Vayikra

My Musing
What is special about the opeining of our parasha and the opening of the book of Leviticus when it opens with Vayikra. In chumash the set of words Vayikra el Moshe, And He called to Moshe, occur only twice. The second opens our parasha. In order to appreciate the midrash you need to

know that it only occurs one other time in reference to Moshe entering the mishkan.

This first midrash of the Tanhuma on the parsha truly distinguishes Moshe from everyone else as being of such a level that only he could truly apprehend God's voice and divine command. Which is remarkable considering that Moshe was unique in his humility. In fact the next two midrashim on the parsha which will be translated the next time we approach Vayikra (with God's help) deal with the unque character of Moshe as being humble and not wanting to be singled out.

מדרש תנחומא (ורשא פרשת ויקרא סימן א
[ראש כי חדש הוא. ]
(ויקרא פרק א:א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

“And He called to Moses, and spoke to him out of the tent of meeting, saying”

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"

“and He called”
This is what the scripture said: His angels, bless The Lord, mighty in strength, those that fulfill His word, to listen to the voice of His word.”

זה שאמר הכתוב (תהלים קג:כ) "בָּרֲכוּ יְדֹוָד מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
"בָּרֲכוּ יְדֹוָד מַלְאָכָיו"

“His angels bless The Lord” These are Moses and Aaron who were called angels (or messengers) as it says “ “And we cried to The Lord and He heard our voices and He sent an angel (messenger) and took us out of Egypt and behold we are in Kadesh the city at the edge of your border” and similarly it says
“but they mocked the messengers of God, and despised His words, and scoffed at His prophets, until the wrath of the Lord arose against His people, till there was no remedy”

אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים, שנאמר (במדבר כ:טז) "וַנִּצְעַק אֶל יְדֹוָד וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ" וכן הוא אומר (דברי הימים ב, לו:טז) "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹקִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְדֹוָד בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא"
רב הונא תני בשם רבי אחא אומר אלו ישראל, שהוא אומר " גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" שהקדימו עשיה לשמיעה.
רבי יצחק נפחא אומר אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם "גִּבֹּרֵי כֹחַ"?
רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים, והסייגים מפורצים, ורואה פירותיו נאכלים וכובש את יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו: (אבות ד:א)איזהו גבור? הכובש את יצרו.

Rav Huna taught in the name of Rabbi Acha and said these are Israel that the verse says “, mighty in strength, those that fulfill His word”, thatthey preceded listening with hearing (na’aseh v’nuishma)
Rabbi Yitzchak of Naphkha said these are the guardians of the seventh (shmita) year. And why are they called “mighty in strength” that they see their fields lying fallow and unkempt, their trees growing with abandon, the fences broken, they see the fruit being eaten and they conquer their inclination and do not say anything. And so taught our rabbis (in Pirkei avot) “Who is the true hero? one who conquers his will”

רבי תנחום בר חנילאי אומר מי "גִּבֹּרֵי כֹחַ"? זה משה, שאין גבור כמותו; שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע את קול הדבור שנאמר (דברים ה:כא) "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹקֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ"
ומשה לא ניזוק, ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו שנאמר (יואל ב:יא) "וַידֹוָד נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם יְדֹוָד וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" אלא עומדין ונבהלין, והצדיקים יכולין לשמוע קולו. שנאמר "וַידֹוָד נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ"

Rabbi Tanhum the son of Chanilai said, who is the mighty in strength? That is Moshe who has no equal. Israel stood at Mount Sinai and could not hear the voice of the word and it says “And now why should we die? This great fire will consume us; if we continue to hear the voice of the Lord our God any more, then we shall die”
And Moshe did not get harmed. This teaches that the righteous are stronger than the ministering angels. The ministering angels are not able to listen to His voice as it says “And the Lord gave His voice before His army because His camp is very large, because he that does God’s word is great for great is the day of the Lord and very awesome and who can do it?”
Rather the ministering angels stand in shock and the righteous are able to listen to His voice. And is says “And the Lord gave His voice before His army because His camp is very large”

אלו המלאכים שנאמר (בראשית לב: ג) "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם" וכן הוא אומר (דניאל ז: י) "נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף <אלפים> אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ <רבון> רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ"

These are the angels (messengers) as it says “And Jacob said when he saw them: 'This is God's camp.' And he called the name of that place Mahanaim” And similarly it says “A fiery stream issued and came forth from before him; thousand thousands ministered unto him, and myriad stood before Him; the judgment was set, and the books were opened.”

ומי קשה מהם?
הצדיקים!, שנאמר (יואל ב:יא) "וַידֹוָד נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם יְדֹוָד וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" זה צדיק שעושה רצון יוצרו.

And who is harder (like metal is harder) than them? The righteous! As it says “And the Lord gave His voice before His army because His camp is very large, because he that does God’s word is great for great is the day of the Lord and very awesome and who can do it?” This is the righteous who do God’s bidding.

ואיזהו? זה משה שאמר לו הקדוש ברוך הוא 'עשה לי משכן' ועמד ונזדרז ועשה משכן, והיה עומד מבחוץ שהיה מתירא לבא אל אהל מועד; שנאמר (שמות מ:לה) "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְדֹוָד מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"

And which righteous person? Moshe. That the Holy One blessed be He said to him to build the sanctuary and he made the mishkan, and he was standing outside because he feared to enter the tent of appointment. As it says, “And Moses was not able to enter into the tent of appointment, because the cloud dwelled above, and the glory of the Lord filled the mishkan”

אמר הקדוש ברוך הוא 'אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים? אלא הריני קורא אותו שיכנס, לפיכך כתיב "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"
הוי קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו.
וכן בשמואל כתיב (שמואל א, ג: י) "וַיָּבֹא יְדֹוָד, וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם, שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ"
לפיכך אמר דוד "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ".

Said the Holy One blessed be He, this is not fair that Moshe who built the mishkan should stand outside and I am inside” Rather I will call him to come in, therefore it is written “And He called to Moshe” “
That is the hardness of the righteous that they can listen to his to his voice.
Similarly with Samuel it is written, “And the LORD came, and stood, and called as time and time, 'Samuel, Samuel.' Then Samuel said: 'Speak; for Thy servant is listening’.' Therefore David said “mighty of strength who do His will”

ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול משה לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל ומתו בדבור ראשון. שנאמר (דברים ה:כא) "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ" וכן הוא אומר (שיר השירים ה:ו) "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי"

And if you want to say that when He spoke with Moshe he spoke with a soft voice, therefore Moshe could hear, He did not speak with any voice other than the voice of the Revelation that Israel heard and died for in the first utterance. As it says, “And now why should we die? This great fire will consume us; if we continue to hear the voice of the Lord our God any more, then we shall die” and similarly it says “I opened to my beloved; but my beloved had turned away, and was gone. My soul failed me when he spoke. I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer”

ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר? שכן הוא אומר (תהלים כט: ד) "קוֹל יְדֹוָד בַּכֹּחַ, קוֹל יְדֹוָד בֶּהָדָר" וכן הוא אומר (במדבר ז:פט) "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו"

And from where do we learn that the He spoke in the voice that was used at the Revelation? That is what is said “The voice of the Lord is powerful; the voice of the Lord is with majesty” and similarly it says “And when Moses would go into the tent of appointment that He might speak with him, and he heard the Voice speaking to him from above the ark-cover that was upon the ark of testimony, from between the two cherubim and He spoke to him.”

הקול שהיה שומע במתן תורה שנאמר (תהלים כט:ה) "קוֹל יְדֹוָד שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְדֹוָד אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן"
ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי.
שמא תאמר שנשמע הקול לישראל מבחוץ, תלמוד לומר "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל" הוא היה שומע בלבד.

The voice that he heard at the Revelation as it says “The voice of the Lord breaks the cedars and the Lord broke the cedars of Lebanon.” And in this voice He spoke on each utterance and statement and commandment. And since the voice is so loud maybe the Israelites heard? It states “and he heard the voice” he alone heard the voice.

וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר למה לא היו שומעים, לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא, והלך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן.שנאמר (איוב כח:כה) "לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה" שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה הכל במשקל.

And after we establish that with a high voice He spoke and they did not hear, for the Holy One Blessed be He decreed on the statement that came out, and went to Moshe and God made a pathway that the voice would follow until it arrived at Moshe and it was not heard anywhere else. As it says “When He makes the wind weighted, and measures out the waters.” That each utterance of the Holy One blessed be He came out with substance.

וכן הוא אומר (איוב כח:כו) "בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת" שעשה לו הקב"ה דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד. שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו",
אליו היה נשמע ולא לאחר.
לכך נאמר " גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹֹ"

And similarly he says When He made a rule for the rain, and a way for the voices (thunders)” that the Holy One blessed be He made a path for the voice to travel to Moshe alone. As it says “And He called to Moses, and spoke to him” To him it was heard and not anyone else.

This next piece deals again with the underlying question of why did the Torah use the term “Vayikra” and He called as opposed to the “vayedaber” or “vayomer”. Sometimes initiative is not a good thing.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"
זה שאמר הכתוב (משלי כה: ז) "כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ, עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ"
ר' תנחום אומר, רחק מן מקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עֲלֵה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד.

“And He called to Moses” This is what the scripture states “For better that it should say to you, 'Come up here', than you should lowered in front of the prince, whom your eyes have seen.” Rabbi Tanhum said distance yourself two or three spans so they say to you go up. And do not go up so they say to you go down.
Rabbi Tanhuma said “There is gold, and a multitude of rubies; but the lips of knowledge are a precious jewel”

רבי תנחומא אומר (משלי כ:טו) " יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת"
מתלא אומר: דעת חסרת מאי קנית? דעת קנית מאי חסרת? אף משה לא עלה עד שקראו הקב"ה שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"

Vayaqhel

My Musing
I chose this midrash, the second for the parsha because it reminded me of a conversation I had recently with some people who were trying to get a loan from the bank. In our difficult time, the banks are only lending to those who have money and really do not need the cash. Why? look at the midrash to understand the reasoning. Yet while we would like the logic to actually support those who need the loans, the reasoning can help us understand the challenge to Rabbi Yose and why he promoted the logical construct that we find potentially appalling in our time.

What does it mean to be gifted or talented? The reasoning seems to apply for those who receive God given gifts. It is a gift and then God helps refine the talent more.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ב
(שמות לה:לא) " וַיְמַלֵּא [לא:ג וָאֲמַלֵּא] אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"

And He filled him with the spirit of God, in wisdom, in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship.

שכבר היתה בו חכמה.
למדך שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר.

Because he already possessed wisdom. This teaches that the Holy One blessed be He infuses with wisdom those who already posses it.

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, 'מהו שכתב (דניאל ב:כא) "וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה"? לטפשים היה צריך לומר!'

A matron asked Rabbi Yose, what is the scripture "and He changes the times and seasons, deposing kings, and establishing kings, gives wisdom to the wise and imparts knowledge to those of understanding" It should have been given to the simpletons!

אמר לה, 'בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללות ממך ממון, לאיזה מהם אנת מלוה?'
אמרה לו: 'לעשיר'
אמר לה: 'ולמה?'
אמרה לו: 'שאם יחסר יהיה לו ממון שיפרע, אבל עני, אם יאבד מעותי מהיכן יפרע?'

He (Rabbi Yose) replied to her, 'my daughter, if two people, one poor and one rich, would approach you for a loan, who would you lend to?
She answered him, 'to the rich man'
He said to her, 'and why?'
She said to him,'that if one would lose the amount, he would have money to repay, but the poor fellow, if he would lose my money, from where would he repay the loan?'

אמר לה: 'ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ואין מתעסקין בה. אלא נתנה היה הקדוש ברוך הוא לחכמים שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה. לכך כתיב "וָאֲמַלֵּא", מלא מי שהיה בו כבר חכמה, "בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה".

He said to her, 'your ears should hear what your lips speak. Similarly, if God were to give wisdom to the simpletons, they would sit in the bathhouses and disgusting places and not utilize the wisdom. Rather, God gave it to the wise men that they should sit in the gathering of the elders in the synagogues and study halls and utilize the wisdom. Therefore the scripture writes "and I will fill", fill, he who had wisdom already, in understanding and knowledge of craft'

וכן את מוצא ביהושע, (דברים לד:ט) "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יקֹוק אֶת מֹשֶׁה" שכבר היה בו.

Similarly you find in Joshua, "and Joshua the son of Nun, was filled with the spirit of wisdom, because Moshe had rested his hands on him and the Children of Israel listened to him and they did as God commanded Moshe"

החנוני הזה, אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס. כשהחנוני פקח, מריח בכלים, אם היה של יין נותן לתוכו יין, כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס. והקב"ה כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו, הוי “ואמלא אותו רוח” שכבר היה בו.

This grocer, a person would go to purchase wine or honey or oil or fish oil. When the grocer is sharp, he would sniff the jars and fill wine in the wine jug and oil into oil and of honey and of fish oil. The Holy One blessed be He, when He sees in a person that he has scent of wisdom He fills him up. That is 'And I will fill him up with spirit', that he already possessed it.

Ki Tisa

My Musing
As we approach Tax Season I am intrigued by the approach of the midrash to Jewish tax collection. Rather than feel oppressive the tax burden is split into three payments and the model is the half shekel, which was called for in Adar but not collected until Nisan, giving a whole month for the nation to gather this amount to pay the tax.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן א
ילמדנו רבינו
כמה תרומות היו תורמין ישראל בכל שנה?
כך שנו רבותינו: שלש תרומות תורמין בראש חדש אדר ובניסן ובאלול.

Our master should teach us: How many contributions were offered by the Israelites each year? This was taught by the rabbis: Three contribution were offered; in the new month of Adar, in Nisan, and in Elul.

בראש חדש אדר ובניסן היתה תרומת הלשכה נגבית, והיו באין הכהנים ומכפרין על עונות ישראל מן השקלים שהיו שוקלין. למה? כדי שיהיו כל ישראל עסוקים במתנותיהן.

On the new month of Adar and in Nisan was the donation to the main fund. The priests would use that money to atone for the sins of Israel from the shekels that were weighed. Why? So that all of Israel would be a involved in their offering.

והיו מתחילין לגבות מראש חדש אדר ותורמין בראש חדש ניסן.
ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן? שלא לדחוק על ישראל. והיו מזהירין את ישראל מראש חדש.

They would begin to collect on the new month of Adar and collect through the new month of Nisan. Why would they begin in Adar and continue through Nisan? To be gentle on Israel with the collection. And they would give advanced warning from the new month.

אמר שלמה (משלי טו:יט) "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה"
בעשו הרשע הכתוב מדבר. כשם שמשוכה של קוצים מתהדקת בבגדיו של אדם את מפשר אותה מכאן ומתהדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל עד שלא תגבה. הרי הגולגולת באה ועד שהיא נגבית באין לעסק טרופין.

[Stylistically, this seems to be a later addition:]
(King) Solomon said, "The method of the lazy man is as if hedged by thorns; but the path of the straight ones is clear"
The scripture is talking about Esau. Just like thorns that are sticking to a garment, as you take them off from one spot, the thorns stick to another; the kingdom of Esau (Edom/Roman Empire/ Medieval Christendom) collects the tribute from Israel until they can't bear the burden.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא, "וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה", כבושה לפני ישראל. משמיעין באחד באדר ונגבית בראשון של ניסן.
But the Holy One blessed be He, is not like that. Rather, He is the path of the straight ones. It is quelled before Israel. They hear the call on the new month of Adar and collect in Nisan.

