Re'eh ראה

My Musing
What is the reward we are promised? More importantly, why are we promised a reward? Should not we want to fulfill the commandments for the simple sake of pleasing the almighty?
The midrash asks us to reflect on the motivation for fulfilling the commandments that relate to social welfare. Do we give large amounts of charity for its own sake or for ours? Perhaps the promise of the reward is more to keep us grounded and not believe our own press.
Hope everyone in Irene's path stays safe and dry.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ראה סימן ה
) דברים יב:כ) "כִּי יַרְחִיב יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר"

When the LORD thy God shall enlarge thy border, as He has told you, and you shall say: 'I will eat flesh', because thy soul desires to eat flesh; thou may eat flesh, after all the desire of thy soul.

"כִּי יַרְחִיב יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ" זה שאמר הכתוב (משלי יח:טז) "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ"

" When the LORD thy God shall enlarge thy border" this is what the scriptures said, "A man's gift makes room for him, and brings him before great men."

מתנה, בשביל שאדם נותן משלו מרחיב לו הקדוש ברוך הוא. מעשה באבון רמאה שהיה דר בבצרה. הלכו רבותיו לשם, ומבקשים פרנסה. היה יושב ולא פסק תחלה עד שפסקו כל בני העיר, שהיה רוצה לידע כמה הם פוסקין, כדי לפסוק כנגד כולן. לכך נקרא 'אבון רמאה' שהיה מרמה על כל המצות. משידע כמה פסקו כל בני העיר, פסק כנגד כולן. מה עשו רבותינו? נטלוהו והושיבוהו על שפתה אצלם לקיים מה שנאמר, "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ".

A gift for a person who gives from himself, the Holy One, blessed be He, enlarges his holdings. It happened with Avon Rema'ah who lived in Bozra. The sages went there requesting sustenance. He sat and did not distribute any funds until the citizens gave their funds, because he wanted to know what they would give and then he would give the same amount. Therefore he was called Avon Rema'ah that he would raise himself on all the commandments. Once he knew how much the citizens gave he would match their funds. What did the rabbis do, they took him and sat him on the edge (lip) near them to fulfill the statement "A man's gift makes room for him"

דבר אחר, "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ", זה אברהם כשרדף אחר חמשה המלכים. יצא מלך סדום לקראתו אמר לו (בראשית יד:כא-כג) "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְדֹוָד א-ֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם"
אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אתה אמרת מחוט, חייך! אני מקיים בו בלשון את בניך. (שיר השירים ז:ב) " מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן"
הוי "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ".

Another idea, "A man's gift makes room for him" refers to Abraham when he pursued the five kings. The king of Sodom came out and said to him,
And the king of Sodom said unto Abram: 'Give me the persons, and take the goods to thyself.'And Abram said to the king of Sodom: 'I have lifted up my hand unto the LORD, God Most High, Maker of heaven and earth, that I will not take a thread nor a shoe-latchet nor aught that is thine, lest thou shouldest say: I have made Abram rich;"
Said the Holy One, blessed be He, you said a shoelace, By your Life! I will fulfill this by your children. "How beautiful are thy steps in sandals, O prince's daughter! The roundings of thy thighs are like the links of a chain, the work of the hands of a skilled workman." That is "A man's gift makes room for him"

דבר אחר, "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ", אלו ישראל, כשאמר להם הקדוש ברוך הוא להביא נדבה מה כתוב שם (שמות לו:ג) " וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר"
שני בקרים מה זכו? הרחיב את גבולם. שנאמר, "כִּי יַרְחִיב יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ". בזכות מה הוא מרחיבו? "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" בזכות עשרת הדברות שקבלתם.

Another idea, "A man's gift makes room for him" refers to Israel, when the Holy One, blessed be He said to them to bring a voluntary sacrifice what is written there, "And they received of Moses all the offering, which the children of Israel had brought for the work of the service of the sanctuary, wherewith to make it. And they brought yet unto him freewill-offerings every morning. (in the morning, in the morning)"
Two mornings they merited? He widened their borders. As it says, " When the LORD thy God shall enlarge thy border" With what did they merit Him expanding them? "as He has told you" in the merit of the Decalogue (ten utterances) that you accepted.

דבר אחר, כאשר דבר בזכות אבותיך.

Another idea, "as He has told you"; as He said in the merit of the Patriarchs.

עקב Eikev

My Musing
This week’s midrash begins with a positive and clear message- following Torah will strengthen your life. Of course this begs the great question of theodicy, but perhaps the midrash is heading the question off as it switched gears and becomes less positive and more prescriptive. The lesson is that the Torah must be followed in its entirety. The implicit answer to the unanswered question seems to be that the Torah brings life if it is adhered to in totality. Anything less …
Which leads to the end of this week’s midrash (after struggling through incomplete passages) which compares the Torah to two items which we would normally think of being universally appreciated, yet, the midrash warns, can be disrespected.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב סימן ה
(דברים ח:א) "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לַאֲבֹתֵיכֶם"

All the commandment which I command thee this day shall ye observe to do, that ye may live, and multiply, and go in and possess the land which the LORD swore unto your fathers.

זה שאמר הכתוב (משלי ד:כב) "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"
כל מי שמוצא דברי תורה, חיים הוא מוצא. לכך כתיב, "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם".

This is what the Scripture said, “For they are life unto those that find them, and healing to all their flesh.” Everyone who finds words of Torah, it is life he finds. Therefore it is written, ““For they are life unto those that find them,”

דבר אחר, "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם", לאחרים. ואין אדם צריך ללמד דברי תורה אלא אם כן מוצא אותה כראוי סוף דבר וטעמו. שכך אמר להם משה, 'כשתהיו למדין התורה היו ממצין אותה כולה, לכך נאמר "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן".

Another idea, “For they are life unto those that find them,”, to others. And no one must learn Torah except if he finds it properly, intact and with reason. Such that Moshe said to them, ‘when you are studying the Torah, be sure to accepting of it entirely, therefore it says, All the commandment which I command thee this day shall ye observe to do,”

זה שאמר הכתוב, (משלי ב:א) "בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ"
אמר רבי אבא בר כהנא, אימתי אתה נקרא "בְּנִי"? כש"תִּקַּח אֲמָרָי". וכן הוא אומר (דברים יד:א)
"בָּנִים אַתֶּם לַידֹוָד אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת"
אימתי אתם בנים? כש"אַתֶּם לַידֹוָד אֱלֹקֵיכֶם", שאתם משמרים מצותי. לכך כתיב "בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי".
"בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי", אם יהיה לך זכות.

This is what the Scriptures said, “My son, if you will accept my words, and lay up my commandments with thee;” Said Rabbi Aba bar Kahana, When are you called “My son”? When you “accept my words” And so it says, “You are the children of the LORD your God: ye shall not cut yourselves, nor make any baldness between your eyes for the dead.”
When are you children? When “You are the children of the LORD your God”, when you observe My commandments. Therefore it is written, “My son, if you will accept my words”
“My son, if you will accept my words” If you will merit.

דבר אחר. אתה מצפין תורתי כאדם שיש לו מרגלית, כך תהא יגע בתורה. לכך נאמר " וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ".
אמר רבי אבא בר כהנא, 'משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו בת בוגרת, והוא מבקש לטורפה לכל מי שמוצא. אין תורתי כן, אלא אם יהיה לך זכות תזכה לה "וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ".
אמר רבי אחא, אתה נותן לך שמים ואני צופן לך טובו של העולם הבא; (תהלים לא:כ) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם"

Another idea. You anticipate my Torah like a person who has a diamond, so you should be toiling in the Torah. Therefore it says, “and lay up my commandments with thee;”
Said Rabbi Abba bar Kahana, ‘To what is this similar? To a man who has an older daughter and he gives her away to all who desire. But this is not like My Torah, rather if you merit, you will merit her “and lay up my commandments with thee;”
Said Rabbi Acha, you give the heavens and I store away for you the goodness of the world to come; “Oh how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee;
which Thou hast wrought for them that take their refuge in Thee, in the sight of the sons of men!”

דבר אחר, אתה תצפון תורתי כאדם שיש לו מרגלית, והוא מצפינה. כך תהא יגע בתורה, לכך אמר "וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ".

Another idea. You will hide my Torah as a person who has a diamond and hides it. Similarly you should be exhausted in the toil of Torah, therefore it says, “ and hide my commandments with thee;”

וָאֶתְחַנַּן Va'etchanan

My Musing
This week’s selection sets up an interesting contradiction that perhaps is not a contradiction but teaches a deep lesson. The midrash begins by encouraging us to never stop praying, even after we have accepted the inevitable. Then proceeds to use Moshe as the example by which we should learn this. Moshe, the midrash explains, never stopped praying to enter Israel, and employs an interesting logic game to plead his case. Yet, the midrash, explains, it was to no avail. But the lesson remains, even when the inevitable is in front of us, we do not stop praying- perhaps to even have the opportunity to engage the Holy One, blessed be He, in the conversation.

מדרש תנחומא פרשת וָאֶתְחַנַּן (ורשא) סימן ד
(דברים ג:כג) "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְדוָד, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר"

And I beseeched the LORD at that time, saying:

דבר אחר:
"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְדוָד" זה שאמר הכתוב: (ישעיהו ל:יט ) "כִּי-עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב, בִּירוּשָׁלִָם; בָּכוֹ לֹא-תִבְכֶּה, חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ--כְּשָׁמְעָתוֹ, עָנָךְ.

“And I beseeched the Lord”, this is what the Scripture said “For, O people that dwellest in Zion at Jerusalem, thou shalt weep no more; He will surely be gracious unto thee at the voice of thy cry, when He shall hear, He will answer thee”

מה כתיב למעלה מן העניין?
(דברים ג:יב) "וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו--נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי"
למד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם, 'הואיל וחולי שלי מסוכן, ועשה דייתיקי, וחלק כל אשר לו, לא יאמר הואיל שעשה דייתיקי, לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל ברייה. שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר: "וְעָרָיו--נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי", ויאיר בן מנשה לקח, (דברים ג:טו) "וּלְמָכִיר, נָתַתִּי אֶת-הַגִּלְעָד", (דברים ג:יח) "וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ידְוָד אֱלֹדֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל"
(דברים ג:כא) "וְאֶת-יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--כֵּן-יַעֲשֶׂה יְדוָד לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"
הרי דייתיקי.

What is written above the event? “And this land we took in possession at that time; from Aroer, which is by the valley of Arnon, and half the hill-country of Gilead, and the cities thereof, gave I unto the Reubenites and to the Gadites;”
Moshe taught those who come to the world, that a man should not say, ‘behold, my illness is dangerous and I made will, and distributed all that is mine, should not say that since I made out my will I will not pray any more, rather he should pray, that the Holy One, blessed be He, does not invalidate any prayer. That Moshe made a will as it says “gave I unto the Reubenites and to the Gadites;” and Yair the son of Menashe took, “And I gave Gilead unto Machir” “And I commanded you at that time, saying: 'The LORD your God hath given you this land to possess it; ye shall pass over armed before your brethren the children of Israel, all the men of valour” “And I commanded Joshua at that time, saying: 'Thine eyes have seen all that the LORD your God hath done unto these two kings; so shall the LORD do unto all the kingdoms whither thou goest over” Behold that is a will.

שמא תאמר, עמד לו ולא התפלל?
תלמוד לומר: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְדוָד"
למה?
כדי שיכנס לארץ. זה שאמר הכתוב (תהלים סא:ב) "שִׁמְעָה אֱלֹקִים, רִנָּתִי; הַקְשִׁיבָה, תְּפִלָּתִי"
(תהלים נה:ב) "הַאֲזִינָה אֱלֹקִים, תְּפִלָּתִי; וְאַל-תִּתְעַלַּם, מִתְּחִנָּתִי."

That you might say, he stood and did not pray? The Torah teaches “And I beseeched the LORD”
Why?
So that he could enter the land. This is what the Scripture says, “Hear my cry, O God; attend unto my prayer.” “Give ear, O God, to my prayer; and hide not Thyself from my supplication.”

אמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: (תהלים סא:ג) "מִקְצֵה הָאָרֶץ, אֵלֶיךָ אֶקְרָא-- בַּעֲטֹף לִבִּי;בְּצוּר-יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי"
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
(דברים ג: כו) "וַיִּתְעַבֵּר יְדוָד בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְדוָד אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה"
אמר לו משה: ריבון העולמים, אתה קראתני משה עבדי, שנאמר: (במדבר יב:ז) "לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא"
אני עבד, ולויתן עבד. ואני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר: (איוב מ:כז) " הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ, תַּחֲנוּנִים; אִם-יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת" תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר: (איוב מ:כח) "הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ; תִּקָּחֶנּוּ, לְעֶבֶד עוֹלָם"

He said to him, “what do you request?
He said, “From the end of the earth will I call unto Thee, when my heart fainteth; lead me to a rock that is too high for me”
Said to him the Holy One, blessed be He:
“But the LORD was wroth with me for your sakes, and hearkened not unto me; and the LORD said unto me: 'Let it suffice thee; speak no more unto Me of this matter”
Said to Him, Moshe, “Master of worlds, you called me ‘Moshe Your servant’, as it says, “My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;”
I am a servant and the Leviathon is a servant. And I plead before you and he pleads before you, as it says, “Will he make many supplications unto thee? or will he speak soft words unto thee?” The plea of the Leviathon you heard and you established an agreement with him and fulfilled it, as it says, “Will he make a covenant with thee, that thou shouldest take him for a servant for ever?”

