Noah

My Musing

I must admit my ignorance this week. I chose this week's selection because it has a signature opening by Rabbi Tanhuma himself! However, it is limited to one verse from proverbs and a short insight towards the end of the selection. The midrash continues with a statement by Rabbi Yehudah Halevi. In some midrashim a Rabbi Yehudah Halevi the son of Shalom appears but I do not know of any Talmudic personality named Rabbi Yehudah Halevi (although the name Rabbi Yehudah Halevi (not the son of Shalom) is very well known in the high middle ages in Spain).

The midrash looks at the impact a person has on this worlld when they leave it. Part of the exegesis is the understanding of the word toldot- which usually is understood as generations.

Judaism focuses on the present and the future. We must take care of the world to leave it for the next generation. We cannot waste the world we must leave it better than we found it.

מדרש תנחומא(ורשא) פרשת נח סימן ב
(בראשית פרק ו:ט ) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ"

The midrash opens with a signature statement by Rabbi Tanhuma himself! However, it is only one possuk from proverbs. The fruit of the righteous is the tree of life, and he that aquires souls is wise.

כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר: (משלי יא:ל) "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"

Rabbi Yehudah segues from the passuk and explains that a person who dies childless leaves the world in pain and cries. The Holy One, blessed is He, inquires and comforts the soul with the idea that a person can leave fruit that is more precious than children.

אמר רבי יהודה הלוי 'בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא 'למה אתה בוכה?, מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה?
יש לך פרי יפה מן הבנים.
אמר לפניו 'רבונו של עולם, אי זה פרי שהעמדתי?'
אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'התורה שכתוב בה "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים".
בנים אינו אומר אלא "פְּרִי צַדִּיק" וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים.
וכן הוא אומר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים".

Based on the verse from proverbs the midrash demonstrates that the fruit left to the world is not children but your good deeds. The discussion continues with another bent from Rabbi Abahu. God provides for the later generations in the merit of those who came before. But not in the reverse?

אמר רבי אבהו, מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה לאחרונים בזכות הראשונים.
ומנין שאין לראשונים בזכות האחרונים?
שנאמר (בראשית ו:ח) " וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְדֹוָד", ובאיזה זכות? בזכות תולדותיו שנאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ".

The midrash learns from Noah that it only works forward and not backward. Why did God find favor in Noah- because of what he was going to produce in later generations.

ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני, כך דרש רבי תנחומא.

The midrash returns to Rabbi Tanhuma who explains the end of the verse from Proverbs as referring to one who provides for the poor. The midrash sort of comes to a close with the statement of the rabbis that Noah did not die until he witnessed the repopulation of the world.

אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה העולם בישובו ועד שראה שבעים אומות יוצאים מחלציו ומשם לא נזכר אלא צדקו.

The midrash now picks up on an alternate interpretation of the verse from Proverbs teaching that it refers to Noah who provided for the animals.The question is – what did he feed them? Rabbi Akiva opines that the animals all ate the same thing. The Rabbis argue that each animal had a specific feed and time.

"וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם" זה נח שזן ומפרנס את הבהמה ומה היה מאכילן?
אמר רבי עקיבא, דבילה היו כולן אוכלין כמו שכתוב (בראשית ו:כא)"וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה"
ורבותינו אמרו לא, אלא כל אחד ואחד מכל מין ומין האכילם מה שלמד: הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם מה שלמד היה אוכל. הוי וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם".
יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחד ביום, ויש בשתים, ויש בשלש, ויש בשליש הלילה, ויש באמצעו, ויש בקרות הגבר.
אמרו רבותינו: י"ב חדש בתבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו הרי "וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם".

Which leaves the rabbis to conclude that for the 12 months that Noah was in the ark, he did not sleep because he was always occupied with feeding the animals.

Breishit

My Musing
Again as it is a short week, I will only be exploring a piece of the first midrash for Breishit.
The holiday season culminates with Simchat Torah, the festival of rejoicing with the law. As we finish the book of Dvarim with reading the portion of V'zot Habracha, we immediately return to the very beginning of Genesis, reading the first chapter of Breishit.
The opening midrash brings us to a very popular teaching; that the world was created only after the Torah existed. As you work through this week's selection, think about how you personally see this idea developed in the selection.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית סימן א
(בראשית א:א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים"
זה שאמר הכתוב (משלי ג:יט)"יְדֹוָד בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה"
וכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם, שנאמר (משלי ח:יד)
" לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה"

The midrash opens its lesson with a verse from Proverbs that explains God having established the land with wisdom and the heavens with insight. The midrash extends the idea of this verse to teach that God “took advice” from the Torah as He created the world.

והתורה במה היתה כתובה?
על גבי אש לבנה באש שחורה, שנאמר (שיר השירים ה:יא) " רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב". מהו קוצותיו תלתלים? על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.