וכמה היו גובין?
מחצית השקל. וכמה הוא? חצי הסלע.
ולא היתה נגבית אלא לכפרת ישראל והיו לוקחין מהן תמידין. לפי שצפה הקדוש ברוך הוא שכל מנין שעתידין ישראל למנות שיהא בהן חסרון והתקין להם את השקלים, רפואה כדי שיהא להן כפרה (שמות ל:יב) " כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַידֹוָד בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם"

And how much was collected"
A half shekel, and that is equivalent to a half sela. And it was not collected except for the atonement of Israel, since this levy was for the daily sacrifices. God foresaw a time where each accounting of the Israelites would be lacking and fixed the shekel as a corrective for the iniquities of Israel that each payment if an atonement for the individual and there should not be any plague on Israel.

PURIM

A recently discovered manuscript has revealed a heretofore unknown midrash tanhuma of megilat esther. It seems to be of the older yelamdeinu type with the secondary layer of zeh she'amar hakatuv and even some aspects of the later layer of midrash often found in the Rabah or pesikta rabati. I have only had a chance to decipher the very beginning of the manuscript in time for Purim.

סימן א
ילמדינו רבינו

Our Rabbis should teach us:
What is the minimum requirement to fulfill the obligation of reading the megilah?

מהוא לצאת ידי חובתו בקריאת המגילה?

Rabbi Meir said: If it is read in sections and you dozed off you fulfilled your obligation.

א"ר מאיר קראה סירוגין ומתנמנם יצא.
שנאמר (אסתר ו:א) " בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"

As it is written "On that night the king could not sleep; and he said to bring the chronicles, and they were read before the king."
From here we infer that if you doze off you are considered as if you read in sections

מכאן מתנמנם כקראו לסירוגין

זש"ה (בראשית ב:כא) "וַיַּפֵּל יְדֹוָד אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה"

This is what the scripture states: And God caused a sleep to fall over man and he slept and He took one of the ribs and made meat under it.

אמר רבי אביחי אמר רבי נועם אמר רבי הלל ב"ר צבי כל המתנמנם חייב לערו חוץ מבעלי בשר שממנו לוקחים את הסעודה. דבר אחר שאוכלים צלעות גריל בסעודה.

Said Rabbi Avichai said Rabbi Noam, said Rabbi Hillel the son of Rabbi Tzvi, All who doze off must be woken, except men of corpulence, that it is from such men we take the meal. Another understanding that we eat spare ribs at the feast.

סימן ב
(אסתר א:ח) "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ "

"And the drinking was according to the law; none did compel; for so the king had appointed to all the officers of his house, that they should do according to every man's pleasure."

זש"ה (ירמיהו נא:לט) " בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם יְדֹוָד"

This is what the scripture said: "With their poison I will prepare their feast, and I will make them drunken, that they may be joyous, and sleep an eternal slumber, and not wake, saith the Lord."

וגדול השנה שנאמר (ירמיהו לא:כה) "עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי"

And sleep is great as it is written "Upon this I awaked, and beheld; and my sleep was sweet unto me"

Sarit said, from here they said that one who drinks Glenmorangie of 18 years; fulfilled their obligation to get intoxicated, fulfilled their obligation of sleep, and incurred penalty for drinking regular (unkosher) wine.

אמרה שרית מכאן אמרו השותה גלנמורנג'י של י"ח שנה;לידי חייב לבסיומי יצא, לידי שינה יצא, לידי סתם יינם חייב.

Tetzaveh

My Musing
What does it mean to receive a command? More importantly, what does it mean to fulfill a command?
The parsha opens with the directive to Moshe to command the Israelites to provide pure olive oil for lighting the menorah. We can choose to fulfill the command as it is given with cold resign, or we can pursue the commandment with passion, determination and a desire to do the best we can and celebrate the opportunity to serve our creator. The midrash picks an interesting mitzvah to serve as the foil for passionately celebrating mitzvoth- the brit of a boy. What is interesting is that the midrash does not use the proof text of the command to circumcise as found in Vayikra, but rather uses Isaac to serve as the paradigm.

