludes that the terumah given to the kohen is precious because of its connection to Torah study, but the terumah to the mishkan is unique as it was specifically called for by God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן א
ילמדנו רבינו:
מותר תרומה מה היו עושין בה?
כך שנו רבותינו: מותר תרומה רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים.

Our Rabbis will teach:
What was done with the surplus of the terumah?
plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies.

את מוצא שתי תרומות. בחר בהן הקדוש ברוך הוא אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה.

You will find two terumah. The Holy One blessed be He chose one for the Tabernacle and one for the kohanim, priests. The terumah given to the kohanim is on the condition that they are bnei Torah, followers of the Torah.

אמר רבי ינאי, כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה.
אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב (יחזקאל כב:כו) "כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם"

Rabbi Yannai said: Any kohen who is not a ben Torah, it is acceptable to eat the terumah over his grave. [terumah given to the cohen, had to be eaten in a high state of purity. Proximity to a dead body “over the grave” is the supreme level of impurity and thus this is a dig at the cohanim who did not conduct themselves properly]
Rabbi Yitzchak said in the name of Rabbi Yochanan: see what is written “Her priests have done violence to My law, and have profaned My holy things; they have put no difference between the holy and the common, neither have they taught difference between the unclean and the clean, and have hid their eyes from My sabbaths, and I am profaned among them.”

למה בין קדש לחול לא הבדילו? ובין הטמא לטהור לא הודיעו?!
כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור.

Why did they not differentiate between the holy and the profane? And not notify about the pure and impure? Since they were not followers (students) of Torah, they did not know how to separate and differentiate.

ואומר(יחזקאל כב:ח) "קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ"
למה מבזה את הקדשים?
שאינו יודע לשמור שבת.

And it is written:” You despised My holy things, and have profaned My Sabbaths”
Why did they despise the sacrifices and desecrate the Sabbath?
Because they did not know how to observe (guard) the Shabbat.

ראה כמה חביבה תרומת כהנים שנתנה לכהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן קראה הקדוש ברוך הוא לשמו שנאמר (שמות כה:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

See how dear the terumah of the kohanim is (to God) since it was given to the priests who are students of Torah. But the terumah of the tabernacle, The Holy One blessed be He, called it in His name, as it is written “speak unto the Children of Israel, from each person as his heart will donate, take My terumah”

Mishpatim

My Musing
I often teach my students, especially in history, that the nature of law is reactive. That is, society legislates laws in response to a concern or behavior it wishes to control among its citizens. But what is the purpose of law, especially Divine law that is given from the outset by God? Since we believe that God is omniscient, and we are under his supervision, Divine law cannot be said to be reactive, but then it must serve a purpose. This week's midrash explores a potential outcome of following the law which fixes the community.
The question remains regarding God being subject to His laws.
Divine law is proactive and the second message of the midrash is that an ethic develops from the law of not letting your enemy’s donkey collapse under its load. The ethic is not to ignore him. The second message relates to the first part of the midrash in that God is also required to pay attention and not ignore those who hate Him. [Thanks to Sarit Klugerman for seeing the connection]
Midrash Tanhuma was very popular among the Medieval Ashkenaz Rabbinate. The messages of encouragement were real and necessary for the rabbis to expound. A medieval Jew might feel he is not one of God’s close associates. One might imagine that Jew feeling abandoned by God. This midrash endeavors to encourage us that similar to our command to help even those that we perceive as our enemy, God will help us even if we perceive Him as displeased with us.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן א
(שמות כא:א) "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"

“And these are the laws that you will place before them”
“And these” This is what the verse comments “And strength, a king, justice He loves; You establish fairness; Justice and righteousness, you did in Jacob”

"וְאֵלֶּה" זה שאמר הכתוב (תהלים צט: ד) "וְעֹז מֶלֶך,ְ מִשְׁפָּט אָהֵב. אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ"
כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים הוא "מִשְׁפָּט אָהֵב".

All the strength and praise and greatness and bravery of the King of Kings is in “love of law”
It is the custom of the world, one who is in a position of strength does not want to follow the law. Rather, he transgresses the law, steals and robs, and transgresses the intention of his Creator. He favors his friends and relatives and acts inappropriately with his enemies.

בנוהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט. אלא, מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו. ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו.
אבל הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, " מִשְׁפָּט אָהֵב". אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי "וְעֹז מֶלֶך,ְ מִשְׁפָּט אָהֵב".

