Eikev עקב

My Musing
Somewhere there is a bad borsht belt joke in this midrash. Who suffered more- Abraham, Isaac, or Jacob. But it is not a competiton that we are reading, but rather this week’s selection wants us to understand that suffering is part of the equation of life, but we must have hope because in the end it works out. I cannot say alright, but there is a resolution. The midrash concludes with a different type of resolution, one for the days to come. But the message is the same, have hope.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב סימן ג
(דברים ז:יב) "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"

And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,

מה כתיב למעלה מן הענין? (דברים ז:ז) "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְדֹוָד בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" לא ממה שאתם מרובין מכל האומות ולא ממה שאתם עושין מצוה יותר מהם.
שהאומות עושין מצוה שלא נצטוו יותר מכם והם מגדילים שמי יותר מכם שנאמר (מלאכי א:יא) "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת" וכתיב (מלאכי א:יב) "וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ"

What is written above? “The LORD did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people--for ye were the fewest of all peoples” Not for the reason that you are more numerous than the other peoples and not that you do the commandments more than them. Because the nations fulfill a greater mitzvah than you do, that the nations do the commandment that they were not commanded even greater, they exult My Name more than you, as it says, “For from the rising of the sun even unto the going down of the same My name is great among the nations; and in every place offerings are presented unto My name, even pure oblations; for My name is great among the nations, saith the LORD of hosts.” And it is written “But ye profane it, in that ye say: 'The table of the LORD is polluted, and the fruit thereof, even the food thereof, is contemptible.'

כי אתם המעט אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני לפיכך אני אוהב אתכם שנאמר (מלאכי א:ב-ג) "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְדֹוָד וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְדֹוָד וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר" ואומר (הושע יד:ה) "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"

Because you are the minority, but in the merit that you lower yourselves in My presence, I love you as it says, “I have loved you, saith the LORD. Yet ye say: 'Wherein hast Thou loved us?' Was not Esau Jacob's brother? saith the LORD; yet I loved Jacob;” “But Esau I hated, and made his mountains a desolation, and gave his heritage to the jackals of the wilderness.” And it says, “I will heal their backsliding, I will love them freely; for Mine anger is turned away from him.”

נדבה נפשי לאהבתן אף על פי שאינן הגונים. וכן הוא אומר (דברים ז:ח) "כִּי מֵאַהֲבַת יְדֹוָד אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְדֹוָד אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" וכתיב (ישעיהו ב:ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְדֹוָד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם"

My soul is committed to loving them even though they are not worthy. And thus He says, but because the LORD loved you, and because He would keep the oath which He swore unto your fathers, hath the LORD brought you out with a mighty hand, and redeemed you out of the house of bondage, from the hand of Pharaoh king of Egypt.” And it is written, “And it shall come to pass in the end of days, that the mountain of the LORD'S house shall be established as the top of the mountains, and shall be exalted above the hills; and all nations shall flow unto it.”

זה שאמר הכתוב (איוב ח:ז) "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד" ללמדך שכל המצטער בתחלתו נוח לו בסופו. ואין לך שמצטער מתחלתו יותר מאברהם שהושלך לכבשן וגלה מבית אביו ורדפו אחריו ט"ז מלכים ונתנסה בעשר נסיונות וקבר את שרה ולסוף נח שנאמר (בראשית כד:א) "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַידֹוָד בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"

This is what the scripture says, To teach you that everyone who suffers in the beginning it becomes gratifying at the end. And there is no one who suffered more in the beginning of his life than Abraham, who was thrown into the furnace and was exiled from his father’s house ans was chased after by sixteen kings and was tested in ten trils and buried Sarah and in the end, rested as it says “And Abraham was old, well stricken in age; and the LORD had blessed Abraham in all things.”

וכן יצחק נצטער בנערותו, קנאו בו פלשתים שנאמר (בראשית כו:טז) "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" ולבסוף בקשו ממנו שנאמר (בראשית כו:כז- כח) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְדֹוָד עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ"

And similarly Isaac suffered in his youth, the Philistines were jealous of him as it says, “And Abimelech said unto Isaac: 'Go from us; for thou art much mightier than we.' And in the end they asked of him, “And Isaac said unto them: 'Wherefore are ye come unto me, seeing ye hate me, and have sent me away from you?' And they said: 'We saw plainly that the LORD was with thee; and we said: Let there now be an oath betwixt us, even betwixt us and thee, and let us make a covenant with thee;”

ויעקב כמה נצטער שנאמר (תהלים קכט:א) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל"
עד שהיה במעי אמו בקש עשו להרגו שנאמר (בראשית כה:כב) "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְדֹוָד" וכשקבל הברכות (בראשית כז:מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" ברח ללבן לחרן ונצטער בבנותיו של לבן. ואחרי כן בקש להרגו שנאמר (דברים כו:ה) "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" יצא מאצלו ופגע בעשו שנאמר (בראשית לג:א) "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת" באה עליו צרת דינה וצרת רחל וצרת יוסף, ולסוף נח שנאמר (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
הוי "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד"

And Jacob, how much did he suffer, as it says, “Song of Ascents.'Much have they afflicted me from my youth up', let Israel now say;” even when he was in his mother’s womb, Esau wanted to kill him as it says, “And the children struggled together within her; and she said: 'If it be so, wherefore do I live?' And she went to inquire of the LORD.”
And when he received the blessings, “And Esau hated Jacob because of the blessing wherewith his father blessed him. And Esau said in his heart: 'Let the days of mourning for my father be at hand; then will I slay my brother Jacob.'” He ran away to Laban to Charan and there suffered with the daughters of Laban. Afterwards he wanted to kill him as it says, “And thou shalt speak and say before the LORD thy God: 'An Aramean was causing loss to my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.” He left him and engaged Esau, as it says, “And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids.” Then came upon him the troubles with Dina, Rachel, and Yosef, and in the end he rests as it says, “And Joseph sustained his father, and his brethren, and all his father's household, with bread, according to the want of their little ones.” That is the fulfillment of the verse “And though thy beginning was small, yet thy end should greatly increase.”

דבר אחר
(ישעיהו ב:ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְדֹוָד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" והר תבור יהיה גבוה מאד.
מה להדבר דוומה?

Another idea
“And it shall come to pass in the end of days, that the mountain of the LORD'S house shall be established as the top of the mountains, and shall be exalted above the hills; and all nations shall flow unto it.”
To what is this similar?

לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביער והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר. וכל בני העיר היו תמיהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא. בא סיסרא על ישראל בהר תבור (שופטים ה:כ) "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא"
התחילו הכל תמהים שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם, ואמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם, אבל לעתיד לבא (זכריה יד:ג- ד) " וְיָצָא יְדֹוָד וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב.וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה" וכל אותו ענין, ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע שנאמר (ישעיהו כה:ט) "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְדֹוָד קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"

To the inhabitants of a king’s palace who got to the city and kill lions and bears and tigers threatening the city. They bring them to the city and hang them opposite the city gates. And all the inhabitants were in wonder from the animals. This is what the Holy One, blessed be He, did to Sisera. Sisera came to attack at Mount Tabor “They fought from heaven, the stars in their courses fought against Sisera.” Everyone was amazed at this phenomenon that never had the stars come to fight with flesh and blood and the Holy One, blessed be He said, in this world the stars fight for you but in the future “Then shall the LORD go forth, and fight against those nations, as when He fighteth in the day of battle. And His feet shall stand in that day upon the mount of Olives, which is before Jerusalem on the east, and the mount of Olives shall cleft in the midst thereof toward the east and toward the west, so that there shall be a very great valley; and half of the mountain shall remove toward the north, and half of it toward the south.” And all that is included in this idea. And all will see the greatness that God has doen with His finger as it says, And it shall be said in that day: 'Lo, this is our God, for whom we waited, that He might save us; this is the LORD, for whom we waited, we will be glad and rejoice in His salvation.'”

ואתחנן Va'etchanan

My Musing
In the end, what is man’s actual power? In commenting on the opening verse of the parsha, this week’s midrash explores different venues of mankind’s strength: Riches, wisdom, insight, wealth etc. But in the very end these talents and resources cannot stand up to the real challenges in life. Only Prayer can.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ואתחנן סימן ב
(דברים ג:כג) "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְדֹוָד בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר"

“And I besought the LORD at that time, saying”

דבר אחר "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְדֹוָד" זה שאמר הכתוב (קהלת ט:יא) "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"

This is what the scripture states: “I returned, and saw under the sun, that the race is not to the swift, nor the battle to the strong, neither yet bread to the wise, nor yet riches to men of understanding, nor yet favour to men of skill; but time and chance happeneth to them all.”

" לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" זה עשהאל שנאמר, (שמואל ב,ב:יח) "וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל, וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה", שהיה רץ אחרי אבנר.
אמר לו אבנר (שמואל ב,ב:כב)" [וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל] סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ" והיה בטוח שהוא בורח שהיה קל ברגליו. מה כתיב? (שמואל ב,ב:כג)"וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת <תחתו> תַּחְתָּיו וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ"

“that the race is not to the swift” This refers to Asa’el as it says, “And the three sons of Zeruiah were there, Joab, and Abishai, and Asahel; and Asahel was as light of foot as one of the roes that are in the field” That he would run after Avner.
Avner said to him, “[And Abner said again to Asahel:] 'Turn thee aside from following me; wherefore should I smite thee to the ground? how then should I hold up my face to Joab thy brother?'” “He refused to turn aside; wherefore Abner with the hinder end of the spear smote him in the groin, that the spear came out behind him; and he fell down there, and died in the same place; and it came to pass, that as many as came to the place where Asahel fell down and died stood still.”

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" זה אבנר כשהלך אצל דוד. מה כתיב? (שמואל ב,ג:כז) "וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו"
והיכן היתה גבורתו? הוי "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה".

“nor the battle to the strong” this refers to Avner when he walked alongside David. What is written? “And when Abner was returned to Hebron, Joab took him aside into the midst of the gate to speak with him quietly, and smote him there in the groin, that he died, for the blood of Asahel his brother.” And where was his might? That is the phrase “nor the battle to the strong”

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה שלמה, שנאמר, (מלכים א,ה:יא) "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב" והורידו הקדוש ברוך הוא מכסאו והיה המלאך מזמן ומביא לו ככר לחם וקערה של גריסין בכל יום, הוי " לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם".

“neither yet bread to the wise” this refers to Solomon, as it says, “For he was wiser than all men: than Ethan the Ezrahite, and Heman, and Calcol, and Darda, the sons of Mahol; and his fame was in all the nations round about.” And he was taken down from his throne and an agle brought him a loaf of bread and a bowl of grits everyday, that is the phrase ““neither yet bread to the wise

”

"וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" זה איוב שנאמר, (איוב יט:כא) "חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי"

“nor yet riches to men of understanding” this refers to Job as it says, “Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.”

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" זה יהושע. שני דברים אמר בפני רבו ואלו הן: (במדבר יא:כח) "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" אמר לו משה (במדבר יא:כט) "[וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה] הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְדֹוָד נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְדֹוָד אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם"; ואחד במעשה העגל, שנאמר, (שמות לב:יז) "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה" אמר לו משה, 'יהושע, עליך נשענים ובטוחים שתנחיל את הארץ ואין אתה יודע להפריש בין קול לקול’. (שמות לב:יח) "וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ"
הוי "וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן".

“nor yet favour to men of skill” this refers to Joshua. Two things he said in front of his master and they are:” And Joshua the son of Nun, the minister of Moses from his youth up, answered and said: 'My lord Moses, shut them in.” Moshe said to him, “[And Moses said unto him:] 'Art thou jealous for my sake? Would that all the LORD'S people were prophets, that the LORD would put His spirit upon them!'”; and once with the sin of the golden calf as it says, “And when Joshua heard the noise of the people as they shouted, he said unto Moses: 'There is a noise of war in the camp.'” And Moshe said to him, ‘Joshua, on you they depend and are trusting that you will distribute the land, and you do not know how to differentiate between the different voices. “And he said: 'It is not the voice of them that shout for mastery, neither is it the voice of them that cry for being overcome, but the noise of them that sing do I hear.'” That is the phrase “nor yet favour to men of skill”

Another idea

דבר אחר "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" זה משה שהיה מקפץ כארי במתן תורה. מה כתיב שם, (שמות יט:ג) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְדֹוָד מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
(שמות יט:כה) "וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"

“that the race is not to the swift” refers to moshe that he would jump like a lion at the Revelation. What does it say there? “And Moses went up unto God, and the LORD called unto him out of the mountain, saying: 'Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel:” and “So Moses went down unto the people, and told them”

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" זה משה שהיה מנגח במלאכים למעלה. וכשראה עוג מלך הבשן נתיירא.

“nor the battle to the strong”, this refers to Moshe who would stand up to the angles up above and when Og the king of Bashan saw this he was afraid.

"לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה משה שנאמר, (משלי כא:כב) "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה" ואומר (שמות לד:כח) "וַיְהִי שָׁם עִם יְדֹוָד אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים"

“neither yet bread to the wise” this refers to Moshe as it says, “A wise man scaleth the city of the mighty, and bringeth down the stronghold wherein it trusteth.” And it says, “And he was there with the LORD forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covenant, the ten words.”

"לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר"זה משה שנאמר בו, (שמות לד:ט) "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲ-דֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲ-דֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ"
רב הונא שאל לשמואל מאי דכתיב "עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"? אמר לו, 'עתיד הוא שיתפלל אדם ויענה. אמר משה, אחז את התפלה שנאמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְדֹוָד".

“nor yet riches to men of understanding”, this refers to Moshe, that it says regarding him, “And he said: 'If now I have found grace in Thy sight, O Lord, let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us; for it is a stiffnecked people; and pardon our iniquity and our sin, and take us for Thine inheritance.'” Rav Huna asked Shmuel, what is the meaning of the phrase “but time and chance happeneth to them all”? He replied ‘ in the future a man will pray and be answered. Said Moshe, grab onto prayer as it says, “And I besought the LORD”

dvarim דברים

My Musing
This week's midrash engages us with a simple idea: Israel cannot do battle without the approval of God or the instrument of ascertaining the legitimacy of the attack. In the wilderness, the Israelites are bidden not to engage Edom in an attack. Later in the Bible the nation does engage Aram in an attack. The midrash explains that this attack was not without the approval of the Sanhedrin.
But the oomph of the midrash is the statement, nestled neatly in the middle that the Torah was given to Israel to benefit the world. While it is easy to explain that this statement is axiomatic, the Torah benefits the world by imbuing it with a sense of justice and righteousness, the context of the midrash seems less optimistic. He alternate meaning might be that the Torah and the process of consulting the Sanhedrin protects the nations of the world from the Israelites's aggressiveness in pursuing the land and the birthright. (Never said midrash is PC)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת דברים סימן ג
(דברים ב:ב,ג,ד) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלַי לֵאמֹר.רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד"

And the LORD spoke unto me, saying:
'Ye have compassed this mountain long enough; turn you northward.
And command thou the people, saying: Ye are to pass through the border of your brethren the children of Esau, that dwell in Seir; and they will be afraid of you; take ye good heed unto yourselves therefore;

זה שאמר הכתוב (תהלים ס:א) "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד"
אימתי?
(תהלים ס:ב) "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף"
והרי כבר נאמר (מלכים א,יא:טז) "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם"
ואחרי כן חוזר ואומר "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח".
זה שאמר הכתוב (ישעיהו נ:ח) "קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי"
נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות.

This is what the scripture says "For the Leader; upon Shushan Eduth; Michtam of David, to teach" When?
"when he strove with Aram-naharaim and with Aram-zobah, and Joab returned, and smote of Edom in the Valley of Salt twelve thousand."
But it already says, " for Joab and all Israel remained there six months, until he had cut off every male in Edom" and afterwards it says "Joab returned, and smote of Edom in the Valley of Salt"
This is what the scriptures says, "He is near that justifieth me; who will contend with me? let us stand up together; who is mine adversary? let him come near to me."
The Holy One, blessed be He, gave the Torah to Israel to enable the nations of the world to benefit from it.

את מוצא שיואב היה ראש סנהדרין שנאמר (שמואל ב,כג:ח) "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ <העצנו> הָעֶצְנִי עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם <אחד> אֶחָת"
זה יואב, ודוד חכם מכלם היה שנאמר (שמואל ב,יד:כ) "לְבַעֲבוּר סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלקִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ"

You find that Yoav was the head of the Sanhedrin as it says, "These are the names of the mighty men whom David had: Josheb-basshebeth a Tahchemonite, chief of the captains; the same was Adino the Eznite; [he lifted up his spear] against eight hundred, whom he slew at one time." This is Yoav, and David was wiser than all, as it says, "to change the face of the matter hath thy servant Joab done this thing; and my lord is wise, according to the wisdom of an angel of God, to know all things that are in the earth."

ולא היו עושין דבר אלא על פי סנהדרין שנאמר "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד" ' שׁוּשַׁן' אלו סנהדרין שנאמר (שיר השירים ז:ג) "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" ' עֵדוּת' על שם התורה שנקראת עדות. ' מִכְתָּם' זה דוד שנעשה מלך וקורא עצמו 'עני תם' שהלך בתמימות עם קונו ללמד ללמדו הדבר.

And they would not do anything except with the approval of the Sanhedrin, as it says, " For the Leader; upon Shushan Eduth; Michtam of David, to teach" Shushan is the Sanhedrin as it says, "Thy navel is like a round goblet, wherein no mingled wine is wanting; thy belly is like a heap of wheat set about with lilies." Eduth is the Torah that called Edut(testimony) Michtam is David that he was crowned king and called himself 'Ani Tam- poor and pure' that he walked in perfection with his master to teach him.

אימתי? "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם"
מהו? כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים, יצאו לקראתו. אמרו לו, את מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים דכתיב (בראשית לא:נב) "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה"
כששמע יואב כך, חזר אצל דוד. אמר לו, 'מה אתה אומר? הרי תנאי שבועת יעקב?' מיד הושיבו, 'סנהדרין, שושן, עדות ללמד למדוהו.' ואמרו לו, 'באמת כך היה התנאי?' אלא שהם עברו תחלה. בלעם הרשע לא כך אמר? (במדבר כג:ז) "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל"

When? "when he strove with Aram-naharaim" What is this?
When Yoav went to battle with Aram-Naharaim, they came to meet him. They said to him, you are from the sons of Jacob and we are from the sons of Laban. And behold there was a condition that is till in force as it is written, "This heap be witness, and the pillar be witness, that I will not pass over this heap to thee, and that thou shalt not pass over this heap and this pillar unto me, for harm."
When Yoav heard this, he returned to David. He said to him, 'what say you? The condition is an oath of Jacob? He answered immediately, Sanhedrin, Shushan, Eduth, taught him. They (the Sanhedrin) said to him, 'and was this really the condition?' Rather thet crossed first. Did not the Evil Bilam say thus? "And he took up his parable, and said: From Aram Balak bringeth me, the king of Moab from the mountains of the East: 'Come, curse me Jacob, and come, execrate Israel.'"

וכושן רשעתים לא שעבד בנו שנאמר (שופטים ג:ח) "וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים" הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות, כיון שהורו להם סנהדרין כך חזר עליהם והרגם שנאמר "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף"

And Cushan Risha'tayim did not enslave his son, as it says, "Therefore the anger of the LORD was kindled against Israel, and He gave them over into the hand of Cushan-rishathaim king of Aram-naharaim; and the children of Israel served Cushan-rishathaim eight years.They committed evil against us twice. Since the Sanhedrin decided he returned to them and killed them as it says, "when he strove with Aram-naharaim and with Aram-zobah, and Joab returned, and smote of Edom in the Valley of Salt twelve thousand"

והלא עם ארם עשה מלחמה! מהו ויך את אדום? היה צריך לומר 'ויך את ארם' ולא אדום. אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום ואמרו לו, 'לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא
(דברים ב:ה) "אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר"

And did not the nation of Aram make war! What is "smote of Edom"? He needed to say, 'smote Aram" and not Edom. Rather, when Yoav came to battle with Aram, the sons of Edom stood in the way, and said to him, 'did not the Holy One blessed, be He, say "contend not with them; for I will not give you of their land, no, not so much as for the sole of the foot to tread on; because I have given mount Seir unto Esau for a possession."

השיב יואב, 'לא כך אמר לנו?
"אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו", הניחו אותנו לעבור לארצנו.
אמר יואב, 'אם נחריב אדום עכשיו, אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהן. לכך נאמר "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח". אמר הקדוש ברוך הוא, 'מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא? אבישי בן צרויה הרג י"ח אלף, (שמואל ב,ח:ו) "וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְדֹוָד אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ"

Yoav responded, 'did not thus you say to us" Ye are to pass through the border of your brethren the children of Esau," allow him to pass our land.
Said Yoav, If we destroy Edom now, we will not find upon our return, nothing to eat, nor to drink, rather we will let them be until we strike Aram ans return to them. Therefore it say, "Joab returned, and smote of Edom in the Valley of Salt". Said the Holy One, blessed be He, what would you prefer, to strike Edom bit by bit? Avishai ben Tzeruyah killed 18,000 " Then David put garrisons in Aram of Damascus; and the Arameans became servants to David, and brought presents. And the LORD gave victory to David whithersoever he went.

כשיגיע זמן אני אכלה את אדום ואחריבנה שנאמר (עובדיה א:יט) "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד" (עובדיה א:כ-כא) "וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו
באותה שעה " וְהָיְתָה לַידֹוָד הַמְּלוּכָה"

When the time comes, I will finish Edom and destroy her, as it says, "And they of the South shall possess the mount of Esau, and they of the Lowland the Philistines; and they shall possess the field of Ephraim, and the field of Samaria; and Benjamin shall possess Gilead." "And the captivity of this host of the children of Israel, that are among the Canaanites, even unto Zarephath, and the captivity of Jerusalem, that is in Sepharad, shall possess the cities of the South. And saviours shall come up on mount Zion to judge the mount of Esau;" At that very moment
" and the kingdom shall be the LORD'S"

מטות Matot

My Musing
This week’s selection is a midrash in two layers. The midrash begins by examining the exalted status of Moshe. Moshe is told that he will die after he finishes the last task of avenging Israel for what the Midianites did. The midrash begins by assuming that the decree for Moshe’s death was given and it was out his unique position that God merited him “another day” to lead the attack.
However, the midrash takes a step in the other direction through a comparison with Joshua, who is supposed to be Moshe’s complete successor. Yet we find that there is one difference. In making the comparison the midrash changes course and leaves us wondering, which came first, the decree of Moshe’s death or the decree of Avenging Israel.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מטות סימן ד
(במדבר לא:א,ב) "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"

And the LORD spoke unto Moses, saying:
'Avenge the children of Israel of the Midianites; afterward shalt thou be gathered unto thy people.'

דבר אחר: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" זה שאמר הכתוב (איוב לו:ז) "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהו"

Another idea: “Avenge the children of Israel”, this is what the scripture says, “He will not withdraw His eyes from the righteous; but with kings upon the throne He setteth them for ever, and they are exalted.”

ּמהו "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו" אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו. ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו. ועליו נאמר (תהלים נח:יא) "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע"
"יִשְׂמַח צַדִּיק" זה משה. "כִּי חָזָה נָקָם" נקמת מדין. "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" זה בלעם.
אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים, 'יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו. עד שהזאב בא לצאן פרשו לו המצודה. ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים, הראו לו את הציץ, שכתוב בו (שמות כח:לו) "קֹדֶשׁ לַידֹוָד" והוא נופל והרגו אותו.

What is “He will not withdraw his eyes from the righteous”?
The Holy One, blessed be He, does not prevent the righteous from seeing what they want. This teaches that Moshe desired to see the vengeance on the Midianites, before he died, and asked the Holy One, blessed be He, to allow him to see it with his eyes. And on him it is said, “The righteous shall rejoice when he seeth the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked.”
The righteous shall rejoice” refers to Moshe. “He sees the vengeance” refers to the avenging of Israel on Midian. “he shall wash his feet in the blood of the wicked” refers to Bilam.
Moshe said to Pinchas and the army with him, I know that the evil Bilam is there to collect his fee. Until the wolf comes to the sheep he will be vulnerable” And if you see the very evil one who used magic, show him the frontlet plate of the headdress of the High Priest” because it is written , “Holy to God” and he will fall and will kill him.

(במדבר לא:ח) "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב"

“And the kings of Midian were killed with the rest of their slain: Evi, and Rekem, and Zur, and Hur, and Reba, the five kings of Midian; Balaam also the son of Beor they slew with the sword.

"וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם" שהיו עושין כשפין עם בלעם ופורחים באויר והראו להם את הציץ ונפלו על חלליהם. אמרו זכרונם לברכה, 'כתיב ביהושע (יהושע א:ה) "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ"
והיה צריך יהושע לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו. ולמה נתקצרו עשר שנים? שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה " נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו' אף על פי שנתבשר בשורות מות, לא אמר, 'מחר אני מת, מה יועיל לי שאנקם במדין?, אלא נזדרז לכל אותו ענין שנאמר (במדבר לא:ו) "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" אבל יהושע לא עשה כן. כשבא להלחם עם ל"א מלכים, אמר, 'אם אני הורגם מיד אני מת כשם שאירע למשה רבינו.' מה עשה? התחיל באחד ומעכב במלחמתן שנאמר (יהושע יא:יח) "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה" אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'וכך עשית?! הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר דוד ( משלי יט:כא) "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְדֹוָד הִיא תָקוּם"

“And the kings of Midian were killed with the rest of their slain” that they practiced thaumaturgy with Bilam and they would open to the air and they wiuld show them the frontlet of the high priest and they fell to their death on top of their slain. They of blessed memory said, it is written in Joshua, “There shall not any man be able to stand before thee all the days of thy life; as I was with Moses, so I will be with thee; I will not fail thee, nor forsake thee”
And he was supposed to live 120 years like Moshe our teacher. And why were his years cut short? That at the moment that the Holy One. Blessed be He said to Moshe, “Avenge the Midianites”, even though the news of Moshe’s death was announced, Moshe did not say, “Tomorrow I die, what benefit is this to me to seek revenge on Midian?” Rather he quickly tackled the entire task. As it says, “And Moses sent them, a thousand of every tribe, to the war, them and Phinehas the son of Eleazar the priest, to the war, with the holy vessels and the trumpets for the alarm in his hand” but Joshua did not do so. When it came to battle the 31 kings, he said, ‘If I kill them immediately, I will die as happened to Moshe our teacher’ What did he do? He began with one and delayed the battle as it says, “Joshua made war a long time with all those kings”. Said to him the Holy One, blessed be He, This is what you did?! Behold I will shorten your days by ten years. Said David, “There are many devices in a man's heart; but the counsel of the LORD, that shall stand.”

Pinchas פנחס

My Musing
At first reading this week’s selection is fairly straight forward. It answers it’s opening question: Why discuss distributing the land now, wasn’t it distributed earlier when it was promised to the Israelites after the Exodus? But the midrash answers the unasked questions?
Who were the ones punished in the aftermath of the Midianite harlots incident that was orchestrated by Bil’am? And then even more perplexing but no answered? Do we have free will, or how does God retain His omniscience in light of our expression of free will?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס סימן ה
(במדבר כו:נג) "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת"

“'To these the land shall be divided for an inheritance according to the number of names”

ומי הם? לעומדים בערבות מואב. והלא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ? וכתיב, (שמות ו:ח) "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְדֹוָד"

And who were they? Those who stood in the Moab crossing. And wasn’t the land distributed to those (the generation) who left Egypt? And it is written, “And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the Lord”

ומפני מה חלקה להם? לפי שצפוי לפני הקדוש ברוך הוא, ששש משפחות עתידות לכלות מהם. ומי הם? אלו שכתובים למעלה (שמות ו:טו) "וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן" הרי ששה. כשאתה קורא לנמואל, "מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי" אין שם לא אהד, ולא צחר, אלא הרי חסרו.

And why was the land distributed to them? Because it was anticipated by the Holy One, blessed be He, that there would be six families that would disappear. And who were they? Those that are mentioned above “And the sons of Simeon: Jemuel, and Jamin, and Ohad, and Jachin, and Zohar, and Shaul the son of a Canaanitish woman. These are the families of Simeon” And when you call Nemuel, “the family of Nemuel” there is no mention of Ohad, Tzochar, they are missing.

וכן בבנימין (בראשית מו:כא) "וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" הרי עשרה. וכשאתה בא למנותן (במדבר כו:לח) "בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי" אינן אלא שבעה הרי חסרו.

And similarly with the tribe of Benjamin, “And the sons of Benjamin: Bela, and Becher, and Ashbel, Gera, and Naaman, Ehi, and Rosh, Muppim, and Huppim, and Ard” and when you come to count them, “The sons of Benjamin after their families: of Bela, the family of the Belaites; of Ashbel, the family of the Ashbelites; of Ahiram, the family of the Ahiramites” there are only seven mentioned, here too are missing.

וכן בבני גד (בראשית מו:טז) "וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי" וכשאתה מונה (במדבר כו:טו) " בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי
אין שם אצבון הרי ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם. ואין זנות שאינה עושה את שלה לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים לכלות? וחלק אותה למי שעומדין על בורים, לכך נאמר "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ".

And so with the tribe of Gad, “And the sons of Gad: Ziphion, and Haggi, Shuni, and Ezbon, Eri, and Arodi, and Areli” And when you count them, “The sons of Gad after their families: of Zephon, the family of the Zephonites; of Haggi, the family of the Haggites; of Shuni, the family of the Shunites” Etzbon is missing, totaling six families that were lost in the event regarding the promiscuity orchestrated by Bil’am. And there is no promiscuity that does not do damage, therefore said the Holy One, blessed be He, “Why would I distribute the land to those who will not survive? And He distributed it to those whol stood on the wells, as it says, “To these the land shall be divided”