Shemot

My Musing
This midrash opens the book of Exodus with a lesson in discipline. The verse it offers from Proverbs is an interesting answer to the unspoken question. The verse is the Biblical equivalent to spare the rod spoil the child. Here is it slightly different and more derisive. But the unspoken question seems to be what did Jacob do that merited all his children remaining faithful to his religion and values? As we have seen before and in this midrash, this was an accomplishment that the other patriarchs, Abraham and Isaac were not able to accomplish. The midrash is very long so we will only cover a part of it this time around.

מדרש תנחומא ורשא פרשת שמות סימן א
(שמות א:א) "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת"

“And these are the names of the sons of Israel who came to Egypt, Jacob, a man to his household they came” To this the verse from Proverbs “Spare the rod, (will) hate the child, love him, be diligent in discipline”

זה שאמר הכתוב (משלי יג:כד) "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר"

In the custom of the world; a man says to his friend to hit his child, and goes with him to his cheek. What does it mean to spare the rod hates the child? The verse teaches that if you refrain from disciplining your child, in the en d your child will go over to an evil culture and you will despise him.
The midrash now offers some examples.

בנוהג שבעולם, אדם שאמר לחבירו 'פלוני הכה את בנך', יורד עמו עד לחייו. ומה תלמוד לומר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ"? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו.

This was seen with Ishmael, the son of Abraham. Abraham could not dicsiplne him and he went out to an evil culture. In the end Abraham “hated” him and sent him away from the house empty handed.
What did Ishmael do? When he was 15 he began to bring an idol into the household and he would play with it and show it to others and worship it. The midrash now engages in some exegesis to show the text corroborates the accusation against Ishmael of introducing idols to Abraham’s household and most importantly Isaac. Sarah then demands that Abraham send away Hagar and Ishmael to protct Isaac from this influence. Abraham did not want to do such an act but God intervenes and tells Abraham to listen to Sarah.

שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם.
מה עשה ישמעאל? כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה לאחרים. מיד (בראשית כא: ט) "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק"
ואין צחוק האמור כאן אלא עבודה כוכבים ומזלות, שנאמר,(שמות לב:ו)"וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"
מיד (בראשית כא: י) "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" שמא ילמוד בני אורחותיו.
מיד (בראשית כא:יא) "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ"
(בראשית כא:יב) " וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶך,ָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָה,ּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

As an aside, during this proof that Abraham had to send Ishmael away because he was introducing Idolatry to Abraham’s household, the midrash concludes that Sarah was a greater prophet than Abraham since God agrees with Sarah and tells Abraham to listen to all that Sarah told him.

מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
מיד (בראשית כא:יד) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע"
ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואת הגר אשתו ריקם וטרדן מביתו על כך.

The midrash reiterates that Abraham sent Ishmael and Hagar away with just enough provisions for a short time, all because Ishmael became involved in an “evil culture”. The midrash continues to explain that the displeasure was so great that Abraham sent them away “empty handed” despite the fact that Abraham was very wealthy. Eventually the midrash relates, Ishmael became a highwayman, waiting in ambush for wayfarers.

וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו (בראשית יג: ב) "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות בלא מזון בלא כסף בלא בהמה?! אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה אליו.
אם כן, מהו "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ"?
שיצא לתרבות רעה. אתה מוצא כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנאמר (בראשית טז:יב) "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן"

The next example is from Isaac and his misguided love for Esau. The midrash relates five egregious sins that Esau committed as related in the Talmud (tractate Baba Batra 16b). He also wished for his father’s death and went to Ishmael to further his entry into an “evil culture”

כיוצא בו (בראשית כה:כח)"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב"
לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו. כמו ששנינו: [תלמוד בבלי מס' בבא בתרא טז:] חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום
בא על נערה מאורסה,
והרג את הנפש,
וכפר בתחיית המתים,
וכפר בעיקר,
ושט את הבכורה,
וכלן מן הפסוק ומגזירה שוה. ועוד שתאב מיתת האב וביקש להרוג את אחיו שנאמר (בראשית כז:מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר, (בראשית כח: ט) "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה"

David’s son Absalom is the next example of a child who went to the wrong way because David would not discipline him. Avshalom wanted to kill David, slept with 10 of the King’s wives, and caused David unending anguish.

כיוצא בו דוד, שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו. בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו, ושכב עם עשר נשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה. והפיל מישראל כמה אלפים, וגרם לו דברים קשים הרבה, שאין להם סוף, דכתיב, (תהלים ג: א) "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ"
מה כתיב אחריו?(תהלים ג:ב) "יְדֹוָד מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי"

The midrash continues to explain that a child who goes to a evil culture is more painful than doing battle against a physical enemy. Then the midrash offers another example of another son of David, Adoniahu.

שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב (תהלים ב: א) "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק" ולא כתיב 'ה' מה רבו צרי'.
וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה. דכתיב ( מלכים א, א : ו) "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם".
"וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם", והלא אבשלום בן מעכה, ואדניה בן חגית?
ומהו " וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם"?
אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה.
וכתיב באדוניה "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו", לאמר, מדוע ככה עשית?
לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה.

The midrash returns to the opening commentary verse from proverbs. Having demonstrated that the parent who spares the rod will despise the child because the child enters an evil culture, the midrash now offers examples of children who did not stray because their parent disciplined them. The first is Isaac who was given the task of studying Torah and became the exact model of Abraham. He became the next patriarch because he suffered tribulation and that was his discipline.

הוי אומר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" " וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" זה אברהם שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו דכתיב באברהם (בראשית כו: ה) "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"

We will now jump to the end of the midrash. The midrash brings a tosefta that is found in the Talmud, tractate berachot page 5a. Rabbi Shimon bar Yochai said: there are three gifts that were given to Israel but they are only acquired by tribulation. They are the Torah, the land of Israel, and the world to come. These are acquired through discipline .

תניא [תלמוד בבלי מס' ברכות ה.]רבי שמעון בר יוחאי אומר: את מוצא שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ולא נתן אותם אלא על ידי יסורין: התורה, וארץ ישראל, והעולם הבא.
תורה דכתיב (תהלים צד:יב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ"
ארץ ישראל דכתיב (דברים ח:ה) "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְדֹוָד אֱלקהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"
מה כתיב אחריו? (דברים ח:ז) "כִּי יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר"
העולם הבא דכתיב (משלי ו:כג) " כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"
וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו דכתיב (משלי כט: יז) "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁך" הוי "וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר".

And, the midrash concludes the father who disciplines his child also causes the child to love him more and it is a sign of love when the parent disciplines.

Vayeshev

My Musing
The midrashim for Vayeshev are rather large and unwieldy when taken as a whole. This week, I present a large part of the second Tanhuma on the parsha. Often by its explication of the text the midrash asks the questions without actually asking them. Among the questions implicitly asked by this week’s midrash:
Why did Jacob love Joseph more than any other?
Is there the concept of midah keneged mida, measure for measure in the events that happen to Joseph?
Can a place really be bad karma?
Why did the brothers sell Joseph for such a cheap price?
If Reuven was not part of the plan to sell Joseph and wanted to save Joseph, why didn’t he tell his father? How did the brothers maintain their secrecy of the act from their father?
If Jacob was so close to God and God spoke to him as He did to his fathers, why dinlt God reassure Jacob that Joseph was alright?
As you read the midrash, the question is better than the answer, but the question is there nonetheless.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ב
(בראשית פרק לז:ב, ג ) " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"

The midrash offers a unique insight abut the relationship between Jacob and Joseph. Although the text clearly states that Joseph was born of Jacob’s old years and we know that Joseph is the son of Jacob’s true beloved, the midrash offers an alternative that is not without precedent. A few weeks ago the midrash explained that God was gracious to Abraham and made Isaac in Abraham’s image. Similarly, the midrash offers that Joseph was the exact “clone” of Jacob.

" כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"
בן איקונים שהיה דומה לו.

Rabbi Yishmael and the midrash offer more literal meanings, ending with the pshat that Joseph was born during his father’s later years.

רבי ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים, על שם (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
בן זקנתו של אביו.

Now the midrash addresses the jealousy of the brothers. They were jealous because Joseph would boast of his dreams of leading them, and would tattle on them that they ate without slaughter. Later, the midrash explains, this too would come back to haunt Joseph.

ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.
" וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"
אמר לאביו, אחי אוכלין אבר מן החי. אמר לו הקדוש ברוך הוא 'חייך! בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד' (בראשית מג:לב) "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"

The midrash continues that if Joseph had not spread the lashon harah about his brothers the evens that led to the subjugation of the Israelites and the slavery might not have had to happen.
ולפי שספר עליהם לשון הרע, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים, ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
Jacob then sends Joseph to check on his brother to the town of Shechem. The midrash examines the character of the town which seems to portend evil. There is also a mention that the Ish, the man that Joseph meets is the angle Gabriel. This takes the approach that God is directing the events.

אמר יעקב ליוסף "לך נא ראה את שלום אחיך וגו'". "ויבא שכמה" מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד (מלכים א יב) "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים", "וימצאהו איש" אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר (דניאל ט )"והאיש גבריאל" ,

The midrash throws in a seemingly parenthetical statement about the pit that held Joseph until he was sold. This statement will be important later in the construction of the midrash. The pit. The midrash explains, did not hold water but had vipers and scorpions.

" ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'"
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו,

The midrash now explicates the selling of Joseph and why Reuben did not know about it, yet was beholden to keep the brothers’ secret. The brothers sell Joseph for a paltry amount, just enough to buy a pair of shoes for each brother. Readers aware of the martyrology recited for the ten martyrs on Yom Kippur may recall the declaration of guilt heaped upon the brothers for kidnapping and selling Jospeh for pairs of shoes.

מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים. הן מוליכין אותו לקצוות המדבר ,עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.

The midrash questions why such a fine specimen as Joseph would be sold for a measly sum. The answer is in the parenthetical statement about the condition of the pit. It had scorpions and vipers and the fear caused Joseph to look weak and fetch a low price.

וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות. לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.

Now, the midrash fills in the balnks. The big question is why didn’t the brothers or God ever reveal to Jacob the truth about the sale of Joseph. The midrash relates that the brothers bound themselves by a device stronger thanan oath- it was the cherem- the promise of excommunication. The midrash also explains that such a decree can only be made with ten and with Reuben gone, the brother were missing one. They brought God into the discusion

אמרו, נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו. אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.
מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם. כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה. חזר לאחיו, אמר להם, "הילד איננו ואני אנה אני בא"

Now the midrash can explain why Reuben did not reveal to his father the fate of Joseph. When Reuben returned, he was met by the brothers and they explained how they had made the strong cherem and Reuben was enjoined to be a part. The midrash also explains that this cherem bound God from revealing to Jacob, even though the verse in Psalms states that God reveals His words to Jacob.

הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק. ואף הקב"ה אף על פי שכתוב בו (תהלים קמז) "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף.

Rabbi Minah adds that the brothers never fully atoned for the sin of selling Joseph

רבי מנא אומר, במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו. ועליהם הכתוב אומר (ישעיה כב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם.

Once the brothers found Joseph alive in Egypt they rescinded the cherem. That explains why Jacob did not know. The text records that at the moment that Jacob found out that Joseph was alive, his spirit became alive. Had Jacob died, that his spirit was rejuvenated? It was that the cherem was lifted and God could once again converse with Jacob.

ושמע יעקב שהוא חי , וכתיב בו "ותחי רוח יעקב אביהם"
וכי מתה היתה? אלא שחיתה מן החרם, ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

Vayeitzei

My Musing
The midrash begins with a teaching about the ir miklat, the city of refuge to which a person guilty of negligent homicide flees. This refuge is practically for life and becomes a defacto exile. From ths idea of exile, the midrash quickly refocuses on Yaakov, who is seen as going into exile. Like the person who committed negligent homicide, Yaakov flees for his life. Eisav, like the goel hadam, the avenger, is seeking to right a wrong and will do so with the life of Yaakov.
But where a negligent murderer is to spend his exile contemplating his sin in fear of retribution, God appears to Yaakov in a dream. The dream leaves Yaakov with a sense of foreboding but hope.
I believe the real message is that the midrash, while recognizing the apparent guilt in Yaakov’s actions, is making clear that Yaakov is not guilty. Otherwise, why would God visit Yaakov with such brilliance that the rocks melt together?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן א
(בראשית פרק כח:יא) " וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
ילמדנו רבינו:

Our Rabbi will teach:
If one kills through negligence, where does he flee?
The Rabbis taught: One who kills by mistake, is exiled to the city of refuge, three on this side of the river and three within the boundaries of the land of Canaan.

ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה?
כך שנו רבותינו: ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט, לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען.

It is on the idea of exile that the midrash transitions to our weekly Torah reading and Yaakov. Yaakov was exiled. He ran for his life, and feared that Eisav would kill him. When God saw how distressed Yaakov was, He appeared to Yaakov in a dream. (The midrash assumes that the reader knows the dream).

ויעקב אבינו גלה לחרן. בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו. מכיון שראהו הקדוש ברוך הוא בצרה גדולה, נגלה עליו בחלום.

Here the midrash moves to a tangential discussion. Rabbi Abahu said in the name of Resh Lakish, that when the stones under Yaakov's head "saw" (read 'perceived') the glory of The Holy One blessed be He, they melted into one rock.

אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא, נמחו כלם ונעשו אבן אחת.

From where do we know this? From the apparent contradiction in the text. At the outset the scripture details that Yaakov "took from the stones of the place" before he went to sleep and upon arising it details that he took the (single) stone that was under his head.

מנין?
שעד שלא ישן כתיב "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" אבנים הרבה כיון שננער כתיב (בראשית כח:יח) "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" אבן אחת.