However, the Holy One blessed be He, the King of Kings, “justice He loves”. He does not act outside of the law. That is “And strength, a king, justice He loves”
The midrash continues extrapolating from the verse in psalms to the message of the Torah reading. What is the meaning of “You establish fairness”?

מהו "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים"?
אמר רבי אלכסנדרי, שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו. חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו. אמר, 'לא כתיב בתורה (שמות כג:ה) "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

Rabbi Alexandri said. An example would be the case of 2 mule drivers. They are traveling along the same road and each despises the other. One donkey collapses under its load. The other driver passes by and sees the first donkey collapsed under the load. As he passes the first driver reminds the second of the imperative “If you see the donkey of someone who hates you lying under its load, You must not ignore him but be sure to release it with him.”

מה עשה? חזר וטען ומלוהו. התחיל מסיח עמו. עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן. ערוק מכאן עד שיטעון עמו. נמצאו עושין שלום ביניהם, וחבירו אומר 'לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק'
מתוך כך נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד, ונתאהבו זה לזה. הוי " אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה."

What did he do? He began to talk with him. Take a little from here, add a little here, realign from here until the load is balanced. Soon the two made peace. One said that he ‘would never have thought that he hated me. See how he had mercy when he saw me and my donkey in distress’. From this they went to the bar, had a drink and became friends. This is the meaning of “You establish fairness; Justice and righteousness”

Yitro

My Musing

What does it mean to turn your life around? To have a life altering or life changing event?
This week's selection of the first midrash in the Tanhuma makes us ask just that. The language is harsh. The orator sets out to establish idolatry as analogous to death, where one who comes to Torah observance is resurrected so to speak.
The midrash explores some other extensions of the idea of conversion and ends up with Yitro as being the model of the true convert.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן א
(שמות יח:א) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּו,ֹ כִּי הוֹצִיא יְדֹוָד אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"

"And Yitro, the priest of Midian, father in law of Moses, heard all that God had done for Moshe and His nation, the Israelites, in that he had taken Israel out of Egypt"
The Midrash comments on this verse from the opening of this week's Torah reading with a verse from Ecclesiastes (Kohelet) which is tken in a larger context by moust medieval commentators but for the midrash, the verse stands a,lone and even each phrase can be seen as independednt. "And then I saw the wicked buried and they came, and from that holy place they walked and

were forgotten in the city, that which they did, this is also vanity"

זה שאמר הכתוב (קהלת ח:י) "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל"
וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים?

The midrash asks, can there be wicked people buried and coming and walking?
Rabbi Simon answers that these wicked people are the walking dead, such that they are as if they are dead and buried already in their lifetime. He offers the prooftext from Job, "All the

days of the wicked person he suffers, and the number of his years stored up for the oppressor"

רבי סימון אומר אלו הרשעים שהן מתים וכקבורין בחייהן. שנאמר (איוב טו:כ) "כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ"
מה הוא " מִתְחוֹלֵל"? מת חולל.

Rabbi Simon explains the word "mitcholel" as a compound of met and cholel, dead and hollow.
The midrash offers some alternate extrapolations but along the same theme but with a more positive resolution.

דבר אחר: "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ" הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה.

An alternative application (although syntactically difficult) for those “dead who are buried and came” is converts who repent. The “Holy place they walk” refers to the synagogues and study halls they now turn to.

"וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
דבר אחר:"וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ", ממקום שישראל נקראו קדושים, שם הם מהלכין.

An alternative application for “from the Holy place they walk” is from the place where Israel was called Holy (Sinai) there is where they walked.
The midrash continues to explicate the verse from Kohelet.

"וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל", 'יִשְׁתַּכְּחו'ּ מעשיהם הרעים.
דבר אחר: 'יִשְׁתַּכְּחו' שהן משתכחין במעשיהם הטובים.

“and were forgotten in the city, that which they did, this is also vanity" refers to the evil deeds they once did and now forget as they have repented and become converts. An alternative application is offered that their good deeds envelop them.

"גַּם זֶה הָבֶל", אין זה הבל שאומות העולם רואין אותן ומתגיירין תחת כנפי השכינה, רואין אותן ואינן מתגיירין גם זה הבל.

