va'era וארא

My Musing
There is always an inherent danger in assuming God's function. While many exegetes explain the assignment of God's stead to Moses as a function of a spokesman, or leader, the midrash is cautioning against being in God's stead. The story with Solomon warns us of appearing like God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן ז
(שמות ז:א)"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"

And the LORD said unto Moses: 'See, I have set thee in God's stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet.

זה שאמר הכתוב (תהלים כד:ז) "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד"
שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות. ועוד שהיו טעונין בו. כיון שבאו להכניסו, לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות. התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר, (דברי הימים ב,ו:מב) "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ"

This is what scripture says, "Lift up your heads, O ye gates, and be ye lifted up, ye everlasting doors; that the King of glory may come in." Solomon said this verse at the time when the ark was being brought to the house of the Holy of Holies. He made a cabinet ten cubits and placed the Ark in it and carried it. When he arrived at the doorway to the Holy Temple, the opening was only ten cubits, and ten cubits cannot through ten cubits. And additionally there were the people carrying the ark. When they approached to enter, they could not. Solomon stood there and was embarrassed and he did know what to do. He began to pray before the Holy One, blessed be He, and said, "O LORD God, turn not away the face of Thine anointed; remember the good deeds of David Thy servant."

מה עשה שלמה? אמרו רבותינו ז"ל, 'הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואומר, "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ". אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו, 'באותה שעה חיה דוד'.
והכל ממך לדרוש שכן דוד אמר (תהלים ל:ד) "יְדֹוָד הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי <מיורדי> מִיָּרְדִי בוֹר"
והיה שלמה אומר 'רבומו של עולם, עשה בזכותו של זה, "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ"'
מיד נענה. שנאמר, "יְדֹוָד אֱלֹקִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ".
מה כתיב אחריו? (דברי הימים ב,ז:א) "וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְדֹוָד מָלֵא אֶת הַבָּיִת". ורוח הקודש צווחת ואומרת, (קהלת ד:ב) "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה"

What did Solomon do? Said, our rabbis, of blessed memory, 'Hwent and brought the casket of his father David, and he prayed and said,"O LORD God, turn not away the face of Thine anointed" Said Rabbi Berachia in the name of Rabbi Chalbo, 'at that moment David lived'. And it is all up to you to explicate. As Daivd himself had said, "O LORD, Thou broughtest up my soul from the nether-world; Thou didst keep me alive, that I should not go down to the pit." And Solomon said, 'Master of the universe,do it on the merit of this one, " remember the good deeds of David Thy servant." Immediately he was answered. As it says, "O LORD God, turn not away the face of Thine anointed; remember the good deeds of David Thy servant."
What is written after that? "And when Solomon had made an end of praying, the fire came down from heaven, and consumed the burnt-offering and the sacrifices; and the glory of the LORD filled the house." And th Holy Spirit raged and shouted, "Wherefore I praised the dead that are already dead more than the living that are yet alive;"

התחיל שלמה אומר, "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד". באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו, שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מלך הכבוד. אמרו לו, 'מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. כיון שאמר להם כך, מיד שקטו אלולי כן בקשו לרוץ ראשו ולהמיתו.

Solomon began to speak, "Lift up your heads, O ye gates, and be ye lifted up, ye everlasting doors; that the King of glory may come in." At that very moment the gates of heaven requested to descend and trample his head, that they concluded that he had stated this concept of the " King of glory". They saud to him, 'Who is the king of glory?' He said to them, The Lord of hosts is the King of Glory, Since he said this to them, immediately they quieted, if not his head would have been trampled to death.

Shemot שמות

My Musing
What does it mean to be chosen by God?
One would think that God knows the inner workings of a person. Psalms teach that “God knows the thoughts that are in man’s heart”. So why the test?
Perhaps it is to show us the worthiness of the candidate as that is the natural way of becoming a leader. Or is it to show the leader that he can do it?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ז
(שמות ג:א) "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלקִים חֹרֵבָה"

“And Moses was tending the flock of Jethro his father-in-law, the priest of Midian; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb.”

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" זה שאמר הכתוב (משלי ל:ה) "כָּל אִמְרַת אֱלוֹ-הַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּו"
אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואחר כך הוא מעלהו לגדולה. שני גדולי עולם נבדקו ונמצאו נאמנים והביאן הקדוש ברוך הוא לגדולה.

“And Moses was tending the flock “This is what scripture said, “Every word of God is tried; He is a shield unto them that take refuge in Him.” The Holy One, blessed be He, does not grant greatness to a person until He investigates him in a minor matter and then elevates him to greatness. Two of the greatest men of the world were investigated and found to be trustworthy and they were brought by the Holy One, blessed be He, to greatness.

בדק לדוד בצאן. מה עשה דוד? הוליכן למדבר להרחיקן מן הגזל, שכן אליאב אחיו אומר לו (שמואל א,יז:כח) "[וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר] לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ"
אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך את צאני שתרעה אותם' דכתיב, (דברי הימים א,יא:ב) "גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל" הדא הוא דכתיב (תהלים עח:עא) "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ"

David was checked through sheep. What did David do? He guided them to the wilderness to distance them from stealing. And so Eliav his brother said to him [“And Eliab his eldest brother heard when he spoke unto the men; and Eliab's anger was kindled against David, and he said:] 'Why art thou come down? and with whom hast thou left those few sheep in the wilderness? I know thy presumptuousness, and the naughtiness of thy heart; for thou art come down that thou mightest see the battle.”
Said to him the Holy One, blessed be He, ‘You have been found trustworthy with the sheep, I will give to your care my sheep that you should tend them’. As it is written, “In times past, even when Saul was king, it was thou that didst lead out and bring in Israel; and the LORD thy God said unto thee: Thou shalt feed My people Israel, and thou shalt be prince over My people Israel.'” That is what is written, “From following the ewes that give suck He brought him, to be shepherd over Jacob His people, and Israel His inheritance.”

ואף משה היה רועה את צאן יתרו וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיקן מן הגזל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך צאני שתנהג שנאמר, ( תהלים עז:כא) "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

And even Moshe was shepherding the sheep of Jethro and guided them to the wilderness to distance them from stealing. Said to him the Holy One, blessed be He, ‘you are found to be trustworthy with the sheep, I will give to your care my flock as it is written, “Thou didst lead Thy people like a flock, by the hand of Moses and Aaron”

בא וראה שפרסם הקדוש ברוך הוא מעשיו של משה עד שהוא בן שלשה חדשים שנאמר, (שמות ב:ב,ג) "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר"

Come and see that the Holy One, blessed be He, publicized Moshe’s activities as early as 3 months old as it says: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months. And when she could not longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with slime and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the reeds by the Nile’s brink.”

נתנתו בתבה השליכתו ליאור. וכתיב, (שמות ב:ה) " וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ"

She placed him in an ark and sent it on the Nile. And it is written: “And the daughter of Pharaoh came down to bathe in the river; and her maidens walked along by the river-side; and she saw the ark among the flags, and sent her handmaid to fetch it.”

אמר רבותינו ז"ל שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ויש אומרים שנצטרעה, וכיון שפשטה ידה לאותו צדיק נתרפאת." וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ", שנמשכה ידה ונתמתחה. נטלתו והביאתו אצל המצריות להניק אותו ופסל את דדיהן. והרי מותר להניק שכך שנינו בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם אבל עכו"ם מניקה בנה של ישראל ברשותה. מהו ברשותה אוכלת מתחת ידיה ומניקתו, אמר הקב"ה עתיד פה של צדיק זה לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שהוא מדבר עם השכינה אני הנקתיו לפיכך פסל את דדיהן.

Said our rabbis of blessed memory, that she went down to the Nile to rinse herself from the filth of her father’s house. And there are those who say that she was stricken with leprosy, and when she stretched out her hand towards the righteous one, she was healed. “and sent her handmaid to fetch it” that she stretched out her hand. She took him up and brought him to the Egyptian women to nurse him and they were rendered unfit to nurse him. And it is permissible to nurse from a non Jewess as we have learned, ‘An Israelite daughter should not nurse the son of an idolater, but an idolater can nurse the son of an Israelite woman in her property. What is property? She eats from the Israelite and nurses him. Said the Holy One, blessed be He, in the future the mouth of this righteous one will speak with me. Tomorrow the Egyptian ladies will say that this one who converses with the Divine Presence, I nursed him, therefore they were invalidated.

vayechi ויחי

My Musing
With Yaakov’s imminent demise, it could be expected that the midrash would focus on death and eternal life. As often in the Tanhuma, there is the promotion of Judaism and the accompanied deterrent to considering other religions. The halacha quoted appears in both the Babylonian Talmud and Palestinian (Yerushalmi) Talmud but is incidental to the message of the midrash.
The midrash teases out the tension inherent in the religious personality. Does one embrace life and remain that much further from the Divine or does one embrace death as the means to receive the final reward?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן ד
(בראשית מח:א) "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף 'הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה', וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם"

And it came to pass after these things, that one said to Joseph: 'Behold, thy father is sick.' And he took with him his two sons, Manasseh and Ephraim.

