BO

My Musing
The Torah teaches that the Plague of Darkness was so powerful it paralyzed the Egyptians. The text attests that the Egyptians could not stand nor sit when they were encompassed by the plague. The midrash wants to understand how difficult this was and also wants to understand a difficulty inherent in the meting out of the plague. In the tractate Sanhedrin, the standard for a Jewish court is that there must be a dissenting opinion which takes the side of the defendant and argues passionately for exoneration before the punishment is decided by a majority vote. But here, the midrash informs, there were no arguments. Even the angels could not muster a defense of the Egyptians.
The Midrash continues that since there was no dissenting opinion, God understood, so to speak, that the Egyptians were deserving of even more punishment. Perhaps we can learn from here that we need argue for the defendant so that human punishment is not meted out with extra measure.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא סימן א
(שמות י:כא) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ"

The verse implies that there was an added dimension to the plague of darkness. That it could be felt. The midrash offers a verse from Psalms to augment the verse from the chumash. The verse has two components. "He sent darkness and made it dark'; "They did not rebel against his words"

זה שאמר הכתוב (תהלים קה:כח) "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת <דבריו> דְּבָרוֹ"

The verse from Psalms seems to buttress the midrash's argument that the darkness had an added dimension. The midrash asks why was the plague of darkness much more debilitating?

חשך ששלח הקדוש ברוך הוא על המצרים קשה היה.
למה?

The midrash answers that the Egyptians did not truly accept the authority of the Holy One Blessed be He and there fore were deserving of a better quality of darkness.

על שלא קבלו מרות דברו של הקדוש ברוך הוא.

The midrash relates that God, so to speak, consulted with the angels (not a totally uncommon motif in midrash if one looks at the Creation) and they all agreed an no one "rebelled" against His word.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, 'המצרים ראויין ללקות בחשך' מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו את דברו.

The midrash now applies the verse from Psalms to understand the unique quality of the plague of darkness. It had physicality. It could be felt. To understand why the plague needed an added dimension, the midrash offers a parable.

"שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ", אותו חשך נתן בו ממש. מלמד למה הדבר דומה?

This episode is similar to a king, who finds displeasure with his servant. He says to another servant, whip him 50 times and the servant goes and whips the guilty party 100 times, 50 of his own initiative. The midrash explains that this added dimension is as if, the darkness took on the quality by itself.

למלך שסרח עליו עבדו. אמר לאחד 'לך והכהו חמשים מגלבין' והלך והכהו מאה והוסיף לו משלו. כך הקדוש ברוך הוא, יתברך שמו, שלח חשך על המצרים ונתוסף החשך משלו. הוי "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ".

Va'eira

My Musing
What does it mean to be on a first name basis with God? Why would God allow us to be on a first name basis with Him? As you read through the midrash this week, reflect on why the midrash looks at Moshe disapprovingly.
The midrash opens with a proem about reciting the ineffable tetragrammaton and segues into understanding levels of faith in God.

The midrash actually takes Moshe to task for questioning God. The midrash offers three vignettes about the Patriarchs who were assured of the land, being provided for and yet when these promises did not come to fruition in the simple way, they did not question. While a perusal of the book of Genesis will show that Abraham did question God about Sodom and Amora, he did not use the tetragrammaton in addressing God. The midrash relates that Moshe did. Perhaps being on a first name basis means more. The four letter name of God, yud, hey, vav, hey, is understood by many commentators as being the actual name of God, hence the respectful HaShem which means The Name. This name is also understood as indicating that God is faithful to his promises.

Why did the Patriarchs not know God by His name? Perhaps I can argue that they did not need to be on a first name basis with God. Theirs was an unyielding faith. Abraham binds Isaac, Isaac agrees never to leave the land, and Jacob experiences too much to be left with anything but absolute belief and trust in God.

But now the relationship must change. Moshe, and soon all of Israel, will be on a first name basis with God; The name that indicates God's reliability to fulfill his word. Because Moshe and the nation will need to trust God absolutely to get them through this dark chapter they must be intimately friendly with God. The trust that you have that a best friend will come through for you no matter what. That is friendship on the first name basis.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א
(שמות ו:ב) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד"

And God spoke to Moses and said I am the Lord (God’s personal name)

ילמדנו רבינו:

Our Rabbi should teach us: What is the law concerning a person who reads the ineffable name?

מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו?
כך שנו רבותינו: אלו שאין להן חלק לעולם הבא.
האומר 'אין תחיית המתים מן התורה', ו'אין תורה מן השמים',
ואפיקורוס,
והלוחש על המכה ואומר 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך'
אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.

Our rabbis taught: These are the individuals that do not have a portion in the world to come. One who declares that there is no concept of resurrection of the dead, The Torah is not from heaven, the epicurean, and the one who recites incantations over the wound claiming healing powers. Abba Shaul includes the one who enunciates the ineffable name.

From this proem, the midrash segues to a discussion of desecration of the Name of God.

ראה כמה קשה חלול השם.
אמר בן עזאי, כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים.

Ben Azai said it is as if God did not mention His name until the first two words were said and then He only used the name Elokim (not the tetragrammaton)

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחד תיבות,
(דברים לב:א) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" ואחר כך (דברים לב:ג) "כִּי שֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ"

Rabbi Shimon ben Elazar said, Even Moshe did not mention the Name until he spoke 21 words as found in the poem of Ha’azinu in Deuteronomy.
The midrash continues that even God did not reveal His Name to the patriarchs and asks why was the Name revealed to Moses? The midrash answers that Moshe was given the unique task of redeeming Israel.

תדע לך, שלא גלה אותו לאבות העולם. ולמה גלה אותו למשה?
על שהלך לגאול את ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין? (שמות ה:כב) "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"
אם אמר אדם לגדול הימנו 'לָמָה הֲרֵעֹתָה!' דבר קשה הוא אומר. ולא עוד אלא אמר (שמות ה:כג) "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ. הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ"

The midrash relates some select verses from the end of last week’s reading that do not initially weigh favorably in Moshe’s favor. The midrash looks at Moshe’s words to God when Pharaoh responds to the initial request for freedom with greater servitude. How could Mosh take God to task?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא אמרתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.

The midrash imagines a conversation where God rebukes Moshe by using the example of the patriarchs. God promised them many things and not all came to fruition at once but they never questioned God’s motives.
Abraham was promised the land yet he had to purchase the burial rights for Sarah for an exorbitant amount. And he did not question God.

אמרתי לאברהם (בראשית יג:יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" בקש מקום לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי.

Isaac was told to live in the land and that God would take care of his needs. But Isaac had to search for water and had to contest water rights. And he did not question God.

אמרתי ליצחק (בראשית כו:ג) "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" בקש מים לשתות ולא מצא שנאמר (בראשית כו:כ) "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, 'לָנוּ הַמָּיִם', וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ" ולא הרהר אחר מדותי.

Jacob was also promised the land as was promised to his father and grandfather, yet he could not find a place to set up his tent until he purchased the land for a significant sum.

אמרתי ליעקב (בראשית כח:יג) "וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶך" בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי.

The midrash continues the conversation between God and Moshe. God delineates the differences between Moshe and the patriarchs. The patriarchs did not challenge God nor ever knew God on a first name basis. Moshe asked very early in the relationship what is Your Name? And now, continues the midrash from this week’s portion, Moshe castigates God saying that by fulfilling His command the situation worsened. God then decrees that Moshe will merit seeing the victory against Pharaoh, but not against the 31 states that will be done by Joshua. From here the midrash extrapolates that Moshe lost his chance to enter the Land.

ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי 'מה שמך?' ועכשיו אתה אומר "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וגו'"! לפיכך (שמות ו:א) " וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" במלחמת פרעה תראה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב, ) "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה" שישב עליו במדת הדין, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְדֹוָד" מדת רחמים שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב (שמות ו:ג) " וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְדֹוָד לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"

This is the meaning of the opening verse. The first half is a conversation between God, Elokim, and Moshe. Elokim represents the attribute of Justice that sentenced Moshe to lose his chance to enter the land. Th second half of the verse is relating to Moshe being the emissary of the Lord, who represents mercy because we are on a first name basis with God.

Shemot

My Musing
This midrash opens the book of Exodus with a lesson in discipline. The verse it offers from Proverbs is an interesting answer to the unspoken question. The verse is the Biblical equivalent to spare the rod spoil the child. Here is it slightly different and more derisive. But the unspoken question seems to be what did Jacob do that merited all his children remaining faithful to his religion and values? As we have seen before and in this midrash, this was an accomplishment that the other patriarchs, Abraham and Isaac were not able to accomplish. The midrash is very long so we will only cover a part of it this time around.

מדרש תנחומא ורשא פרשת שמות סימן א
(שמות א:א) "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת"

“And these are the names of the sons of Israel who came to Egypt, Jacob, a man to his household they came” To this the verse from Proverbs “Spare the rod, (will) hate the child, love him, be diligent in discipline”

זה שאמר הכתוב (משלי יג:כד) "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר"

In the custom of the world; a man says to his friend to hit his child, and goes with him to his cheek. What does it mean to spare the rod hates the child? The verse teaches that if you refrain from disciplining your child, in the en d your child will go over to an evil culture and you will despise him.
The midrash now offers some examples.

בנוהג שבעולם, אדם שאמר לחבירו 'פלוני הכה את בנך', יורד עמו עד לחייו. ומה תלמוד לומר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ"? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו.

This was seen with Ishmael, the son of Abraham. Abraham could not dicsiplne him and he went out to an evil culture. In the end Abraham “hated” him and sent him away from the house empty handed.
What did Ishmael do? When he was 15 he began to bring an idol into the household and he would play with it and show it to others and worship it. The midrash now engages in some exegesis to show the text corroborates the accusation against Ishmael of introducing idols to Abraham’s household and most importantly Isaac. Sarah then demands that Abraham send away Hagar and Ishmael to protct Isaac from this influence. Abraham did not want to do such an act but God intervenes and tells Abraham to listen to Sarah.

שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם.
מה עשה ישמעאל? כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה לאחרים. מיד (בראשית כא: ט) "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק"
ואין צחוק האמור כאן אלא עבודה כוכבים ומזלות, שנאמר,(שמות לב:ו)"וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"
מיד (בראשית כא: י) "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" שמא ילמוד בני אורחותיו.
מיד (בראשית כא:יא) "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ"
(בראשית כא:יב) " וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶך,ָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָה,ּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

As an aside, during this proof that Abraham had to send Ishmael away because he was introducing Idolatry to Abraham’s household, the midrash concludes that Sarah was a greater prophet than Abraham since God agrees with Sarah and tells Abraham to listen to all that Sarah told him.

מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
מיד (בראשית כא:יד) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע"
ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואת הגר אשתו ריקם וטרדן מביתו על כך.

The midrash reiterates that Abraham sent Ishmael and Hagar away with just enough provisions for a short time, all because Ishmael became involved in an “evil culture”. The midrash continues to explain that the displeasure was so great that Abraham sent them away “empty handed” despite the fact that Abraham was very wealthy. Eventually the midrash relates, Ishmael became a highwayman, waiting in ambush for wayfarers.

וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו (בראשית יג: ב) "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות בלא מזון בלא כסף בלא בהמה?! אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה אליו.
אם כן, מהו "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ"?
שיצא לתרבות רעה. אתה מוצא כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנאמר (בראשית טז:יב) "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן"

The next example is from Isaac and his misguided love for Esau. The midrash relates five egregious sins that Esau committed as related in the Talmud (tractate Baba Batra 16b). He also wished for his father’s death and went to Ishmael to further his entry into an “evil culture”

כיוצא בו (בראשית כה:כח)"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב"
לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו. כמו ששנינו: [תלמוד בבלי מס' בבא בתרא טז:] חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום
בא על נערה מאורסה,
והרג את הנפש,
וכפר בתחיית המתים,
וכפר בעיקר,
ושט את הבכורה,
וכלן מן הפסוק ומגזירה שוה. ועוד שתאב מיתת האב וביקש להרוג את אחיו שנאמר (בראשית כז:מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר, (בראשית כח: ט) "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה"

David’s son Absalom is the next example of a child who went to the wrong way because David would not discipline him. Avshalom wanted to kill David, slept with 10 of the King’s wives, and caused David unending anguish.

כיוצא בו דוד, שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו. בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו, ושכב עם עשר נשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה. והפיל מישראל כמה אלפים, וגרם לו דברים קשים הרבה, שאין להם סוף, דכתיב, (תהלים ג: א) "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ"
מה כתיב אחריו?(תהלים ג:ב) "יְדֹוָד מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי"

The midrash continues to explain that a child who goes to a evil culture is more painful than doing battle against a physical enemy. Then the midrash offers another example of another son of David, Adoniahu.

שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב (תהלים ב: א) "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק" ולא כתיב 'ה' מה רבו צרי'.
וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה. דכתיב ( מלכים א, א : ו) "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם".
"וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם", והלא אבשלום בן מעכה, ואדניה בן חגית?
ומהו " וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם"?
אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה.
וכתיב באדוניה "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו", לאמר, מדוע ככה עשית?
לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה.

The midrash returns to the opening commentary verse from proverbs. Having demonstrated that the parent who spares the rod will despise the child because the child enters an evil culture, the midrash now offers examples of children who did not stray because their parent disciplined them. The first is Isaac who was given the task of studying Torah and became the exact model of Abraham. He became the next patriarch because he suffered tribulation and that was his discipline.

הוי אומר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" " וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" זה אברהם שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו דכתיב באברהם (בראשית כו: ה) "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"

We will now jump to the end of the midrash. The midrash brings a tosefta that is found in the Talmud, tractate berachot page 5a. Rabbi Shimon bar Yochai said: there are three gifts that were given to Israel but they are only acquired by tribulation. They are the Torah, the land of Israel, and the world to come. These are acquired through discipline .

תניא [תלמוד בבלי מס' ברכות ה.]רבי שמעון בר יוחאי אומר: את מוצא שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ולא נתן אותם אלא על ידי יסורין: התורה, וארץ ישראל, והעולם הבא.
תורה דכתיב (תהלים צד:יב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ"
ארץ ישראל דכתיב (דברים ח:ה) "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְדֹוָד אֱלקהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"
מה כתיב אחריו? (דברים ח:ז) "כִּי יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר"
העולם הבא דכתיב (משלי ו:כג) " כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"
וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו דכתיב (משלי כט: יז) "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁך" הוי "וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר".

And, the midrash concludes the father who disciplines his child also causes the child to love him more and it is a sign of love when the parent disciplines.

Vayechi

My Musing
What would you do if you knew your time was up? The midrash makes us think about how we would deal with the approach of our mortality. The patriarchs worry about the furutre. Do we?

Interesting typo.Many would swear that there is a verse “yamenu k'tzel over”. But it isn't. The passuk is yamav. The Buber edition makes a slight emendation for this midrash and the misquoted paragraph, but the Yalkut Shimoni already has the phrase corrected by truncating the word “yameinu. “

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן א
(בראשית מז:כט) "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לו,ֹ"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיך,ָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"
זה שאמר הכתוב (דברי הימים א, כט:טו)"כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינו; כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה"

“And the days of Israel came close to death”
This is referenced in scripture by the verse “For we are strangers and temporary residents before you like all our forefathers; like shadows our days are on the land and there is no hope”

"כַּצֵּל יָמֵינוּ" הלואי כצלו של כותל או כצל האילן. אלא כצלו של עוף, שנאמר, ימינו (תהלים קמד:ד)"אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר".

“Our days are like shadows” – if only it would be like the shadow of a wall or a tree. But the shadow is like a bird as it says our days “pass like the shadow”

"וְאֵין מִקְוֶה" אין מי יקוה שלא ימות. אלא הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים.

“And there is no hope” there is none who can hope not to die. Everyone acknowledges that they are dying.
The midrash brings examples from our forefathers recognizing their mortality. Abraham, when he speaks with God seeking an heir. Isaac, when he asks of his son “Eisav” to bring him delicacies as he is about to die. Jacob, when he calls to Joseph as his days wane and he is close to dying.

אברהם אומר (בראשית טו:ב )"וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יֱדֹוִד, מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"
יצחק, (בראשית כז:ד) "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"
יעקב, (בראשית מז:ל)"וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם, וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ"

The midrash closes with an interesting note, it asks “when?” and the answer is when they are about to die. Apparently one of the aspects of greatness is actually knowing when your time is about to run out.

אימתי? בשעה שנטה למות. לכך כתיב "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"

Vayigash

My Musing
For many the opening of this week's parsha is one of the most laden with suspense. It is also the basis for many rabbinic teachings ranging from why we are known as Jews (from Yehudah, Judah, yehudim) to the concept of two messianic personalities, the lion of Judah and the bull of Joseph to the idea of being a guarantor. These ideas were necessary and powerful in the middle ages as rabbis needed to encourage Jews to remain steadfast in their faith and understand what it meant to be relied upon by another and that there was a messianic expectation. The first midrash tanhuma of the portion identifies Judah as the paradigm of being a guarantor and sets the stage for the following midrashim to explore his position as progenitor of the messiah.

As you read the midrash make careful note of the dialogue attributed to Judah and then look up the pasuk, it is the offer Reuben made to Jacob which was rejected.

מדרש תנחומא ורשא פרשת ויגש סימן א

Our teacher should instruct us: What or who is the guarantor that is obligated to pay?

ילמדנו רבינו:
איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם?
כך שנו רבותינו: רבי שמעון בן ננס אומר, איזהו ערב שהוא חייב לשלם? האומר "הלוהו ואני נתן לך" ונשא ונתן ביד הערב, חייב.

Our rabbis taught: Rabbi Simeon ben Nanas said, Who is the guarantor that is obligated to pay? The one who states "lend him and I will pay you" and the exchange is made with the guarantor,

he is obligated to pay.

ומי היה זה הערב?
זה יהודה, שאמר (בראשית מב:לז) "[וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ] תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ"

And who is such a guarantor? Judah as it is written: "Give him to me by my hand and I will bring him back to you" [This is the translation of the end of the verse which in the scripture in last week's portion is said by Reuben, whose overture to guarantee Benjamin's return is rejected by Jacob. The statement by Judah is simply "I guarantee that I will return him to you and if not then I will have sinned to you my entire life" (Breishit 43:8)]
I believe that the midrash, by assigning Reuben's words to Judah is finding favor in some of Reuben's words and leaving the offending part out. These words form the basis of the guarantee which Judah references in his words to Jacob using the term Arev, guarantor. [What is the difference, or rather what was offensive in Reuben's words? I believe it was Reuben's callous offering of his own sons' lives if he should fail to bring back Binyamin. Judah, who had experienced the loss of his sons, was in a position to truly appreciate what his father had experienced with the loss of Joseph and the fear of losing Binyamin. This made his guarantee and the use of the word "arev" more binding even though Reuben's words are clearly preferred by the author of this midrash, signified by them being ascribed to Judah]

(בראשית מב:לח) "וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"

The midrash continues with the reply of Jacob to Reuben that Binyamin is the only one left and if something happens to him, you will send my grey hair to Sheol (the dwelling place of the dead)
The midrash continues with another lesson: The Satan is free to trip up anyone who goes on a mission. [more about Satan in Judaism and the midrash at another time]

מכאן את למד שהיוצא לדרך השטן מקטרגו.

אמר רבי יוסי בן חנינא, לפי ששנינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתם. למה בשעת לידתן?
שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

Rabbi Yose ben Chanina relates that the reason for women being punished with death in childbirth for three transgressions is because childbirth is a dangerous event and at those times Satan is given free reign to wreak havoc.

ירד בנימין עם אחיו ולקחו שבר. צוה יוסף, ונתנו את הגביע בשקו עד שלא הרחיקו. שלח אחריהן. אמר להם, 'הרעותם אשר עשיתם!' אמר, 'מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד!'
כשנמצא בשקו של בנימין כל אחד ואחד הפך פניו. ומי עמד כנגדו? הערב. (בראשית מד:יח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"

Similarly Benjamin went down to Egypt with his brothers (which is clearly fraught with danger). Joseph commands to have the chalice placed in Benjamin's saddle bag and now the stage is set for Joseph to confront his brothers. He declared that the one who has the chalice would be a slave. When it was found in the bag of Benjamin, the midrash relates that everyone turned their heads except for one brother who stood and confronted Joseph. Judah the guarantor!