The midrash logically proceeds to inquire how the Torah was written if it is the source of advice for God to build the word. The midrash explains that the Torah was written in white fire on black fire. And on each point are many points of Jewish law. And since each letter is so integral to the whole any mistake or transcription error can destroy the world.

כיצד?
כתוב בה (ויקרא כב:לב) " וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד מְקַדִּשְׁכֶם"
אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם.
(תהלים קנ:ו) "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ"
אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן (דברים ו:ד) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְדֹוָד אֱלקֵינוּ יְדֹוָד אֶחָד"
אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם שנאמר (שמות לד:יד) " כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְדֹוָד קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא"
(ירמיהו ה:יב) "כִּחֲשׁוּ בַּידֹוָד וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה"
אם אתה עושה בית כ"ף תחריב את העולם
(שמואל א, ב:ב) "אֵין קָדוֹשׁ כַּידֹוָד כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ"
אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם

Having given a number of examples how a simple error in leaving off a point of a letter can change the meaning of an essential word, the midrash explains that transposing a word is even more grievous.

ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה. לכך נאמר "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים". לפיכך דוד מקלס ואומר (תהלים קיט:צו) "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד" ואומר (איוב יא:ט) " אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם"
והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית. שנאמר, (משלי ח:ל) " וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" אל תקרי אמון אלא אומן.
ובה נטה שמים ויסד ארץ שנאמר (ירמיהו לג:כה) " כֹּה אָמַר יְדֹוָד אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי"

The midrash further expands this idea of Creation being dependent on the Torah. It s with the Torah that God sealed the Atlantic Ocean preventing it from overtaking the world and God also sealed the great depths that threaten to envelop the world.

ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטף את העולם שנאמר (ירמיהו ה:כב) " הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְדֹוָד אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ"
ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם שנאמר (משלי ח:כז) "בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם"

God also used the Torah to grant continued existence to the sun and moon. Clearly the midrash expounds God created the world with the Torah in mind.

ובה ברא חמה ולבנה שנאמר (ירמיהו לא:לד) " כֹּה אָמַר יְדֹוָד נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְדֹוָד צְבָאוֹת שְׁמוֹ"

And therefore the Torah was given to Israel to be continuously occupied with Torah; because it is on account of those who steadfastly guard/observe the Torah that the world exists.

הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה. והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה שנאמר (יהושע א:ח) "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"
ואומר (תהלים א:ב-ג) " כִּי אִם בְּתוֹרַת יְדֹוָד חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ"
שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה (שמואל א,ב:ח) " מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַידֹוָד מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"
ומי הם מצוקי ארץ? אלו שומרי התורה, שבזכותם הושתת התורה, שנאמר " וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"

The midrash now includes a lesson from Riehs Lakish. Commenting on the anomalous letter “hey” appended to the sixth day in the list of days of creation, Reish Lakish posits that the “hey” denotes a conditional phrase. The “hey” also hints to a numerical link. For Reish Lakish the five hint to the five books, the Torah.

ותניא אמר רבי שמעון בן לקיש, למה נאמר במעשה בראשית "יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום
רביעי, יום חמישי, יום הששי"?
ה"א יתירה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד, יום שני, וכן לכולם מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם 'אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'.

The “hey” implies a condition. The World was created in order for the Israelites to receive the Torah and if not then the world will return to it’s previous chaotic state.

Chol HaMoed Succot

In Honor of Succot

This week, due to the chol hamoed reading we will not have a selection from the parsha- which would be v’zot habracha.

But I leave you with the concluding lines of a midrash Tanhuma from within the portion of Pinchas in the book of Bemidbar (Numbers)

The midrash is discussing what does it mean when God asks something of you, as is the nature of commandments. The midrash brings a few examples. The midrash also asks by way of implied argument, can the same demand be made of God? Will God do what he promised? The theme of the midrash is God only asks of us to do what we can. The answer to the question is that God demands of Himself only that which He can do as well. But for the Omnipotent, what is out of bounds?
The connection is the closing prooftext of the midrash, that of the command to take the four species of the festival of Succot.

מדרש תנחומא )ורשא( פרשת פינחס סימן יד
כשבקש מהן לא בקש אלא כפי כחם שנאמר (ויקרא כג:מ)"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"

When God asks of us he only asks that which is within our ability. The prooftext for this is the commandment to take the four species on Succot: Etrog (citron), Lulav (Date brach), hadas (myrtle), and arava (willow). There are a few midrashim that comment that the commandment is specifically one etrog, one lulav, three willow and exactly two aravot. No less and no more. This is what God asks of us.

וכשהוא נותן לפי כחו שנאמר (ישעיהו מא:יט) " אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו"וכתיב (ישעיהו נה:יג) "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ <תחת> וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַידֹוָד לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת"

And when God gives us, or fulfills his end of the deal, He also gives within his strength. The prophecies of Isaiah denote a time where God will bring trees to grow in the wilderness, and fir trees will grow in place of the nettles.

Ha'Azinu

My Musing
This week’s midrash selection is a fabulous way to comment on Yom Kippur and on the parsha. While the midrash begins with raising an eyebrow over Moshe’s audacity to call the heaven and earth as witness to Israel’s covenant before he takes leave of them, the end of the midrash picks up after a difficult segue to give us perhaps the earliest or one of the earliest sources for giving tzeakah for the elevation of the souls of our departed relatives on Yom Kippur.
The language is difficult- the midrash seems to imply that it is a given that we can redeem ourselves. The novel idea offered in the reading of the verse offered is that we can effect change for the deceased. We can raise their souls as the hunter shoots his arrow up. [Maybe I will write more on the zodiac at a later time]

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת האזינו סימן א

The midrash begins with the opening verse of the parsha. Moshe calls upon the heaven and earth to bear witness for what he is saying. The midrash praises Moshe for being able to be so bold, akin toa king commanding his servants to listen to him.

(דברים לב:א) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה"-אשרי ילוד אשה שאומר למלאכת השמים כמלך שאומר לעבדיו 'האזינו ושמעו לדברי', כך הוא אומר לשמים וארץ 'שתקו עד שתכלה כל דברי'.

The midrash begins another comment on the appointing of the heaven and earth as eternal witnesses. But rather than view the assignment as a negative, the verse is quoted from Jeremiah as a prophecy guaranteeing the eternity of the Israelite nation.

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"
זה שאמר הכתוב (ירמיהו לא:לו)"כֹּה אָמַר יְדֹוָד אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְדֹוָד"

The prophet recalls God’s promise that only if the heavens could be measured or the underground be explored would God be able to consider eradicating Israel. In other words it is an impossibility.
The midrash continues with the equation that since Israel is eternal so must be the witnesses to the agreement etched out by Moshe. But as in the Torah penal system, the witnesses are required to be at the forefront of the punishment. Therefore the heaven and earth will be at the fore of the punishment when Israel neglects to follow the agreement etched out, namely the Torah.

לפי שהם קיימים לעולם וישראל קיימים לעולם, לכך הזמינם לעדות שיקיימו ישראל התורה והמצות. ואם חס ושלום יבטלום יד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם.

What would be the punishment meted out by the heaven and earth? The rain would stop as forecast (pun intended) by the second paragraph of the shma.

כתיב (דברים יא:יז) "וְחָרָה אַף יְדֹוָד בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְדֹוָד נֹתֵן לָכֶם"
לכך הזמינם לעדות כשיקיימו ישראל התורה והמצות ואם חס ושלום ימאנו יד העדים תהיה בם בראשונה, שנאמר (דברים לא:כח)"הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ"

Here, the midrash begins a tangent. It references a p’sikta, which is a very old midrash collection, however, I cannot find it in the pesikta that is extant. The excerpt relates man to the 12 stages of the zodiac- the connection being the heaven and the zodiac. At birth man is pure as represented by the goat (capricorn), which is soft and continues building the analogies to the scales (libra) which is the model for judgment of our deeds, both good and wrong. If one does not repair their deeds they are equated with a scorpion (scorpio). If one repents then he is shot like the arrow of the archer (sagittarius). Then the midrash hits us with a non-sequitur stating that this is the reason we mention the departed on Shabbat, so they do not return to gehinom?!

ולכך העמידם לעדות דאיתא בפסיקתא:
אדם נמשל לשנים עשר מזלות. בתחלה כשנולד נדמה כטלה שהוא רך, ומתגבר כשור כשגדל. ונעשה תאומים, כלומר שלם וגדל בו יצר הרע. ותחלתו חלש כסרטן ואחר כך כשנתגדל נתגבר כאריה, ואם חוטא נעשה כבתולה. ואם מוסיף עונות, שוקלים אותו במאזנים. ואם יעמוד במרדו, מורידין אותו לשאול תחתית, שאול וגיהנם כעקרב המוטל לארץ ולשיחין. ואם ישוב זורקין אותו לחוץ כמורה החץ בקשת. לכך רגילין להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהנם.

Here the midrash develops another tangent. Since it has stated that we can have an effect on the deceased, mentioning them on Shabbat (I assume this is referencing the custom of reciting the kel maleh on the Shabbat before a yahrtzeit), the midrash cites another source that establishes the potential for our effect on the souls of the departed. The tzedakah (I do not like to use the improper translation charity) we give on Yom Kippur has an effect on the souls of the departed. There is atonement for the deceased through our actions. This, to my knowledge is the earliest source for giving tzedakah before the yizkor service on Yom Kippur.