ואני עבדך, ואמרת לי: (שמות לד: י) "וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה יְדוָד, כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ" ולא קיימת, אלא אמרת, (דברים לב:נ) "וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו"

And I am Your servant, and You said to me, “And He said: 'Behold, I make a covenant; before all thy people I will do marvels, such as have not been wrought in all the earth, nor in any nation; and all the people among which thou art shall see the work of the LORD that I am about to do with thee, that it is tremendous.” And You did not fulfill it, but rather you said, “and die in the mount whither thou goest up, and be gathered unto thy people; as Aaron thy brother died in mount Hor, and was gathered unto his people.”

ולא עוד, אלא כתבת בתורתך (שמות כא:ה) "וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי" ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, "לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי". איני מבקש למות. (שמות כא:ו) "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" ולא קיימת עמי.

And not only that, but You wrote in Your Torah, “But if the servant shall plainly say: I love my master, my wife, and my children; I will not go out free;” And I loved You and Your Torah and Your children, “I will not go out free” I do not request to die. “then his master shall bring him unto God, and shall bring him to the door, or unto the door-post; and his master shall bore his ear through with an awl; and he shall serve him forever.”

ועכשיו בבקשה ממך, שִׁמְעָה אֱלֹקִים, רִנָּתִי; הַקְשִׁיבָה, תְּפִלָּתִי"
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "רַב-לָךְ", בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות, וכל הבריות כמותך. אדם הראשון שאכל מן האילן, גזר מיתה לכל:

And now I request from You, , “Hear my cry, O God; attend unto my prayer.”
Said to him the Holy One, blessed be He, “'Let it suffice thee” The master of your trial has already issued the decree that you will die, and all creation is like you. Primal Adam who ate from the tree, decreed death to all.

D'varim דברים

My Musing
As we approach Tisha B'Av, and enter Shabbat Chazon, this week's midrash thematically gives us pause. God bade us three oaths. One of them is that we should not delay the keitz, the end or final redemption. If we do not fulfill these oaths, we will be left for the natural world to deal with us. In other words we will no longer be witness to Divine protection. We are still awaiting the keitz, we must have not fulfilled one of the oaths.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת דברים סימן ד
(דברים ב:ג) "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה"

"Ye have compassed this mountain long enough; turn you northward."

זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב:ז) "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"

This is what the Scriptures say, " 'I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles, and by the hinds of the field, that ye awaken not, nor stir up love, until it please.'"

שלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים. למה? אחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ; ואחת, שלא ידחקו את הקץ; ואחת, שלא ימרדו על המלכיות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, 'אם אתם מקיימין את השבועות, מוטב; ואם לאו, אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם.

Three oaths were adjured by The Holy One, blessed be He, to Israel. For what? One, that the Holy One, blessed be He, adjured Israel to not reveal the end; and one, that they should not delay the end; and one, that they should not rebel against the governments
Said to the them the Holy One, blessed be He, 'If you fulfill the oaths, good; if not, I will let your flesh to the armies and the platoons that have no demands, similarly I will not demand your blood.

(דברים ב:לא) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ"
וכתיב (עמוס ב:ט) "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת"

" And the LORD said unto me: 'Behold, I have begun to deliver up Sihon and his land before thee; begin to possess his land.'" And it is written, " Yet destroyed I the Amorite before them, whose height was like the height of the cedars, and he was strong as the oaks; yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath."

בזכות מה? בזכות התורה שהחכמים מורין אותה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, 'קשה היה סיחון כמגדל, וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו. ומה שהוא אומר, " וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת"? מה עשה הקדוש ברוך הוא? כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל. לפיכך כתיב, "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת".'

In what did Israel merit this? In the merit of the Torah that the sages teach. Said the Sages of blessed memory, 'Sichon was hard like a tower, and a wall was his height, and he was tougher than all the creatures, and longer than any tower (ziggurat) in the world, and his feet stretched to the lande, and no living being could stand in his presence. And what is it that is said, " yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath."? What did the Holy One, blessed be He, do? He held his angel and the angel of his land and knocked him down and gave him to Israel. Therefore it states, " yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath."

אמרו חכמינו זכרונם לברכה, 'קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג. אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה שנאמר (תהלים קלו:יז-כ) "לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו. לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"

Said the Sages, of blessed memory, 'Sichon and Og were tougher than Pharaoh and his legions. And as they recited song on the fall of Pharaoh and his soldiers, similarly they were worthy to recite the song on the fall of Sichon and Og. But came David and recited the song as it says, " To Him that smote great kings; for His mercy endures for ever. And slew mighty kings, for His mercy endures for ever. Sihon king of the Amorites, for His mercy endures for ever. And Og king of Bashan, for His mercy endures for ever;"