The midrash is forced to deal with the end phrase of the verse “this too is vanity” since it seems to negatively comment on the result of the repentance and conversion. The midrash states emphatically that seeing the Israelites and converting is not “hevel”, vanity, but seeing the Israelites at Sinai and not following their lead is vanity.

מי הוא זה שבא ונתגייר והיה גר של אמת זה יתרו שנאמר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"

The midrash concludes with our paradigm for a convert who is a true convert, Yitro, who heard all that God did and came to be with the Israelites.

Beshalach

My Musing
What does it mean to eat your words? The midrash sees Pharaoh’s repentance as a case of eating your words. The midrash concludes with the teaching that close to 80% of the Israelites died in Egypt under cover of the plague of Darkness.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בשלח סימן א
(שמות יג:יז) "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹקִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"

The midrash explains that sending here means escorting. This is supported by two proof texts where the use of the word send means escorted. The first is when Abraham sends the men (angles) on their way to Sodom and the text explains that Abraham walked with them. The second is when Isaac parts with Abimelech after sealing a treaty with him.

שלוח הזה לויה. כמה דאת אמרת (בראשית יח:טז) "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם
הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" וכן הוא אומר (בראשית כו:לא) "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם" ולמה פתח הכתוב בלשון הזה?

The midrash asks why use this language of implied escort with Pharaoh sending the Israelites out. The midrash answers that it is a series of ‘Pharaoh eating his words”
Pharaoh questioned God’s omnipotence and said he would not send out the Israelites. He now sends out the Israelites.

הפה שאמר (שמות ה:ב) " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְדֹוָד אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּח" חזר ואמר (שמות ח:כד)"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַידֹוָד אֱלֹקֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי"

Interestingly, the midrash then indicates that there was a reward given to the Egyptians for Pharaoh “sending” the Israelites out.

לכך פתח "וַיְהִי בְּשַׁלַּח". ומה שכרו? (דברים כג:ז) " לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא, לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"

Continuing with the theme of “eating your words” the midrash shows Pharaoh recanting his declaration that he did know God. The midrash adds the reward for this statement, that God buried the Egyptians.

הפה שאמר " לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד" חזר ואמר (שמות ט:כז) "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, יְדֹוָד הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". ומה שכרו? נתן להן קבורה שנאמר(שמות ט:יב) "נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.

The midrash returns to its original intent of explicating the opening verse of the parsha. The

midrash uses regular exegetics to explain the word as lead.

"וְלֹא נָחָם" נהגם. כמו דאת אמרת (תהלים עז:כא) "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" ואומר (תהלים עח:יד) "וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ"

The midrash continues its exegesis of the verse. What does the word close (קָרוֹב) mean? The midrah answers that it refers to many things. The literal understanding is the return to Egypt would be close. But it could also refer to the pending fulfillment of an oath made between Abimelech and Abraham.

"דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" קרוב הדבר שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ועוד קרוב הדרך לחזור למצרים. ועוד קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא:כג) "וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹקִים הֵנָּה, אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי, כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" ועדיין לא בא נכדו.ועוד קרובה מלחמה ראשונה לשניה.

The midrash also posits an additional interpretation. The close event is the settlement of the land of Canaan by the Canaanites which is a prerequisite of the entrance to the land by the Israelites. The Canaanites needed to build up the land for forty years, just in time for the Israelites.

דבר אחר: "כִּי קָרוֹב הוּא", קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב, (בראשית טו:טז) "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" ועדיין לא היה להם דור רביעי, והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא, 'אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה. אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן. ועוד, כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים ועקרו את האילנות וקצצו את הנטיעות וסתרו את הבנינים וסתמו את המעינות.'
אמר הקדוש ברוך הוא, 'אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם בארץ מלאה כל טוב. הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו.'

The midrash concludes with a teaching about the number of Israelites who left Egypt. Working from the word Chamushim (חֲמֻשִׁים) which means girded but has the root of the number 5, chamesh, the midrash explains that it refers to a ratio of 1/5 for the Israelites that left. Rabbi Nehorai teaches that the Israelites bury the dead under the cover of the plague of Darkness.

(שמות יג:יח) "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
אחד מחמשה. ויש אומרים אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות.
רבי נהוראי אומר העבודה לא אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו? בימי האפלה שהיו קוברין ישראל מתיהן ומצרים יושבין בחשך. ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן.