Bo בא

My Musing
There will always be winners and those who did not win. There will always be the haves and have nots. But how we treat those who did not win, or did not get the prize is of utmost importance to us. We need to be respectful of all, not just the winner.

מדרש תנחומא )ורשא(פרשת בא סימן ה :ממכילתא דרבי ישמעאל.
(שמות יב:א) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר"

And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron in the land of Egypt, saying:

וכי לא היה הדבור אלא למשה בלבד? ומה תלמוד לומר "אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן"? כשם שהיה משה כלול לדברות כך אהרן. ומנין שלא דבר עם אהרן? דכתיב, (שמות ו:כח) "וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" למשה ולא לאהרן, אף כאן למשה ולא לאהרן. ומפני מה לא דבר עם אהרן? בשביל כבודו של משה; אם כן, נמצאת ממעט כבוד אהרן. לא, ששניהם שוים.

And was not the speech directed to Moshe alone? And what is meant by the teaching, "To Moshe and to Aharon?" Just as Moshe was worthy of being addressed, so was Aharon. And from whence do we know that the voice did not speak to Aharon? As it is written,"And it came to pass on the day when the LORD spoke unto Moses in the land of Egypt." To Moshe and not Aharon, even here, to Moshe and not to Aharon. And why did the voice not speak to Aharon? For the honor of Moshe; if so, we find a diminution in the honor of Aharon, therefore we learn that no, they were equal.

וכן אתה מוצא כל מקום ששניהם במקום אחד שניהם שוים.
(בראשית ב:ד) "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְדֹוָד אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" שניהם שוים.
(שמות כ:יא) "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" שניהם שוים.
(במדבר יד:ו) "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם" שניהם שוין.
ומשה ואהרן שניהם שוין, בארץ מצרים חוץ לכרך.

And similarly you will find every place that both are found in the same place, they are equal.
These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, in the day that the LORD God made earth and heaven.
Honour thy father and thy mother, that thy days may be long upon the land which the LORD thy God giveth thee.
And Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were of them that spied out the land, rent their clothes.
And Moshe and Aharon, both are equal, in Egypt except for the town.

וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים שנאמר (שמות ט:כט) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְדֹוָד הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַידֹוָד הָאָרֶץ" למה? שהיתה ארץ מצרים מלאה גלולים. לכך כתיב "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ולא בתוך מצרים.

And so you find that the Divine Presence is not found in Egypt as it says, " And Moses said unto him: 'As soon as I am gone out of the city, I will spread forth my hands unto the LORD; the thunders shall cease, neither shall there be any more hail; that thou mayest know that the earth is the LORD'S." Why? That the land of Egypt was full of idols. Therefore it is written, "in the land of Egypt" and not 'in the midst of Egypt'.

ולמה נמצאת שכינה במצרים? ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל נפסלו כל הארצות, עד שלא נבחרה ירושלים היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור, משנבחרה ירושלים נסתלק הדבור מארץ ישראל. עד שלא נבחר בית העולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחר בית העולמים יצתה ירושלים, דכתיב, (תהלים קלב:יג) "כִּי בָחַר יְדֹוָד בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" ואומר, (תהלים קלב:יד) "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ"

[but if the Divine Presence was not found in Egypt] why was the Divine Presence found in Egypt? To teach you that until Israel was chosen, all the lands were worthy of having the Voice speak. Once the land of Israel was chosen, all the other lands were invalid. Until Jerusalem was chosen, all of the land of Israel was worthy of the Voice, once Jerusalem was chosen, the Voice was removed from the land of Israel. Until the Eternal House (Temple) was chosen, all of Jerusalem was worthy of the Divine Presence, once th Eternal House was chosen, Jerusalem was excluded, as it is written, " For the LORD hath chosen Zion; He hath desired it for His habitation:"

עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה, שנאמר, (במדבר יח:יט) "כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַידֹוָד נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְדֹוָד לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" משנבחר, נפסלו ישראל שנאמר, (במדבר כה:יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות. משנבחר דוד יצאו כל ישראל, שנאמר, (עזרא ד:ג) "וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹקֵינו,ּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַידֹוָד אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס"

Until Aaron was chosen, all of Israel was worthy of being the priestly class, as it says, “All the heave-offerings of the holy things, which the children of Israel offer unto the LORD, have I given thee, and thy sons and thy daughters with thee, as a due for ever; it is an everlasting covenant of salt before the LORD unto thee and to thy seed with thee.'”, but when Aaron’s descendents were chosen, Israel were no longer acceptable for the priesthood, as it says, “and it shall be unto him, and to his seed after him, the covenant of an everlasting priesthood; because he was jealous for his God, and made atonement for the children of Israel.'”
Until David was chosen, all of Israel were worthy of being kings. Once David was chosen, All of Israel were excluded, as it says, But Zerubbabel, and Jeshua, and the rest of the heads of fathers' houses of Israel, said unto them: 'Ye have nothing to do with us to build a house unto our God; but we ourselves together will build unto the LORD, the God of Israel, as king Cyrus the king of Persia hath commanded us.'”

ולמה נדבר עם הנביאים בחוצה לארץ? בזכות אבות, שנאמר, (ירמיהו לא:יד) "כֹּה אָמַר יְדֹוָד קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" וכתיב, (ירמיהו לא:טו) "כֹּה אָמַר יְדֹוָד מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְדֹוָד וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"

And why Did the Voice speak with the prophets outside of the Land? In the merit of the patriarchs, as it says, “Thus saith the LORD: A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children; she refuseth to be comforted for her children, because they are not.” And it is written, “Thus saith the LORD: Refrain thy voice from weeping, and thine eyes from tears; for thy work shall be rewarded, saith the LORD; and they shall come back from the land of the enemy.”

ואף בחוצה לארץ לא נדבר עם הנביאים אלא במקום טהור, שכן את מוצא בדניאל (דניאל ח:ב) "וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי" וכן (דניאל י:ד) "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל"וכן יחזקאל אומר (יחזקאל א:א) "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלקִים" נְהַר כְּבָר זה חדקל. משנדבר עמו בחוצה לארץ היה מדבר עמו בארץ שנאמר (יחזקאל ג:כב) "וַתְּהִי עָלַי שָׁם יַד יְדֹוָד וַיֹּאמֶר אֵלַי קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ"

And even outside the land, the Voice did not speak to the prophets except in a pure place, so that you find in Daniel “And I saw in the vision; now it was so, that when I saw, I was in Shushan the castle, which is in the province of Elam; and I saw in the vision, and I was by the stream Ulai.” And similarly, “And in the four and twentieth day of the first month, as I was by the side of the great river, which is Tigris,” and similarly with Ezekiel who said, “Now it came to pass in the thirtieth year, in the fourth month, in the fifth day of the month, as I was among the captives by the river Chebar that the heavens were opened, and I saw visions of God.” The Chebar river is the Tigris (Chidekel). And once the Voice spoke outside the Land, it would speak within the Land, as it says, “And the hand of the LORD came there upon me; and He said unto me: 'Arise, go forth into the plain, and I will there speak with thee.'”

Va'eira וארא

My Musing
While initially commenting on the language of "therefore"; that it is used to imply an oath, and referencing the reader to the four (five?) languages of redemption, the midrash begins analyzing the nature of the oath that God took to the Israelites, and segues into an interesting implied question:
Is it possible that there are those who need to be broken to learn their lesson? While rare, the midrash implies that there are those who need to be broken in order for them to learn their lesson and become better.
But the midrash ends on an interesting note. Yes Pharaoh must be broken, but who will break him, God, not Moshe and Aaron, They must treat the king with respect.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן ב
(שמות ו:ו-ח) "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְדֹוָד"

Therefore say unto the children of Israel: I am the LORD, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments; and I will take you to Me for a people, and I will be to you a God; and ye shall know that I am the LORD your God, who brought you out from under the burdens of the Egyptians. And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the LORD.'

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד", ואין "לָכֵן" אלא שבועה. שנאמר, (שמואל א,ג:יד) "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם." הלך משה ואמר להם כך, (שמות ו:ט) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"
חזר משה ואמר (שמות ו:יב) "[וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְדֹוָד לֵאמֹר] הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו:י-יא) "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"

"Therefore say unto the Children of Israel, I am the Lord", and there is no use of the word "Therefore" except to indicate an oath. As it says, " And therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli's house shall not be expiated with sacrifice nor offering for ever.'" Moshe went and said to them thus, " And Moses spoke so unto the children of Israel; but they hearkened not unto Moses for impatience of spirit, and for cruel bondage"
Moshe returned and said, " [And Moses spoke before the LORD, saying:] 'Behold, the children of Israel have not hearkened unto me; [how then shall Pharaoh hear me, who am of uncircumcised lips?'"] "And the LORD spoke unto Moses, saying: 'Go in, speak unto Pharaoh king of Egypt, that he let the children of Israel go out of his land.'"

המשל אומר מן שטייא לית הנייא אלא מן קצייה. (שמות ו:יג) "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
עשה אותן שוים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, 'היו נוהגין בו כבוד, וחלקו כבוד למלך, שאני צריך לו לעשות בו את הדין. לפיכך משה אומר לו, (שמות ה:ג) ""וַיֹּאמְרוּ אֱלֹקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַידֹוָד אֱלֹקֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב"

The analogy dictates "From the Acacia tree here is no benefit unless it is cut down"
"And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, and gave them a charge unto the children of Israel, and unto Pharaoh king of Egypt, to bring the children of Israel out of the land of Egypt." He made them equals. Said to them (Moshe and Aaron), conduct yourselves to him in a respectful manner, and give him the respect due to a king, for I am the one who must mete out his justice. Therefore Moshe said to him "And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the LORD our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'"

פן יפגעך בדבר או בחרב לא אמר, "אלא, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ" ללמדך שנהג בו כבוד.

Lest the pestilence or sword fall upon you, Moshe did not say, rather, lest it affect us" to teach you that he treated him with respect.

My Musing
What makes a leader? More than compassion or empathy, it is really understanding the people.


מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ט
(שמות ב:יא) "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו"

And it came to pass in those days, when Moses was grown up, and he went out unto his brethren, and looked on their burdens; and he saw an Egyptian smiting a Hebrew, one of his brethren.

וכי אין הכל גדילין? האדם והבהמה והחיה והעוף, כלן גדילין. אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך העולם. "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" ב' יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקדוש ברוך הוא הרי אחת. (שמות ב:יג) "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" הרי שתים.
"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" מהו? וירא שהיה רואה ובוכה בסבלותם. ואומר, 'חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך קשה ממלאכת הטיט.' והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן. לכך כתיב "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם".

And does not every living thing grow? Man, animal, creature, bird, all grow. Rather this teaches that he grew in a unnatural way. “and he went out unto his brethren”, he went out two times and the Holy One, blessed be He, wrote them as one. “And he went out the second day, and, behold, two men of the Hebrews were striving together; and he said to him that did the wrong: 'Wherefore smitest thou thy fellow?'” that is two.
“looked on their burdens” what is the significance? He saw that he he cried at their suffering. And he said, “I am oppressed for you, who would give my death for you, that there is no harder labor than the mud work.’ And he would put his shoulder to the task and help each person. Therefore it says, “looked on their burdens”

"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי" מי היה איש מצרי? אביו של מגדף. שנאמר, (ויקרא כד:י) "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
"וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי" = "מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי". בעלה של שלומית בת דברי. כיצד? היה אותו נוגש עשוי על ק"כ (120) אנשים והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר. ומתוך שהיה רגיל להוציאן היה נכנס ויוצא לבתיהן. ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר, שלימה מכל מום. נתן עיניו בה, עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו. וחזר אותו מצרי ובא על אשתו, והיא סבורה שהיא בעלה. חזר בעלה, מצא המצרי יוצא מביתו. שאל אותה, ואמר שמא נגע בך? אמרה לו הן, וסבורה הייתי שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר, חזר לעבודת פרך, והיה מכה אותו. ראה משה ברוח הקדש מה עשה באשתו, והיאך היה מכהו. אמר, 'לא דייך שאת ענית את אשתו, אלא אתה מכהו!' כעס על המצרי,

“and he saw an Egyptian smiting a Hebrew, one of his brethren.” Who was the Egyptian? The father of the blasphemer. As it says, “And the son of an Israelitish woman, whose father was an Egyptian, went out among the children of Israel; and the son of the Israelitish woman and a man of Israel strove together in the camp.” ““and he saw an Egyptian” = “whose father was an Egyptian” The husband of Shlomit bat Dibri. How? The task master was appointed over 120 men and he would take them all out to the work. And when the routine was established that they went out to work, the task master would freely come and go into their houses. He saw Shlomit who was pretty without blemish. He took a liking to her and when they men were called to work, he went in and tricked Shlomit, she was thinking that it was her husband. The Egyptian left as the husband was returning and the husband realized what happened. He asked his wife and she explained that she had thought it was he, but the husband remained quiet, but the task master intuited that the husband knew. The task master imposed heavier labor on the husband and was beating him when Moshe arrived. Moshe saw with the Divine Spirit what had happened, and understood from the blows what was transpiring. Moshe said, it is not enough you raped his wife, you must beat him also! And Moshe was angered.

(שמות ב:יב) "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל"
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה", ראה שענה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה. "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ", שהוא חייב מיתה. "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי", במה הכהו? יש אומרים המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו, ויש אומרים, הזכיר עליו את השם והרגו.(שמות פרק ב:יד) "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל",אמר לישראל, 'אתם משולין כחול, שהחול אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן, ואין קולו נשמע. כך לא יצא דבר זה מפיכם לכך כתיב "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל"

“And he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he smote the Egyptian, and hid him in the sand.”
“And he looked this way and that way” He saw that he had imposed himself on the wife and was now beating the husband. “And he saw there was no man” that the Egyptian was culpable with death. “And he struck the Egyptian” With what did he strike? There are those who say, with the mud shovel that he removed his brains, and there are those who say that he used the Divine name and killed him as it says, “will you say to kill me too”. “And he hid him in the sand”, he said to Israel, ‘you are compared to sand, because sand is easily moved from place to place, and his voice is not heard. Similarly this event should not be heard from your mouths, therefore it says, “And he hid him in the sand”