שכן איתא בתורת כהנים:
(דברים כא:ח) "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְדֹוָד וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם"
"כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" - אלו החיים, "אֲשֶׁר פָּדִיתָ" אלו המתים. מכאן שהחיים פודין את המתים. לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה. שכן שנינו בתורת כהנים 'יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר "אֲשֶׁר פָּדִיתָ"'.

The midrash returns to its discussion of the zodiac. By giving tzedakah on behalf of the deceased their souls are raised like the archer’s arrow(sagittarius). Then the soul returns to its pristine state of being like the goat, and the soul is purified as if immersed by the water carrier’s bucket (aquarius) and is free to enjoy the spiritual bounty like a fish (pisces) in the water. Then the soul can partake of the Tree of Life that now sits at the border of the righteous. The soul then partakes of the table of the righteous and lives forever.

מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת.
מיד נעשה רך ונקי כגדי ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורין מדלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים. כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון, ובחלב, ובשמן, בדבש. ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים. וגופו נוטה על כל שלחן של צדיק וצדיק וחי לעולם.
עד כאן חדש הוא, מכאן ואילך מן הישן.

Vayelech

My Musing
I must once again apologize for only posting the first part of the midrash tanhuma this week. With Rosh Hashanah, selichos etc … But it perhaps leads us to an interesting understanding.

What makes the Jews special?
This question has two main answers. Is it nature or nurture? Rabbi Judah Halevi in the middle ages was of the opinion that it was nature. However, the midrash may offer the alternate, namely nurture, when the Torah is our source of nutrition. But it might be a little of each. After all we were chosen to receive the Torah. Melding the two approaches we can find that Jews are special in that they merited receiving the Torah but they only retain that special identity if they follow the Torah.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן ב

(דברים לא:א) "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"
"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" זה שאמר הכתוב (משלי כב:כ) "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ <שלשום> שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת"
"מוֹעֵצֹת" עולה בגימטרי-ה תר"ו(606) ושבע מצות שנצטוו לבני נח תרי"ג (613). וכן הוא אומר (ישעיהו ה:א) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן"
"כֶּרֶם" זו ישראל, שנאמר (ישעיהו כז:ב) "בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ"

The midrash reacts to the quote from the parsha with a citation from proverbs, mishlei. The verse according to Rashi refers to the entire Tanach, Torah, Neviim, and Ketuvim. The metzudat David comments that the wisdom is referring to the Torah, which is the book of instruction. Either way the implication is that the Torah is a book of wise instruction. The midrash uses gematria to buttress its message that the verse from mishlei is referring to the Torah in its 613 commandments.

(ישעיהו ה:ב) "וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים "
"וַיְעַזְּקֵהוּ" באברהם, שהשלכתי הפסולת ממנו כגון ישמעאל. "וַיְסַקְּלֵהו"ּ ביצחק שיצא ממנו עשו. "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" הוא יעקב שכל הנטיעות שיצאו ממנו היו טובות ונחמדות כשורק, זה שכולו טוב וזה כלו זרע אמת. שורק עולה בגימטריא תר"ו ושבע מצות של בני נח הרי תרי"ג.

The midrash then introduces another passuk, from Isaiah. This verse, explains Radak, explores a relationship between Israel, the vine, and God. Almost tangentially the midrash inserts another passuk from Isaiah that it explains is referring to the “evolution” of the patriarchs leading to Jacob who had all 12 sons dedicated to the nation and God of Israel. The midrash uses a gematria of the 613 calculation to again shore up its point.

כתיב (משלי ג:יט) " יְדֹוָד בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה" ואין חכמה אלא תורה .
ומה שמה? אמון, שנאמר (משלי ח:ל) " וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת". ולא נקראת 'תורה' עד שנתנה בסיני. ועל מנין המצות נקראת תורה, כי המצות של תורה הן תרי"ג. תורה עולה בגימטריא תרי"א (611) והשנים שנפחתו מן תרי"ג (613) אלו שנים שנתנו מפי הגבורה. וזהו שאמר הכתוב (תהלים סב:יב) " אַחַת דִּבֶּר אֱלֹקִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹקִים"
וזהו (דברים לג:ד) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"
כמנין "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" והשנים צוה הקדוש ברוך הוא כמו שפרשתי בפרשת 'וישמע יתרו'.

The midrash, using the gematria, transitions to a variation on the question of which statements of the Decalogue were actually heard by the Israelites at Sinai. Despite the variation the conclusion remains that the Israelites heard two commandments (statements) at Sinai directly from the source and the rest were through Moses.

והיא " מוֹרָשָׁה" לבני יעקב ולא לעובדי עובדי גלולים. שנאמר (תהלים קמז:יט-כ) " מַגִּיד <דברו> דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ- יָהּ"

The midrash concludes this section with an extension of the proof text for the above gematria. The extension with the appended verse used to clarify the supposition, leads the reader to see the unique status of the Jewish people is that they were chosen to receive the Torah and that makes them special.