ילמדנו רבינו: מהו לברך על הנר ועל הבשמים של מתים?
כך שנו רבותינו: אין מברכין לא על האור ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? שכתוב (תהלים קטו:יז) "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה"

Our master should instruct: What is the blessing recited upon the candle and incense of the deceased?
Thus was taught by our rabbis: We do not recite a blessing, not on the candle and not on the incense of the deceased. What is the reason? That it is written "The dead praise not the LORD, neither any that go down into silence"

אמר רבי מאיר, 'מתי עובדי עבודת כוכבים ומזלות מתין, אבל מתיהן של ישראל אינן מתים מפני שבזכותן החיים עומדין. שכן אתה מוצא כשעשו ישראל אותו מעשה, אלולי שהזכיר משה רבינו זכות האבות כבר היו אבודין ישראל מן העולם. שנאמר,(שמות לב:יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם" לפיכך קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים. שנאמר, (תהלים קטז:טו) "יָקָר בְּעֵינֵי יְדֹוָד הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו"'

Said Rabbi Meir, 'the deceased worshipers of the stars and constellations (akum) are dead, but the deceased of Israel do not die, because it is in their merit that the living exist". That this is what you find when Israel did that act (sin of the golden calf), that if Moshe had not invoked the merit of the patriarchs, Israel would have been already lost from the world. As it is written, " Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.'" Therefore it was difficult for the Holy One, blessed be He, to decree death on the righteous. As it says, "Precious in the sight of the LORD is the death of His saints."

מה הקדוש ברוך הוא עושה? מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן. רבי אבהו, כשנטה למות, הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו ותמה ואמר, 'כל אלה לאבהו?!'
קרא על עצמו (ישעיהו מט:ד) "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְדֹוָד וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹקָי" מיד נתאוה למיתה.

What did the Holy One, blessed be He, do? He showed them their reward so that they would demand their death with their mouths. Rabbi Abahu, when he was about to die, he was shown by the Holy One, blessed be He, his reward and he was astounded and said, 'all this for Abahu?!" He read about himself, " But I said: 'I have laboured in vain, I have spent my strength for nought and vanity; yet surely my right is with the LORD, and my recompense with my God.'" And he immediately had the appetite for death.

ואף אברהם תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית טו:ב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹ-נָי יֱדֹוִד מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית טו:טו) "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה"
יצחק תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית כז:ז) "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְדֹוָד לִפְנֵי מוֹתִי"לכך כתיב (בראשית לה:כט) "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו"
יעקב תבע מיתה שנאמר (בראשית מו:ל) "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אתה אמרת "אָמוּתָה הַפָּעַם" תשב י"ז שנה וחלה ונאסף.

And even Abraham demanded death with his mouth, as it says, " And Abram said: 'O Lord GOD, what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?', therefore said to him the Holy One, blessed be He, " But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age."
Isaac demanded death with his mouth as it says, " Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death." Therefore it is written, "And Isaac expired, and died, and was gathered unto his people, old and full of days; and Esau and Jacob his sons buried him."
Jacob demanded death as it says, "And Israel said unto Joseph: 'Now let me die, since I have seen thy face, that thou art yet alive.'". Said the Holy One blessed be He, you said "let me die", dwell 17 years and then he fell ill and was collected.

ויגש Vayigash

My Musing
There is always a bigger fish in the pond. This is an important idea to remember as it keeps our egos in check.
The midrash ends with the exposition that there would be one person who could counter Joseph, Judah. But the beginning of the midrash frames this differently. It takes a lion to stand up for what is right and necessary. That was Judah. And that is what it takes from us to be Jews (from Judah)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויגש סימן ג
(בראשית מד:יח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"

"And Judah approached him, and said: 'O' my lord, please let your servant, speak a word in my lord's ears, and not be angry with your servant; for you are as Pharaoh"

זה שאמר הכתוב (משלי ל:ל) "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל"
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו, 'אי מלך חלש, לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל?'
מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא, אמר ליה, 'נעניתי לך שקראתיך חלש, ומי שבראך קראך גבור. שנאמר, "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה".

This is what the Scripture said, “The lion, which is mightiest among beasts, and turneth not away for any”
There was an incident involving Rabbi Chaninah ben Dosa who saw a lion and said to him, ‘“What a weak king, did not I swear to you that you would not be seen in the land of Israel?’
Immediately the lion fled. Rabbi Chanina ran after it. He said to him, ‘I answered you that I called you weak, and the One who created you is called courageous. As it says, ““The lion, which is mightiest among beasts”

אמר רבי יהושע בר נחמיה, 'מי הוא שרו של שור? ארי. כך יוסף שור, שנאמר, (דברים לג:יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה".
ויהודה ארי, שנאמר, (בראשית מט:ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".
מי עמד כנגד השור? הארי. שנאמר, "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".

Said Rabbi Joshua bar Nachmeini, ‘Who is the master of the bull? The lion. So Joseph is the bull as it says, “His firstling bullock, majesty is his; and his horns are the horns of the wild-ox; with them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; and they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Manasseh.”
And Judah is a lion, as it says, “Judah is a lion's whelp; from the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, and as a lioness; who shall rouse him up?”
Who stands up to the bull? The lion. As it says, “And Judah approached him”

אמר רבי יודן, 'כשהיתה חמתו של יהודה עולה, היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו. וכשהיה מבקש שתעלה חמתו היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה. ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר, (משלי טז:יד) "חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"
'חֲמַת מֶלֶךְ' זה יהודה. 'וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה' זה יוסף. שנאמר בו, (בראשית מא:לט) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹך"ָ

Said Rabbi Yudan, ‘When the anger of Judah would rise, two hairs would come out from his heart (chest) and tear his shirt. And when he wanted his anger to boil, he would line his undershirt with cooper strands. He would take some and gnaw on them with his teeth, and his anger would rise. Behold the courage of Judah. About him it says, “The wrath of a king is as messengers of death; but a wise man will pacify it.”
“The wrath of a king” refers to Judah. “but a wise man will pacify it” refers to Joseph. As it says, “And Pharaoh said unto Joseph: 'Forasmuch as God hath shown thee all this, there is none so discreet and wise as thou.”

כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה אמר עכשיו תאבד מצרים.
אמר רבי שמעון בן לקיש [ריש לקיש], 'משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה, נתירא שלא יתבייש לפני המצרים מיד אמר לאחיו (בראשית מה:ד) "[וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר] אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם [אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה] " (בראשית מה:ג) "[וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי] וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ [כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו]

Since Joseph saw the anger of Judah rising, he feared for the end of Egypt.
Said Rabbi Shimon ben Lakish [Reish Lakish], ‘this is analogous to two guardians wrestling with each other. When one felt the other about to be victorious, he thought, now he will vanquish me and I will be embarrassed in front of everyone. What did he do? He bit his opponent on his hands and the opponents anger subsided. Such with Joseph, when he perceived the anger of Judah rising, he feared that he would be embarrassed in front of the Egyptians. He immediately said to his brothers ‘I am Joseph your brother” “And they could not answer him”

מקץ Miketz

My Musing
This week's midrash gives us one more insight as to why we are called the Children of Israel as opposed to the children of Abraham or the Children of Isaac. It is more than simply a name or a practical reality of the sons of Jacob. There is a deeper connection between Jacob and God than the other patriarchs.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ סימן ה
(בראשית מב:א) "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"

Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: 'Why do ye look one upon another?'

זה שאמר הכתוב (תהלים קמו:ה) "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו"
למה לא נאמר 'שאל אברהם' או 'שאל יצחק'?
אלא "שֶׁאֵל יַעֲקֹב". את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם, לא על יצחק, אלא על יעקב. שנאמר, (בראשית כח:יג) "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"

This is what the scripture said, "Happy is he whose help is the God of Jacob, whose hope is in the LORD his God,"
Why did it not say the God of Abraham or the God of Isaac?
Rather it said, "God of Jacob". You find that the Holy One, blessed be He, did not stand over Abraham, not over Isaac, but only over Jacob. As it says, "And, behold, the LORD stood over him, and said: 'I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed."

אמר רבי סימון, 'אין המלך עומד על שדהו, לא כשנזרעה, ולא כשנתחרשה, ולא כשנעדרה. ואימתי עומד עליה? כשהיא עומדת כרי. כך אברהם עדר שנאמר, (בראשית יג:יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה"
יצחק זרע שנאמר, (בראשית כו:יב) "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְדֹוָד"

Said Rabbi Simon, 'A king does not stand over his field, not when it is seeded, not when it is plowed, and not when it is left fallow. When does he stand over it? When it is full and ready to be harvested. Similarly Abraham looked voer as it says, "Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.'"
Isaac seeded as it says, "And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundredfold; and the LORD blessed him."

לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב, שהיה כרי של תבואה שנאמר, (ירמיהו ב:ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַידֹוָד רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְדֹוָד"
ועמד הקדוש ברוך הוא עליו שנאמר, "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו"הוי "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו".

The king did not stand over it until Jacob arrived, that it was full of grain, as it says, "Israel is the LORD'S hallowed portion, His first-fruits of the increase; all that devour him shall be held guilty, evil shall come upon them, saith the LORD."
And the Holy One, blessed be He, stood over him as it says, "And, behold, the LORD stood over him," that is " Happy is he whose help is the God of Jacob, whose hope is in the LORD his God

,"

" שִׂבְרוֹ עַל יְדֹוָד אֱלֹהָיו", אמר ריש לקיש, 'זה יוסף, סברו של עולם. שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם..."

Whose hope is on God" Said Reish Lakish, that is Joseph, the hope of the world. That he was in Egypt and God showed to Jacob that there was grain in Egypt, as it says, " Now Jacob saw that there was corn in Egypt"

וישב VaYeishev

My Musing
What comes around goes around or as the Rabbis taught, we are punished midah keneged midah, measure for measure. That is what you do to others will come to haunt you. The midrash asserts that different events in Yosef's life were a direct consequence of the actions he took with his brothers. In reality the midrash just drives home the point. We see what Yosef does to inflame his brothers' hatred of him. The midrash clarifies for us what he did in light of later events.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ז
(בראשית לט:ז) "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי"
זה שאמר הכתוב (משלי יח:כא) "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ"

And it came to pass after these things, that his master's wife cast her eyes upon Joseph; and she said: 'Lie with me.' This is what the scripture says, "Death and life are in the power of the tongue; and they that indulge it shall eat the fruit thereof."

אמר רבי חייא בר אבא, 'כלכלה של תאנים לפניו. אם אכל ממנה עד שלא בירך 'מָוֶת' 'בְּיַד לָשׁוֹן'. בירך ואחר כך אכל, 'חַיִּים' 'בְּיַד לָשׁוֹן'. וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו שנאמר, (בראשית לז:ב) "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"

Said Rabbi Chiya bar Abba, a person has a circle of figs before him. If he eats of it before he blesses, death is in the hand of the tongue. If he blesses and then eats, life is in the hands of the tongue. And so with Joseph, all his troubles did not come to him except on account of the evil tobgue that he told about his brothers, as it says, These are the generations of Jacob. Joseph, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren, being still a lad even with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father's wives; and Joseph brought evil report of them unto their father.

ומה אמר לו?
רבנן אמרי, אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים ואני נוהג בהן מנהג אחוה. שנאמר, "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו"
אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'חייך! בו בדבר תלקה.' שנאמר, (תהלים קה:יז) "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף"

And what did he say to him?
The rabbis say, He said to his father that they (the brothers) were treating the sons of Bilha and Zilpa, the handmaidens as salves and calling them slaves, and I treat them as brothers. As it says, "being still a lad even with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father's wives" Said to him the Holy One, blessed be He, 'On your life!'In that very thing you will be stricken. As it says, " He sent a man before them; Joseph was sold for a servant;"

רבי יהודה אומר, אמר לאביו אחי אוכלין אבר מן החי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אפילו בשעת קלקלה לא יעשו אלא בשחיטה. שנאמר, (בראשית לז:לא) "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם"

Rabbi Yehudah said, he said to his father that they ate limbs from a living animal. Said to him the Holy One, blessed be He, Even at the moment when they will be at their worst, they will not do anything without proper slaughter. As it says, " And they took Joseph's coat, and slaughtered a he-goat, and dipped the coat in the blood"

רבי יוסי אומר, יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'חייך! בו בדבר תלקה, הרי אדונתך נותנת עיניה בך. שנאמר, "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף".

Rabbi Yosi said, Joseph used to tell him that they were looking at the girls of the land. Siad to him the Holy One, blessed be He, 'on your life!' In that very thing you will be stricken. Behold your mistress has set her eyes on you, as it says, " that his master's wife cast her eyes upon Joseph"

Vayishlach וישלח

My Musing
There are two wonderful messages taught in this weeks midrash. The first message is how precious our choice of words are. While everyone can and should avoid profanity, most will not be sensitive to clinical terms. Here the midrash is explaining that the idea of purity extends to our choice of even using clinical words or rather even using negations of pure to explain impure.
The second message is the efficacy of prayer and the efficacy of the place of prayer- namely the Beit Hamikdash nd that even though the Temple is destroyed, it is as the joke says, a local call from the area of the Temple.
How does this tie together and to our parsha? The prayers that Jacob is instructing his sons, and by midrashic extension us, need to be uttered by as clean a mouth as we can achieve and that there is merit to being near the Beit Hamikdash even though it is not around

מדרש תנחומא )ורשא( פרשת וישלח סימן ט
(בראשית לה:א) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ"

And God said unto Jacob: 'Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.'

זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע"
מהו "לֹא יְגֻרְךָ רָע"? אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר (תהלים יב:ז) "אִמֲרוֹת יְדֹוָד אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם"

This is what the scripture said "For Thou art not a God that hath pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with Thee" What is "evil shall not sojourn with Thee"? No mention of impurity uttered from the mouth of the Holy One, blessed be He. And thus it says, " The words of the LORD are pure words, as silver tried in a crucible on the earth, refined seven times"

תדע לך, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח (בראשית ז:ב) "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" 'מן הבהמה הטמאה' אין כתיב כאן אלא "וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא".

Know for yourself, that at the moment that the Holy One, blessed be He, said to Noah, " Of every clean beast thou shalt take to thee seven and seven, each with his mate; and of the beasts that are not clean two [and two], each with his mate". 'From the impure animals' it does not say, rather, " beasts that are not clean".

אמר רבי יהושע בן לוי,'עקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו. וכן את מוצא כשבא לפרסות אף על פי שהוא מזכיר על בהמה טמאה אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה. שנאמר, (ויקרא יא:ד) "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" שהוא סימן טהורה כל כך למה? שלא להוציא דבר טומאה מפיו הוי "לֹא יְגֻרְךָ רָע".

Said Rabbi Joshua ben Levi, The Holy One, blessed be He, twisted two and three words in the Torah in order to avoid uttering a word of impurity from His mouth. And so you find when it came to the animals who do not have split hooves, even though He does mention the idea of an impure animal, the text begins with the sign of purity. As it says, " Nevertheless these shall ye not eat of them that only chew the cud, or of them that only part the hoof: the camel, because he cheweth the cud but parteth not the hoof, he is unclean unto you." Why did God use the language of the signs of purity? To avoid uttering something of impurity. That is ""evil shall not sojourn with Thee"

דבר אחר: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע"
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, 'אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם. אמר רבי יצחק, 'עכשיו, אין לנו, לא נביא, לא כהן, לא קרבן, לא מקדש, לא בזבח [מזבח]. מי מכפר עלינו? אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו'. לפיכך (דניאל ט:יט) "אֲדֹ-נָי שְׁמָעָה, אֲדֹ-נָי סְלָחָה, אֲדֹ-נָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹקַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ"

Another idea: ""For Thou art not a God that hath pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with Thee"
Said Rabbi Pinchas the Priest the son of Chama, 'The Holy One, blessed be He, does not desire to obligate His creation rather He wants them to pray before Him an He will accept their prayers'. Said Rabbi Isaac, 'Now, we do not have, not a prophet, not a priest, not a sacrifice, not a sanctuary, and no offerings [altar]. Who will atone for us? Even though the Temple was destroyed, there remains with us only prayer. Therefore "O Lord, hear, O Lord, forgive, O Lord, attend and do, defer not; for Thine own sake, O my God, because Thy name is called upon Thy city and Thy people.'"

לא כך אמרת, (מלכים א,ט:ג) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"
ראה, מה כתיב (מיכה ד:י) "חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה, וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ יְדֹוָד מִכַּף אֹיְבָיִךְ"?

Did you not say just this idea? "And the LORD said unto him: 'I have heard thy prayer and thy supplication, that thou hast made before Me: I have hallowed this house, which thou hast built, to put My name there for ever; and Mine eyes and My heart shall be there perpetually." Behold, what is written, "Be in pain, and labour to bring forth, O daughter of Zion, like a woman in travail; for now shalt thou go forth out of the city, and shalt dwell in the field, and shalt come even unto Babylon; there shalt thou be rescued; there shall the LORD redeem thee from the hand of thine enemies."?

"וְשָׁכַנְתְּ" כתיב. אף על פי שגליתיך מתוכה אין שכינתי זזה ממנה. ואין שדה האמור כאן אלא ציון שנאמר (מיכה ג:יב) "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר"
אמר הקדוש ברוך הוא, 'תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר, ואני אשמע מן השמים, וארפא את ארצכם.' לפיכך אמר יעקב לבניו (בראשית לה:ג) "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי" אמרו לו, מה נעשה שם?
אמר להן כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וגו'"

"And dwell" is written. Even though I exiled you from its midst, my Divine Essence will not move from there. And the field mentioned here is only Zion as it says, "Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest."
Said the Holy One, blessed be He, 'be in prayer before me opposite that city and I will hear you from the Heavens, and I will heal your land. Therefore said Jacob o his sons, "and let us arise, and go up to Beth-el; and I will make there an altar unto God, who answered me in the day of my distress, and was with me in the way which I went.'" They said to him, what will we do there?
He replied, thus said the Holy One, blessed be He, "'Arise, go up to Beth-el"

Vayeitzei ויצא

My Musing
What is the power of prayer? This midrash explains that it is the ability of the unspoken prayer to be heard by God. While I cannot make any guarantees about whether God will answer your prayers, the midrash guarantees that He hears them.
How the midrash segues into this lesson has to be teased out, because it is a jump from a halachic question of the propriety of making a blessing over spices used for idolatry to the idea that idols do not and cannot answer your prayers, and then jump to God hears even the unarticulated prayers.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן ד
(בראשית כט:לא) "וַיַּרְא יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה"

And the LORD saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren

.
ילמדנו רבינו: מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודת כוכבים ומזלות?

כך שנו רבותינו. אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כוכבים ומזלות. אבל אם עבר בשוק על חנויות של בשמים חייב לברך, אבל על ריח של עבודת כו"ם אסור.

Our master should instruct: What is the rule? Should a person make a blessing over the fragrance of the incense of the idolater?
Our rabbis instructed that we do not make a benediction over the candle or the incense and not over the fragrance of idolatry. But if he was passing a store of spices he must make a blessing. But it is forbidden to make a blessing over the fragrance of idol worship.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: 'אל תטעו אחר עבודת כו"ם, שאין בה ממש. שנאמר, (תהלים קטו:ה) "פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ" (תהלים קטו:ח) "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם"
אבל הקדוש ברוך הוא, אדם מלחש בתוך לבו בתפלה, מיד הוא שומע. מנין? מחנה, שנאמר, (שמואל א,א:יג) "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה"

Said the Holy One, blessed be He to Israel: Do not lean to idolatry in that it has no substance. As it says, “They have mouths, but they speak not; eyes have they, but they see not;” “They that make them shall be like unto them; yea, every one that trusteth in them.” But regarding The Holy One, blessed be He, a person whispers a prayer in his heart, and He hears it immediately. From where do we know this>? From Hannah, as it says, “Now Hannah, she spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard; therefore, Eli thought she had been drunken.”

תדע לך, שהרי רחל ולאה. לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו, ורחל ליעקב. והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו 'מה מעשיו'?
והיו אומרים לה, 'איש רע, שופך דמים, מקפח עוברים ושבים, "אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר" [בראשית כה:כה], רשע, כל תועבות ה' עשה.'
כיון שהיתה שומעת כך, היתה בוכה ואומרת, 'אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו; רחל תנשא ליעקב הצדיק ואני לעשו הרשע', והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות. לפיכך כתיב, "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" [בראשית כט:יז]

Know that this applies to Leah and Rachel. Leah was not eligible to marry anyone but Esau and Rachel to Jacob. And Leah would sit at the crossroads and ask about Esau, ‘what is he like?’
And they would tell her that he was evil, a murderer, attacks wayfarers, “ruddy, all over like a hairy mantle”, evil, he would do all that is abominable’
Since she heard this, she would cry and wail, ‘Rachel and I were born of the same belly, Rachel will marry Jacob the righteous and I will marry Esau the evil’. She would cry until her eyes became weak. Therefore it says, “And Leah's eyes were weak”

"וַיַּרְא יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" שנואין מעשה עשו בפניה.
אבל רחל, שהיתה שומעת שהיא תנשא ליעקב היה לבה שמח ומתגאה. כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקדוש ברוך הוא, 'אותה, שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו, ומתפללת לפני בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק, הריני נותן לה בנים תחלה, לכך נאמר, "וַיַּרְא יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה".

And the LORD saw that Leah was hated
But Rachel, who heard that she was to marry Jacob, her heart was happy and proud. From when both married Jacob, said the Holy One, blessed be He, ‘you who cried and afflicted yourself and despised the actions of Esau, and prayed to me lawfully that you should not be distanced from this righteous person, I am going to grant her children first, therefore it says, “And the LORD saw that Leah was hated“

Toldot תולדות

My Musing
What is the fate of the Jewish people? This midrash wants us to understand that the Toldot- the derivatives or generations of Abraham are destined to be the entertainment of the idolaters. Whether it is the Philistines filling in the wells if Abraham and Isaac needing to dig them from anew, or it is Pharaoh plotting to kill the infants, to the middle ages where Jews were at the whim of the feudal lords, we must not despair. God is with us and while there will be people who do die for the entertainment of the idolaters; God will not forsake the Jewish people. We will always be here. And as the midrash makes sure to point out- it is by the grace of God that we exist.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ה
(בראשית כה:יט) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"

"And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begot Isaac".

זה שאמר הכתוב (ישעיהו נד:יז) "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְדֹוָד וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְדֹוָד"

This is what scripture said, "No weapon that is formed against thee shall prosper; and every tongue that shall rise against thee in judgment thou shalt condemn. This is the heritage of the servants of the LORD, and their due reward from Me, saith the LORD

אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקדוש ברוך הוא, 'רבון העולמים, ראה האיך העכו"ם [עובדי כוכבים ומזלות] משתעבדין בנו. אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו. שנאמר, (איכה ג:סג) "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם"'

You find Israel saying before the Holy One, blessed be He, 'Master of the Universe, see how the idolaters enslave us. They have no other job but to sit and demand of us. As it says, "Behold Thou their sitting down, and their rising up; I am their song."

אמר להן הקדוש ברוך הוא, 'מה הן מועילין? גוזרין עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן. שנאמר, "אֲנִי מַנְגִּינָתָם"
כמה דאת אמר (בראשית יד:כ) "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל"

Said to them, the Holy One, blessed be He, What benefit does it pay to them? They decree on you and 'I' nullify and break them. As it says, "I am their song (shield)"
As it was that you said, " and blessed be God the Most High, who hath delivered thine enemies into thy hand.' And he gave him a tenth of all"

(שמות א:ב) "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן"
ורוח הקודש צווחת (איכה ג:לז) "מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה"
פרעה צוה, ה' לא צוה. אלא (שמות א:יב) "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

And Pharaoh charged all his people, saying: 'Every son that is born ye shall cast into the river, and every daughter ye shall save alive.
And the Holy Spirit cries " Who is he that saith, and it cometh to pass, when the Lord commandeth it not?"
Pharaoh commanded, God did not. Rather " But the more they afflicted them, the more they multiplied and the more they spread abroad. And they were adread because of the children of Israel.

המן בקש להשמיד את כל היהודים וה' לא בקש (אסתר ט:א) "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם"

Haman requested to decimate all the Jews and God did not ask. " Now in the twelfth month, which is the month Adar, on the thirteenth day of the same, when the king's commandment and his decree drew near to be put in execution, in the day that the enemies of the Jews hoped to have rule over them; whereas it was turned to the contrary, that the Jews had rule over them that hated them;

בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל וה' לא בקש שנאמר (דברים כג:ו) "וְלֹא אָבָה יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְדֹוָד אֱלקֶיךָ"
לפיכך כתיב "מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה". הוי "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח".

Bilam and Balak wanted to curse Israel and God did not as it says," Nevertheless the LORD thy God would not hearken unto Balaam; but the LORD thy God turned the curse into a blessing unto thee, because the LORD thy God loved thee." Therefore it is written, "when the Lord commandeth it not?"

אדריאנוס אמר לרבי יהושע, 'גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים'. אמר ליה, 'גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה.'
הוי "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח".

Adrianus said to Rabbi Yehoshua, "greater is the lamb who stands among 70 wolves. Said to him, Greater is the shepherd who saves her and protects her and breaks them in front of her". That is the fulfillment of the verse " No weapon that is formed against thee shall prosper"

Chayei Sarah חיי שרה

My Musing
What does it mean to do more? Should extra be expected of us? How do we view the actions of the Patriarchs as models for us? And how literally should we take the examples?
After Abraham buries Sarah and establishes that Isaac will be married and taken care of, he marries another woman. Not unheard of- Abraham missed having a partner in his life. Many people remarry after losing their spouse.
But the midrash takes it to an ethical lesson. Abraham did not have to marry again, but he did and fulfilled the commandment to have children even more.
The midrash asks us to take this approach of not resting on our laurels to Torah study and prayer. You can never do enough. And that is the message behind the snipet about Rabbi Akiva- he put his allinto his prayer.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן ה
(בראשית כה:א) "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה"

“And additionally took a wife and her name was Ketura”

ילמדנו רבינו: כמה תפלות אדם מתפלל ביום?
רבי שמואל בר נחמן אמר, לפי שהיום משתנה ג' פעמים בכל יום, לפיכך צריך האדם להתפלל ג' פעמים בכל יום. בשחרית השמש במזרח, ובצהרים באמצע הרקיע, ובמנחה במערב.

Our master should instruct: How many devotional prayers should one recite in a day?
Rabbi Samuel bar Nachman said, because the day changes three times every day, therefore a person must pray three times a day. In the morning the sun is in the east, at noon it is in the sky, and in the afternoon it is in the west.

רבי יהושע בן לוי אמר, אברהם תיקן תפלת הבקר שנאמר (בראשית כב:ג) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנו,ֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים"
יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד:סג) "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים"
יעקב תקן תפלת הערב שנאמר (בראשית כח:יא) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶש, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"

Rabbi Yehoshua ben Levi said, Abraham established the Morning Prayer as it says, “And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him.”
Isaac established the afternoon prayer as it says, “And Isaac went out to meditate in the field at the eventide; and he lifted up his eyes, and saw, and, behold, there were camels coming.”
Jacob established the evening prayer as it says, “And he encountered upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep.”

רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור, היה מתפלל כדרכו וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזויות אחרת מפני כריעות והשתחויות.

Rabbi Akiva, when he would pray with the congregation would pray in the normal manner. And when he would pray by himself, a person would leave him in one corner and find him in another corner from the force of the prostrations.

ומה ראו לתקן ג' תפלות?
כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו. ולא בתפלה בלבד אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך, ולא בתורה בלבד אלא אף בבנים. אם נשא אשה ומתה ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים. תדע לך שהרי אברהם שמתה אשתו לא ישב לו אלא לקח אשה שנאמר "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה".

And what did the rabbis see in establishing three prayers?
So that a person would add to his prayer. And not only in prayer but also in Torah study he should add. And not in Torah study alone, but with children. If he married a woman and she passed away, he should marry another woman and have more children. Know that Abraham did not sit idle after his wife died, rather he took another wife as it says, ““And additionally took a wife”

Vayera וירא

My Musing
The punishment and annihilation of Sodom and Amora form the backdrop to most discussions of Divine punishment and retribution. The midrash, while not invoking the actual clause, is almost explicitly invoking the idea of measure for measure, midah keneged midah, in terms of meting out the punishment for Sodom. The midrash explains that the sin culture of Sodom was all encompassing, hence the punishment had to be all encompassing.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן ז
(בראשית יח:יז) "וַידֹוָד אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"

And the LORD said: 'Shall I hide from Abraham that which I am doing;

זה שאמר הכתוב (איוב כ:כג-כד) "יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ. [יִבְרַח, מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל; תַּחְלְפֵהוּ, קֶשֶׁת נְחוּשָׁה ]"

It shall be for the filling of his belly; He shall cast the fierceness of His wrath upon him, and shall cause it to rain upon him into his flesh. [If he flee from the iron weapon, the bow of brass shall strike him through]

פורעניות שבאת על הסדומים היתה למלאות כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות ומן החמס ומן הגזל. לפיכך אף הפורעניות שבאת עליהן מלא כריסן. שנאמר, "יְשַׁלַּח בּוֹ [בָּםתהלים עח:מט] חֲרוֹן אַפּוֹ".
אמר רבי מאיר, 'במטר שבסדום הכתוב מדבר. דכתיב, "וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ" וכתיב (בראשית יט:כד) "וַידֹוָד הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְדֹוָד מִן הַשָּׁמָיִם"

The calamities that befell the residents of Sodom were a full belly, because they had filled their bellies from their sins, and from their violence and from their thievery. Therefore even the calamities that befell them were in their belly. As it says, “He shall cast the fierceness of His wrath upon him” Said Rabbi Meir, regarding the rain of Sodom the scripture is relating as it is written, “cause it to rain upon him into his flesh “ and it is written, “ And the Lord caused tor ain down on Sodom and Amora, ash and fire from the Lord from the heavens”

מהו "בִּלְחוּמוֹ"? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא. שנאמר, (בראשית יג:יג) "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַידֹוָד
מְאֹד": "רָעִים" זה לזה, "וְחַטָּאִים" בגלוי עריות, "לַידֹוָד" בחרופין וגידופין ובעבודת כוכבים ומזלות, "מְאֹד" בשפיכות דמים.

What is “into his flesh (lichumo)”?
Due to the wars (milchamot) that they fought against the Holy One blessed be He. As it says, “Now the men of Sodom were wicked and sinners against the LORD exceedingly.” “Wicked” – to each other, “and sinners”- in sexual immorality, “against the Lord” in their blasphemy and idolatry, “exceedingly” – with bloodshed.

אמר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי יהודה בר רבי סימון, 'בשעה שבא אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, שמע אברהם ויצא עליהם למלחמה והרג את המלכים. ברחו, שנאמר, (בראשית יד:טו) "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" וכתיב, (בראשית יד:י) "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ"

Said Rabbi Yehudah bar Rabbi Shalom, in the name of Rabbi Yehudah bar Rabbi Simon, ‘at the moment when Amraphel and his minions came to do battle with the Sodomites, because they had taken Lot captive, Abrham heard and went out to war and killed their kigs. They fled, as it says, “And he divided himself against them by night, he and his servants, and smote them, and pursued them unto Hobah, which is on the left hand of Damascus.” And it is written, “Now the vale of Siddim was full of slime pits; and the kings of Sodom and Gomorrah fled, and they fell there, and they that remained fled to the mountain.”

התחיל אברהם מהרהר לומר המלכים באין להלחם על הסדומים, והמלכים נופלין. ואלו ברחו שנאמר, "וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" אלו לא היו כשרין לא היו בורחין. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, 'אלו "יִבְרַח, מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל; תַּחְלְפֵהוּ, קֶשֶׁת נְחוּשָׁה".

Abraham began to question in his heart saying, ‘the kings came to do battle on the Sodmites, and the kings fell. And they ran, as it says, “and they that remained fled to the mountain.” If they were proper they would not have to flee. Said to him, the Holy One, blessed be He, ‘These are “If he flee from the iron weapon, the bow of brass shall strike him through”

(איוב כ: כה-כו) "שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים. כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ"
כל החשך הזה היכן היה טמון? לצפונה של סדום, שהיתה בימינה של ירושלים. שנאמר, (יחזקאל טז:מו) "וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן הִיא וּבְנוֹתֶיהָ הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂמֹאולֵךְ וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ"

“He draweth it forth, and it cometh out of his body; yea, the glittering point cometh out of his gall; terrors are upon him. All darkness is laid up for his treasures; a fire not blown by man shall consume him; it shall go ill with him that is left in his tent.”
All this darkness where was it stored? North of Sodom, which is to the east of Jerusalem. As it says, “And thine elder sister is Samaria, that dwelleth at thy left hand, she and her daughters; and thy younger sister, that dwelleth at thy right hand, is Sodom and her daughters.

מהו "יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ" שאפילו שריד שנשתייר משם רע רעה הרעה. "יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ" איזה? זה אשתו של לוט שנאמר, (בראשית יט:כו) "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"

What is the meaning of “it shall go ill with him that is left in his tent.” That even the refugee that remained was evil and wicked. “it shall go ill with him that is left in his tent.” Which? This is the wife of Lot as it says “But his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt.”

Lech Lecha לך לך

My Musing
What does it mean to be blessed? For the Jewish people it means being a source of blessing.

Interestingly, the midrash works either way one translates וַאֲגַדְּלָה and וַאֲבָרֶכְךָ. Using the rule of the “vav hahipuch” the letter vav of inversion, the word that is normally understood as future tense, is read as past tense. And if we understand the idea of Abrham’s name becoming great among the nations, and that he is blessed, as already happening, the reason for Abraham having to leave his country is more evident. Abrham needs to go out of his comfort zone to become a source of blessing for the world. He is already blessed, but he needs to become a source of blessing.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת לך לך סימן ד
(בראשית יב:א,ב)" וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ, מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה "

Now the LORD said unto Abram: 'Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father's house, unto the land that I will show thee.
And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.

"וַאֲבָרֶכְךָ" שאני בכבודי מברכך. "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" ששמך מתגדל בעולם. "וֶהְיֵה בְּרָכָה " מהו? שברכתך קודמת לברכתי; בתחלה אומרים 'מגן אברהם' ואחר כך 'מחיה המתים'.

“And I will bless thee”, that I in my honor bless you. “And I will make your name great”, that your name will become great in the world. “And you will be a blessing” What is this? That your blessing comes before Mine. First we recite (in the Amida prayer) ‘shield of Abraham’ followed by ‘resurrects the dead’

דבר אחר: " וֶהְיֵה בְּרָכָה", אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי. ברכתי לאדם וחוה דכתיב (בראשית א:כח) "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים, 'פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁה,ָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ"

Another idea: “And you will be a blessing” Said to him the Holy One. Blessed be He, ‘from the time I created my world, I was required to bless my creations. I blessed Adam and Eve, as it is written, “And God blessed them; and God said unto them: 'Be fruitful, and multiply, and replenish the earth, and subdue it; and have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creepeth upon the earth.'”

לנח ובניו דכתיב (בראשית ט:א) "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם, 'פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"

I blessed Noah and his sons, as it is written, “And God blessed Noah and his sons, and said unto them: 'Be fruitful and multiply, and replenish the earth.

מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות. כיון שעמד יצחק, ביקש אברהם לברכו. צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו. אמר אברהם, 'יבא בעל העולם ויברך מי שירצה'. משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס לעבדו ולשמרו. היה בתוך הפרדס אילן של סם חיים ואילן של סם המות דבקים זו בזו. אמר האריס, 'מה אעשה? להשקות אילן של חיים ולהניח את זה אי אפשר, שמים שזה שותה זה מינק ממנו. אלא אניח אותם עד שיבא בעל הפרדס ומה שירצה יעשה'.

From here on, you will be the maker of the blessing. When Isaac came, Abraham desired to bless him. He foresaw that both Jacob and Esau will come from him and he (Abraham) did not bless him (Isaac) Said Abraham, ‘Let the master of the world come and bless who He desires to bless’. This is analogous to a king who has an orchard and he entrusted the orchard to a sharecropper to work and care for it. In the orchard was a tree for the elixir of life and a tree of poison touching each other. Said the sharecropper, ‘what should I do? If I water the tree of life, I cannot just leave the tree of poison, that the water I give one, will go to the other. I will let them be, until the owner of the field comes and decides what he wants.

כן אברהם אמר שלא לברך את יצחק אי אפשר שעשו יוצא ממנו. אלא הריני מניחו לבעל הברכה עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שיחפוץ. כיון שנסתלקו אברהם ויצחק ברך הקדוש ברוך הוא ליעקב לעצמו שנאמר,(בראשית לה:ט) "וַיֵּרָא אֱלֹקִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ"

So Abraham said so he did not bless Isaac because it is impossible that Esau will come from him. I will leave it alone for the Master of blessing, until the Holy One, blessed be He, does what He wants. When Abraham and Isaac were not longer, God blessed Jacob directly, as it says, “And God appeared unto Jacob again, when he came from Paddan-aram, and blessed him”

דבר אחר: (בראשית יב:ג) "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
אמר לו, 'עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך ישראל, זהו שבט לוי'.
אמר לפניו, 'רבונו של עולם, ומי מברך לאותו שבט?'
אמר לו, 'משהן מברכין לישראל, אני מברך לאותו שבט. שנאמר, (במדבר ו:כז) "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"

Another idea: “And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.'”
He said to him, ‘in the future I will raise children from your children, a tribe that will bless Israel, that is the tribe of Levi’
Said Abraham in front of Him, ‘Master of the Universe, and who will bless that tribe?’
He said to him, ‘When they bless Israel, I will bless that tribe. As it says, “So shall they put My name upon the children of Israel, and I will bless them.'”

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, 'בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם, ולעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם. שנאמר,(ירמיהו לא:כב) "כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ"

Said to them, the Holy One, blessed be He, to Israel, ‘In this world, the tribe of Levi will bless you, and in the future I in mt honor will bless you. As it says, “Thus saith the LORD of hosts, the God of Israel: yet again shall they use this speech in the land of Judah and in the cities thereof, when I shall turn their captivity: 'The LORD bless thee, O habitation of righteousness, O mountain of holiness.'”

Noah נח

My Musing
This early Tanhuma comes from a time that the drasha, homiletic, had a component of halacha, Jewish Law. The concept of a cure, factors into this midrash. Don’t get hung up on the legal statement, the idea of the cure before the malady is the important piece. That explains the segue into the cure all of repentance. But how does the apparent tangent comment about leaving the ark fit into the theme of curative?
The cure for the now desolate world was in Noah and the other travelers of the ark. They must repopulate the world.

מדרש תנחומא )ורשא( פרשת נח סימן ח
(בראשית ח: טו- טז) "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ"

"And God spoke unto Noah, saying: ‘Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee."

ילמדנו רבינו, 'מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת?'
אמר ר' חייא בר אבא בשם רבי לוי, אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת. בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה. ומה היא רפואתו של יצר הרע? תשובה.
דאמר ר' יהודה ב"ר שלום בשם רבי אלעזר, 'שלשה דברים מבטלין גזרה קשה, אלו הן: תשובה, ותפלה, וצדקה.'

Our master should instruct, is it permissible to place liquid on the eye on the Shabbat?
Said Rabbi Chiyah bar Aba in the name of Rabbi Levi, it is forbidden to place liquid on the eye on the Shabbat, since it is considered as a medicine. Come and see that there is no affliction in the world without its cure. And what is the cure for the evil inclination? Repentance.

As said Rabbi Judah bar Shalom in the name of Rabbi Elazar, "three things cancel the harsh decree, and they are: Repentance, and prayer, and righteousness"

אמר רבי יוסי, אף שינוי השם ומעשים טובים. לפיכך הקדוש ברוך הוא מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, (בראשית ז:כג) " וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה"

Said Rabbi Yosi, even changing the name and good deeds. Therefore the Holy One, blessed be He, hoped for the generation of the flood to repent. Since they did not repent, "And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark."

ושייר לנח בתבה. כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התבה. אלא אמר ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי, שאמר לי (בראשית ז:א) "[וַיֹּאמֶר יְדֹוָד לְנֹחַ] בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו. נגלה עליו הקדוש ברוך הוא שנאמר, "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ"

And Noah remained in the ark. When the waters receded Noah had to leave the ark. But he said that it was with the permission of the Holy One, blessed be He, that I entered, that He said to me, "[And the LORD said unto Noah:] 'Come thou and all thy house into the ark; for thee have I seen righteous before Me in this generation." And now I will not leave without His permission. The Holy One, blessed be He, revealed himself to him as it says, ""And God spoke unto Noah, saying: ‘Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee."

vayelech וילך

My Musing
Is Torah a burden or a device for self –refinement?
We can predict the Midrash’s answer. The Torah can be viewed as a cattle prod forcing us to move a certain way, or it can be viewed as tool towards developing a sense of self and a maturity that will be
emancipating.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן א
(דברים לא:א) "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"

"And Moses went and spoke these words unto all Israel."

אין "וַיֵּלֶךְ" אלא לשון תוכחה שנאמר, (תהלים מו:ט) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְדֹוָד, אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ"
בסוף קהלת כתיב (קהלת יב:יא) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד"

There is no use of the word "And he went" but for rebuke, as it says, " Come, behold the works of the LORD, who hath made desolations in the earth." At the end of Ecclesiastes it is written, " The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd."

מה "כַּדָּרְבֹנוֹת" [דרבן]? זה מכוון את הפרה לתלמיה, אף דברי תורה מכוונות לב לומדיהון לדרך טובה." וּכְמַשְׂמְרוֹת [וכמסמרות] נְטוּעִים"-מה מסמר זה קבוע, אף דברי תורה קבועים. ומה נטיעה פרה ורבה? אף דברי תורה פרין ורבין למצוא בהם טעם. "נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד", אף על פי שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, כולן אמרן משה מפי הגבורה.

What is the meaning of " are as goads". This directs the cattle to its path, so the Torah guides the hearts of its students to the right path. " as nails well fastened (planted)"- what is the character of a nail that it is set, the words of the Torah are set. And what is the character of being 'planted' that it reproduces, the words of the Torah reproduce and find meaning. " they are given from one shepherd.", even though these laws declare impurity and purity, they declare an item to be forbidden or permitted, all were given to Moshe from the Exalted One.

" וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" כתוב בשי"ן לומר שיש בתורה כ"ד ספרים כמנין משמרות שהעמיד דוד; לכך נכתב בשי"ן. וכן בדברי הימים נכתב 'דויד' מלא, שהוא בגימטריא ארבע ועשרים כנגד ארבע ועשרים משמרות שהעמיד דוד.

. " as nails well fastened (planted)" is written with the letter shin and not the samech as the word is usually written, to imply there are 24 books in the Bible according to the number of shifts that David established therefore it is written with the letter shin. And similarly in Chronicles, David is written full, with the letter yud that raises the numerical value of the name to 24, contrasting to the 24 shifts that David established.

Ki tavo כי תבא

My Musing
This week’s selection must have been a clear favorite with the Medieval rabbinate. The message is clear- Torah will make a difference in the Jew. Whether we look at Torah as water or oil, the Israelite is different because of Torah.
Torah is the essential cog in the world. And since Israel’s task is to bring Torah to the world, Israel is special. Torah gives life to everything and Israel, due to its status, as the relayer of Torah gives life to the world. That raises Israel up and demands that it remain distinct so it can deliver the message of purity and holiness.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תבא סימן ג,
(דברים כח:א) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ"

And it shall come to pass, if thou shalt hearken diligently unto the voice of the LORD thy God, to observe to do all His commandments which I command thee this day, that the LORD thy God will set thee on high above all the nations of the earth.

"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" זה שאמר הכתוב (שיר השירים א:ג) "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ"
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים"
אמר רבי ינאי ברבי שמעון, 'הראשונים, ריח מצות נתת להם, לבני נח שבע; עמד אברהם, נתת לו מילה, ליעקב אבר מן החי. כשעמדנו לפני הר סיני, נתת לנו מצות כאדם שמערה מפי חבית.

“And it shall come to pass, if thou shalt hearken diligently” This is what the scriptures said, “Thine oils have a goodly fragrance; thy name is as oil poured forth; therefore do the maidens love thee.”
“Thine oils have a goodly fragrance”
Said Rabbi Yanai the son of Rabbi Shimon, The ancients, were given the frangrance of the commandments, the descendants of Noah were given seven, stood Abraham and You gave him the commandment of circumcision, to Jacob You gave the commandment of not eating the limb of a live animal. When they stood before You at mount Sinai, You gave us the commandments like a person emptying the barrel.

"שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ"
מהו תּוּרַק? אמר רבי לוי בשם רבי שילא: מזדיין על מי שהיא עושה רצונו ואין לשון תורק אלא לשון זיין שנאמר, (בראשית יד:יד) "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן"

“Thy name is as oil poured forth”
What is ‘poured out’ Said Rabbi Levi in the name of Rabbi Shaila, equipped (armored) on what is the desire to do His will, ad there is no use of the lanuage of ‘poured out’ but equipped, as it says, “And when Abram heard that his brother was taken captive, he led forth his trained men, born in his house, three hundred and eighteen, and pursued as far as Dan.”

דבר אחר: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ", נמשלה התורה לשמן ונמשלה למים. למים דכתיב (ישעיהו נה:א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" מה המים?

Another idea: “Thy name is as oil poured forth” the Torah is compared to oil and water. To water as it is written, “Ho, every one that thirsteth, come ye for water, and he that hath no money; come ye, buy, and eat; yea, come, buy wine and milk without money and without price.” What is the unique characteristic about water?

אין העולם יכול לעמוד בלא הם ואדם מטהר עצמו בהם, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה, והתורה מלמדת את האדם היאך יטהר.
ומה המים אין אדם נוטע אילן ולא בונה בית אם אין לו מים, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה.
ומה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם.
מה המים כל מי שאינו יודע לשוט בהם אובד עצמו מן העולם, כך כל מי שאינו יודע למצוא דברי תורה אובד מן העולם.
מה המים נמשכין לכל מקום שירצה, כך התורה משוכה בכל העולם.
ומה המים אין מתקיימים לא בגרגיות של כסף ולא בגרגיות של זהב, אלא בשל חרס. כך אין התורה מתקיימת בגסי הרוח אלא במי שדעתו נמוכה עליו.

The world cannot exist without water, and people purify in water, similarly the world cannot exist without water and the Torah instructs people how to purify themselves.

And what is unique about water? A person will not plant a tree nor build a house if there is no water, similarly the world cannot exist without Torah.
And just as water is the life force of the world, Torah is the life force of the world.
And just as a person who does not know how to navigate will be lost in the water, a person who does not know how to navigate Torah will be lost in the world.
And just as water flows to every place it can, so Torah flows to every place it can.
And just as water cannot be contained in silver or gold, but only ceramics, similarly, the Torah cannot exist in those who are haughty, but rather in those who are humbled by the Torah.

ואמר רבי אחא,(איוב כח:יב) "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא [וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה]" מהו "מֵאַיִן"? מאותן שעושין עצמן כאין. ומה (תהלים יט:יא) "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים"
מה הדבש אינו מזוהם, כך התורה אינה מזוהמת, שנאמר, (משלי ח:ח) "בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ"

And said Rabbi Aha, “But wisdom, where shall it be found? And where is the place of understanding?” in those who make themelves as nothing. But what about the seeming contradiction in psalms, “More to be desired are they than gold, yea, than much fine gold; sweeter also than honey and the honeycomb.”. What is unique about honey that it does not get rotten, the Torah does not get spoiled. As it says, “All the words of my mouth are in righteousness, there is nothing perverse or crooked in them.”

ונמשלה התורה לשמן. מה השמן מביא אורה לכל העולם כך התורה אורה לעולם.
ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה, כל מי שהוא נוגע בה הוא משובח לבעליה. את מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן, וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה. כך ישראל, אפילו כשהן נתונים בתחתונה הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה שנאמר "וּנְתָנְךָ יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

And the Torah is analogous to oil. What is unique about oil that it brings light to all the world, similarly, the Torah brings light to the whole world. And what is unique about olive oil, that all of it is ground and it is all valuable, so is the Torah, everyone that is involved with Torah, is valuable to its master. You find that all liquids can be counterfeited (diluted), as they can be added to other liquids, but oil cannot be mixed and when added it floats to the top. So it is with Israel, even when you put them at the bottom, they rise to the top just like the oil that rises to the top, as it says, God will set thee on high above all the nations of the earth.

Ki teitzei כי תצא

My Musing
What does it take to rely on God? Just faith, one would imagine. This midrash, which is difficult to read because of its many layers, indicates that it is not so easy. One must have no personal faults, that can cause derision by others, and then you can rely on God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ג
(דברים כג:י) "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"

“When thou goest forth in camp against thine enemies, then thou shalt keep thee from every evil thing”

שלא יהא בכם שום ליצנות שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד? מיפתח.
מה כתיב בו? (שופטים יא:א) "וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח"
רבן שמעון בן גמליאל אומר שהכניסה צרתה לביתה. ורבותינו אומרים זונה ודאי, ובשביל שהיה בו שום של ליצנות נפלו בו כל האוכלסין. לכך כתיב "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע".

That there should not be any frivolity that would obligate you (to be punished or lose God’s favor) From who do we learn this? From Yiftach.
What was written about him? “Now Jephthah the Gileadite was a mighty man of valour, and he was the son of a harlot; and Gilead begot Jephthah.”
Rabbi Shimon ben Gamliel said, this means that she brought her troubles into her house. The rabbis demur and say that she was a prostitute. And because he had this modicum of frivolity all the inhabitants fell to him. Therefore it says, +Keep thee from every evil thing”

וכן (דברים כג:יא-טו) "כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ "

And similarly “If there be among you any man, that is not clean by reason of that which chanceth him by night, then shall he go abroad out of the camp, he shall not come within the camp. But it shall be, when evening cometh on, he shall bathe himself in water; and when the sun is down, he may come within the camp. Thou shalt have a place also without the camp, whither thou shalt go forth abroad. And thou shalt have a paddle among thy weapons; and it shall be, when thou sittest down abroad, thou shalt dig therewith, and shalt turn back and cover that which cometh from thee. For the LORD thy God walketh in the midst of thy camp, to deliver thee, and to give up thine enemies before thee; therefore shall thy camp be holy; that He see no unseemly thing in thee, and turn away from thee.”

"כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר" אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה שנאמר, (ישעיהו ל:כב) "וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ”
"וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" שגולים לבבל.
והיה לפנות ערב של מלכיות. והקדוש ברוך הוא מטהרן שנאמר "יִרְחַץ בַּמָּיִם".
וכתיב (ישעיהו ד:ד) "אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר"

“If there be among you any man, that is not clean” refers to Israel that became impure by virtue of idol worship as it says, “And ye shall defile thy graven images overlaid with silver, and thy molten images covered with gold; thou shalt put them far away as one unclean; thou shalt say unto it: 'Get thee hence.'”
“then shall he go abroad out of the camp” that they would be exiled to Babylonia.
And it was just before the revelation of the Messiah as it says, “he shall bathe himself in water”
And it is written, “when the Lord shall have washed away the filth of the daughters of Zion, and shall have purged the blood of Jerusalem from the midst thereof, by the spirit of judgment, and by the spirit of destruction.”

"וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ" כשיבא מלך המשיח. שכתוב בו, (תהלים פט:לז) "זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי"
"יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה" אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש, "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ" זה זכות של אברהם.

“when the sun is down” when the Messiah arrives, that it is written regarding him, “His seed shall endure for ever, and his throne as the sun before Me.”
“he may come within the camp” refers to Israel when they enter the Temple. “Thou shalt have a place also without the camp” refers to the merit of Abraham (that protects us)

אמר רבי פנחס "וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ ", לבבל. "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם והם אומרים (דניאל ג:יח) "וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי <לאלהיך> לֵאלָהָךְ לָא <איתינא> אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד"
"וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ" מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. "כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶך", הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש.
" וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" אחר כן מקדש אותם שנאמר (ישעיהו סב:יב) "וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְדֹוָד וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה:

Said Rabbi Pinchas, “whither thou shalt go forth abroad” to Babylonia. “And thou shalt have a paddle among thy weapons” refers to Nebuchadnezzar using the utensils for idols and they say “But if not, be it known unto thee, O king, that we will not serve thy gods, nor worship the golden image which thou hast set up.'”
“and shalt turn back and cover that which cometh from thee” cover the idol worship that was in Jerusalem. “For the LORD thy God walketh in the midst of thy camp,” The Holy One, blessed be He, reveals Himself immediately and saves them from the fire.
“; therefore shall thy camp be holy” after He will sanctify them, as it says, “And they shall call them the holy people, The redeemed of the LORD; and thou shalt be called Sought out, a city not forsaken”

שופטים Shoftim

My Musing
In this week's selection, which appears to be a later addition to the Tanhuma genre, the midrash picks up on a potential redundancy in the opening words of the parsha. Why judges and officers or police? The midrash understands the word 'officers' to be a modifier for the word 'judges' in other words the judge has to police himself. There can be no impropriety in the judge. Any impropriety creates the opportunity for a miscarriage of justice.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שופטים סימן ג
(דברים טז:יח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק"

Judges and officers shalt thou make thee in all thy gates, which the LORD thy God giveth thee, tribe by tribe; and they shall judge the people with righteous judgment.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים" צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים. שכך עשה משה, (שמות יח:כה) "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" בתורה ובמעשים טובים ובגבורה.

"Judges and officers", the judges are required to be accomplished with good deeds. As Moshe did, "And Moses chose able men out of all Israel, and made them heads over the people, rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens" in Torah, good deeds and courage.

וצריך שיהיו נקיים מכל משפט, שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם כמשה שאמר לישראל, (במדבר טז:טו) "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְדֹוָד אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" ושמואל שאמר, (שמואל א,יב:ג) "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְדֹוָד וְנֶגֶד מְשִׁיחו,ֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם"
הוי אומר שופטים ושוטרים שלא יהא בהם דבר של פסולות.

And it is required that they are clear of all judgments, that there should not be the opportunity for anyone to claim against them, as Moshe said to Israel, "And Moses was very wroth, and said unto the LORD: 'Respect not Thou their offering; I have not taken one ass from them, neither have I hurt one of them.'" And Samuel who said, "Here I am; witness against me before the LORD, and before His anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? or whom have I oppressed? or of whose hand have I taken a ransom to blind mine eyes therewith? and I will restore it you.'" That is the fulfillment of the phrase " Judges and officers" that there should not be any nuance of impropriety which would recuse them from the task.

מעשה ברבי חנינא בן אלעזר שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטות לשדה אחר. בא אדם אחד וקבל לפניו ואמר, 'אילנו של איש פלוני נוטה לתוך שדי'
אמר ליה לך ובוא למחר, אמר ליה כל הדינין הבאים לפניך מיד אתה פוסק ודיני אתה מאחר?!
מה עשה רבי חנינא? מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שהיה בתוך שדהו ונוטה לשדה אחר. למחר בא אותו האיש לפניו לדין. אמר לו, 'לבעל דינו צריך אתה לקוץ אותו'.
אמר לו, 'ולמה אילן שלך ענפיו נוטין לשדה אחר?'
אמר לו, 'צא וראה כשם שאתה רואה את שלי כך עשה את שלך!
מיד הלך ועשה כך.
לפיכך כתיב, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים" שלא יהא בשופט דבר של פסולת.

It happened that Rabbi Chanina ben Elazar had a tree that was growing in his field, but some of its branches were leaning over into another's field. The next day, the owner of the other field came in font of him (Rabbi Chanina) for arbitration. He said, 'to the plaintiff is the decision, and you have to trim it.'
He said, 'and why do the branches of your tree tilt into another's field?!'
He replied, 'go and see, just like you see mine, you will se yours'
Immediately, he went and did as told.
Therefore it says, "Judges and officers" that there should never be any impropriety in a judge.

Re'eh ראה

My Musing
Can you ever plead ignorance? Not according to this midrash. Not only is the plea of ignorance countermanded, it is also refuted when it comes time for retribution. The idea of the midrash for this week's selection is that no punishment is ever unmerited. The midrash explores the system, that no one is punished before a proper warning. This reflects the idea that although God created the law, he is bound by it as well.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ראה סימן ב
(דברים יא:כו) "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

"Behold, I set before you this day a blessing and a curse"

זה שאמר הכתוב (איוב לו:י-יב) "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן. אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים. וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת"

This is what the scripture said "He opens their ear to discipline, and He says that they return from iniquity. If they hear and serve Him, they shall spend their days in prosperity, and their years in pleasures. But if they do not listen, they shall pass by the sword, and they shall die without knowledge"

"וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר" ,אין הקדוש ברוך הוא מביא צרה לאדם עד שהוא גולה לאזנו ומתרה בו כדי שיחזור בו. אם חזר בו הרי יפה; אם לאו מביא עליו רעות.

"He opens their ear to discipline", the Holy One, blessed be He, does not bring anguish to a person until He discloses to his ear and warns him in order that he return from his wrong path. If he returns, good; if not, He brings upon him bad things.

"וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר", ממי את למד? מפרעה, מלך מצרים. כשהיה מבקש להביא עליו מכה היה שולח ומתרה בו ביד משה עבדו שנאמר (שמות י:ד) "כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" וכן (שמות ז:כז) "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים"

"He opens their ear to discipline", from whom do you learn this idea? From Pharaoh, the king of Egypt. When He would desire to bring upon him a plague, He would send and warn him through Moshe His servant as it says," Else, if thou refuse to let My people go, behold, to-morrow will I bring locusts into thy border" and similarly, "And if thou refuse to let them go, behold, I will smite all thy borders with frogs"

מתרה בו למוסר למוסרה של תורה "וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן" מעול בני אדם ומלעוול להקדוש ברוך הוא. "יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב" בטוב הם משלימין שנותיהם.

For a person He warns us with a warning of the Torah, "and He says that they return from iniquity". It is despicable to mankind and despicable to the Holy One, blessed be He. "they shall spend their days in prosperity", in goodness they complete their years.

Eikev עקב

My Musing
Somewhere there is a bad borsht belt joke in this midrash. Who suffered more- Abraham, Isaac, or Jacob. But it is not a competiton that we are reading, but rather this week’s selection wants us to understand that suffering is part of the equation of life, but we must have hope because in the end it works out. I cannot say alright, but there is a resolution. The midrash concludes with a different type of resolution, one for the days to come. But the message is the same, have hope.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב סימן ג
(דברים ז:יב) "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"

And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,

מה כתיב למעלה מן הענין? (דברים ז:ז) "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְדֹוָד בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" לא ממה שאתם מרובין מכל האומות ולא ממה שאתם עושין מצוה יותר מהם.
שהאומות עושין מצוה שלא נצטוו יותר מכם והם מגדילים שמי יותר מכם שנאמר (מלאכי א:יא) "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת" וכתיב (מלאכי א:יב) "וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ"

What is written above? “The LORD did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people--for ye were the fewest of all peoples” Not for the reason that you are more numerous than the other peoples and not that you do the commandments more than them. Because the nations fulfill a greater mitzvah than you do, that the nations do the commandment that they were not commanded even greater, they exult My Name more than you, as it says, “For from the rising of the sun even unto the going down of the same My name is great among the nations; and in every place offerings are presented unto My name, even pure oblations; for My name is great among the nations, saith the LORD of hosts.” And it is written “But ye profane it, in that ye say: 'The table of the LORD is polluted, and the fruit thereof, even the food thereof, is contemptible.'

כי אתם המעט אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני לפיכך אני אוהב אתכם שנאמר (מלאכי א:ב-ג) "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְדֹוָד וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְדֹוָד וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר" ואומר (הושע יד:ה) "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"

Because you are the minority, but in the merit that you lower yourselves in My presence, I love you as it says, “I have loved you, saith the LORD. Yet ye say: 'Wherein hast Thou loved us?' Was not Esau Jacob's brother? saith the LORD; yet I loved Jacob;” “But Esau I hated, and made his mountains a desolation, and gave his heritage to the jackals of the wilderness.” And it says, “I will heal their backsliding, I will love them freely; for Mine anger is turned away from him.”

נדבה נפשי לאהבתן אף על פי שאינן הגונים. וכן הוא אומר (דברים ז:ח) "כִּי מֵאַהֲבַת יְדֹוָד אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְדֹוָד אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" וכתיב (ישעיהו ב:ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְדֹוָד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם"

My soul is committed to loving them even though they are not worthy. And thus He says, but because the LORD loved you, and because He would keep the oath which He swore unto your fathers, hath the LORD brought you out with a mighty hand, and redeemed you out of the house of bondage, from the hand of Pharaoh king of Egypt.” And it is written, “And it shall come to pass in the end of days, that the mountain of the LORD'S house shall be established as the top of the mountains, and shall be exalted above the hills; and all nations shall flow unto it.”

זה שאמר הכתוב (איוב ח:ז) "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד" ללמדך שכל המצטער בתחלתו נוח לו בסופו. ואין לך שמצטער מתחלתו יותר מאברהם שהושלך לכבשן וגלה מבית אביו ורדפו אחריו ט"ז מלכים ונתנסה בעשר נסיונות וקבר את שרה ולסוף נח שנאמר (בראשית כד:א) "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַידֹוָד בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"

This is what the scripture says, To teach you that everyone who suffers in the beginning it becomes gratifying at the end. And there is no one who suffered more in the beginning of his life than Abraham, who was thrown into the furnace and was exiled from his father’s house ans was chased after by sixteen kings and was tested in ten trils and buried Sarah and in the end, rested as it says “And Abraham was old, well stricken in age; and the LORD had blessed Abraham in all things.”

וכן יצחק נצטער בנערותו, קנאו בו פלשתים שנאמר (בראשית כו:טז) "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" ולבסוף בקשו ממנו שנאמר (בראשית כו:כז- כח) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְדֹוָד עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ"

And similarly Isaac suffered in his youth, the Philistines were jealous of him as it says, “And Abimelech said unto Isaac: 'Go from us; for thou art much mightier than we.' And in the end they asked of him, “And Isaac said unto them: 'Wherefore are ye come unto me, seeing ye hate me, and have sent me away from you?' And they said: 'We saw plainly that the LORD was with thee; and we said: Let there now be an oath betwixt us, even betwixt us and thee, and let us make a covenant with thee;”

ויעקב כמה נצטער שנאמר (תהלים קכט:א) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל"
עד שהיה במעי אמו בקש עשו להרגו שנאמר (בראשית כה:כב) "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְדֹוָד" וכשקבל הברכות (בראשית כז:מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" ברח ללבן לחרן ונצטער בבנותיו של לבן. ואחרי כן בקש להרגו שנאמר (דברים כו:ה) "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" יצא מאצלו ופגע בעשו שנאמר (בראשית לג:א) "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת" באה עליו צרת דינה וצרת רחל וצרת יוסף, ולסוף נח שנאמר (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
הוי "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד"

And Jacob, how much did he suffer, as it says, “Song of Ascents.'Much have they afflicted me from my youth up', let Israel now say;” even when he was in his mother’s womb, Esau wanted to kill him as it says, “And the children struggled together within her; and she said: 'If it be so, wherefore do I live?' And she went to inquire of the LORD.”
And when he received the blessings, “And Esau hated Jacob because of the blessing wherewith his father blessed him. And Esau said in his heart: 'Let the days of mourning for my father be at hand; then will I slay my brother Jacob.'” He ran away to Laban to Charan and there suffered with the daughters of Laban. Afterwards he wanted to kill him as it says, “And thou shalt speak and say before the LORD thy God: 'An Aramean was causing loss to my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.” He left him and engaged Esau, as it says, “And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids.” Then came upon him the troubles with Dina, Rachel, and Yosef, and in the end he rests as it says, “And Joseph sustained his father, and his brethren, and all his father's household, with bread, according to the want of their little ones.” That is the fulfillment of the verse “And though thy beginning was small, yet thy end should greatly increase.”

דבר אחר
(ישעיהו ב:ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְדֹוָד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" והר תבור יהיה גבוה מאד.
מה להדבר דוומה?

Another idea
“And it shall come to pass in the end of days, that the mountain of the LORD'S house shall be established as the top of the mountains, and shall be exalted above the hills; and all nations shall flow unto it.”
To what is this similar?

לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביער והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר. וכל בני העיר היו תמיהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא. בא סיסרא על ישראל בהר תבור (שופטים ה:כ) "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא"
התחילו הכל תמהים שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם, ואמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם, אבל לעתיד לבא (זכריה יד:ג- ד) " וְיָצָא יְדֹוָד וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב.וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה" וכל אותו ענין, ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע שנאמר (ישעיהו כה:ט) "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְדֹוָד קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"

To the inhabitants of a king’s palace who got to the city and kill lions and bears and tigers threatening the city. They bring them to the city and hang them opposite the city gates. And all the inhabitants were in wonder from the animals. This is what the Holy One, blessed be He, did to Sisera. Sisera came to attack at Mount Tabor “They fought from heaven, the stars in their courses fought against Sisera.” Everyone was amazed at this phenomenon that never had the stars come to fight with flesh and blood and the Holy One, blessed be He said, in this world the stars fight for you but in the future “Then shall the LORD go forth, and fight against those nations, as when He fighteth in the day of battle. And His feet shall stand in that day upon the mount of Olives, which is before Jerusalem on the east, and the mount of Olives shall cleft in the midst thereof toward the east and toward the west, so that there shall be a very great valley; and half of the mountain shall remove toward the north, and half of it toward the south.” And all that is included in this idea. And all will see the greatness that God has doen with His finger as it says, And it shall be said in that day: 'Lo, this is our God, for whom we waited, that He might save us; this is the LORD, for whom we waited, we will be glad and rejoice in His salvation.'”