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן א
ילמדנו רבינו
קטן לכמה נמול?

Our Master should teach: When is the time for circumcision of a minor (baby)?
Our Rabbis taught: A minor is circumcised on the eighth day. Why? Just as Isaac was circumcised.

כך שנו רבותינו: קטן נמול לשמונה, מה טעם? כשם שנמול יצחק אבינו.

Rabbi Shimon bar Yochai said, come and see that there is none dearer to a man than his son and look what he does? He circumcises him. Why? Rav Nachman bar Shmuel said it is from the desire to serve his Creator. He (the father or God) sees the blood fall from the circumcision and accepts it upon himself with joy.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, 'בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו והוא מל אותו.'
וכל כך למה?
אמר רב נחמן בר שמואל, 'כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה.'
אמר רבי חנינא, 'ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר

(תהלים עא:יד) "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ" ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.

Rabbi Chanina said, not only that but he also expends a great deal of money to celebrate when he was not even commanded. This is what the scripture comments "And I will hope continually, and will add to your praises"
Not only that but the father even goes into debt to make the day joyous.
Rabbi Yudan commented: When is the child most endeared to the father? When he begins to speak. And this is from the scripture “Is Ephraim a dear son to me or a child of delight? For as often as I speak of him, I do remember him still; therefore my stomach churns for him, I will surely have compassion upon him, says the LORD."

אמר רבי יודן, אימתי הבן חביב על אביו? כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר (ירמיהו לא:יט) "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְקֹוָק"

The midrash proceeds to provide a homiletical analysis of the verse to prove te point of Rabbi Yudan. What is the import of "child of delight"? A child of three or four who beings to speak with his father.

מהו "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים"?
כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.

And Rabbi Bisna (a play on "in the bush") related that the Holy One, Blessed be He, said to Israel, my children, do for me as I have done for you. I fed you in the wilderness, you offer sacrifices for me

ואמר רבי ביסנה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם, האכלתי אתכם במדבר אף אתם היו מקריבין לפני (במדבר כח:ד) "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"

The midrash continues in its extrapolation of verses that demonstrate what God did for the Israelites in the wilderness and that in turn causes an obligation to do for God and others.
"Then washed I you with water; I cleaned away your blood from you, and I anointed thee with oil." The water is reflected in the wash basin for the sanctuary; the oil is reference to the oil of anointing of the chief cohen and the king.

(יחזקאל טז: ט) "וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן"
"וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם "- ואף אתם עשו לי כיור,
"וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן" - וכנגדו שמן המשחה,
(יחזקאל טז: י) "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי"

I dressed you in embroidered clothing and put fine leather sandals on your feet. I wrapped you with fine linen and covered you with silk. The embroidered work is reflected in the embroidery for the sanctuary, the sandals are reflected in the animal skin curtains and the linen is for the twisted linen, and the silk is the 'Clouds of Glory".

"וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה" - וכנגדו מעשה רוקם,
"וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ "- וכנגדו עורות תחשים,
"וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ" - וכנגדו שש משזר,
"וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי"- אלו ענני הכבוד שנאמר (שמות יג:כב) "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם"
"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן" - וכנגדן יריעות עזים,
(יחזקאל טז: יא,יב) "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ. וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ "

"I adorned you with jewelry. I put bracelets on your hands and a necklace around your neck. I put a ring in your nose, earrings on your ears, and a beautiful crown on your head" These correspond to other appurtenances in the sanctuary.

"וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי" - זו פורפירה וכנגדן ארון וזרו,
"וָאֶתֵּן נֶזֶם" - וכנגדו חח ונזם,
"וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ"- וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב.
(שמות טז: ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:

Lastly the midrash offers one more caring example from God. God supplied the manna in the wilderness so the Israelites provide the shew bread for the sanctuary. God provided the light to light the path, the etrnal light represents that guiding light.

"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם"- וכנגדו לחם הפנים,
(שמות יג:כא) וַיקֹוק הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה:
" וַיקֹוק הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם" - וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד.