vayishlach

My Musing
When is subterfuge acceptable? Can you use circumstances to your benefit even if it means that while you will be 100% honest to the letter of the law, in the spirit of the law you might be just a bit dishonest?
The midrash paints Yaakov as hoping that his twenty year association with Laban will be enough to make his brother think twice before attacking. Of course it is not only the idea that Yaakov emerged relatively unscathed from his two decades long indentured servitude with Laban that will protect him from Eisav, but also the merit of the future of the Tribes that will protect Jacob and by analogy his progeny, the Jewish people, as they travel through time and engage Eisav bent on revenge for a perceived wrong. The shift from the story directly on Yaakov to the protection of the Israelite nation and the judgment of Eisav later on, resonates a medieval wish for vindication for the suffering Jews go through.

The midrash opens for this week's parsha in a rare style of a straightforward exposition on a small phrase from the opening of the parsha. The midrash is not using a yelmadeinu teaching nor is it using a zeh sh'eamar hakatuv, "this is to what scripture is referring" but it starts out with an inference.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן א
(בראשית לב:ה,ו) " וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"
"עִם לָבָן גַּרְתִּי"

He (Yaakov) said, Even though I dwelled with Laban, the head of the conmen these past twenty years, I have much wealth. Therefore he let Eisav know his material gains. Eisav will think that Yaakov only entered the arrangement with Laban with his staff and managed twenty years. Despite Laban being the best charlatan, Yaakov managed to amass great wealth. How will I best him?!

אמר, 'אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה, יש לי שור וחמור ועושר גדול'. לכך הודיעו, כדי שיהרהר בלבו ויאמר, יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה. ולבן אב הרמאין הוא, וזה נתעשר אצלו ושב בשלום ואני אוכל לו?!

Now the midrash teases out the protection afforded by the later generations of Yaakov implied in his words. The ox of the cattle refers to Joseph who was called the firstborn of the ox by Moses in his last blessings to the Israelites. The Donkey refers to the Messiah, the future king of Israel, from the prophecy of Zachariah. Sheep refers to the entire nation of Israel who are called sheep in the prophecy of Ezekiel.

"וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר"
אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר, (דברים לג:יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לו,ֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה"
וַחֲמוֹר "זה משיח בן דוד, שנאמר, (זכריה ט:ט) "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָך,ְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"
"צֹאן" אלו זכותן של שבטים, שנקראו בניהם 'צאן', שנאמר, (יחזקאל לד:לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם, אֲנִי אֱלֹקֵיכֶם נְאֻם אֲד-ֹנָי יְדֹוִד"

The midrash offers another set of proof for the resiliency of Yaakov from Judah and Joseph. Judah will be the kingdom that endures throughout the ages. Joseph represents the other side of enduring leadership, as evidenced by his rise to power in Egypt. Both will graze on the straw that refers to Eisav. The idea being that Eisav will be judged and held accountable in the end. That is why Yaakov is protected.

גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר, (ישעיהו יא:ז) "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו, יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן"
פירש "אַרְיֵה" שהוא יהודה, שנאמר, (בראשית מט:ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"
"כַּבָּקָר" זה יוסף.
"יֹאכַל תֶּבֶן",כלומר, זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר, (עובדיה א:יח) "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַש, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְדֹוָד דִּבֵּר"

The midrash includes a prophecy that all the nations that hound Israel will be judged.

ומנין שאף כלם ידינוהו?
שנאמר, (יחזקאל יט:ב) "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיה" מכאן שכלם ידינוהו.

Now the midrash concludes with a teaching that returns to the original phrase. The servant is Moses and the handmaiden is Ruth who is the progenitor of King David.

"וְעֶבֶד" זה משה, שנאמר, (דברים לד:ה) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְדֹוָד בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְדֹוָד"
"וְשִׁפְחָה" זו רות, שעתיד דוד לצאת ממנה. וכתוב עליו (תהלים קטז:טז) "אָנָּה יְדֹוָד, כִּי אֲנִי עַבְדֶּך,ָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה לבא ולחסות תחת כנפי השכינה.

The sum total of these future progeny will be the protection Yaakov needs and the reason for

Eisav to think twice before he harasses Israel.

Vayeitzei

My Musing
The midrash begins with a teaching about the ir miklat, the city of refuge to which a person guilty of negligent homicide flees. This refuge is practically for life and becomes a defacto exile. From ths idea of exile, the midrash quickly refocuses on Yaakov, who is seen as going into exile. Like the person who committed negligent homicide, Yaakov flees for his life. Eisav, like the goel hadam, the avenger, is seeking to right a wrong and will do so with the life of Yaakov.
But where a negligent murderer is to spend his exile contemplating his sin in fear of retribution, God appears to Yaakov in a dream. The dream leaves Yaakov with a sense of foreboding but hope.
I believe the real message is that the midrash, while recognizing the apparent guilt in Yaakov’s actions, is making clear that Yaakov is not guilty. Otherwise, why would God visit Yaakov with such brilliance that the rocks melt together?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן א
(בראשית פרק כח:יא) " וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
ילמדנו רבינו:

Our Rabbi will teach:
If one kills through negligence, where does he flee?
The Rabbis taught: One who kills by mistake, is exiled to the city of refuge, three on this side of the river and three within the boundaries of the land of Canaan.

ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה?
כך שנו רבותינו: ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט, לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען.

It is on the idea of exile that the midrash transitions to our weekly Torah reading and Yaakov. Yaakov was exiled. He ran for his life, and feared that Eisav would kill him. When God saw how distressed Yaakov was, He appeared to Yaakov in a dream. (The midrash assumes that the reader knows the dream).

ויעקב אבינו גלה לחרן. בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו. מכיון שראהו הקדוש ברוך הוא בצרה גדולה, נגלה עליו בחלום.

Here the midrash moves to a tangential discussion. Rabbi Abahu said in the name of Resh Lakish, that when the stones under Yaakov's head "saw" (read 'perceived') the glory of The Holy One blessed be He, they melted into one rock.

אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא, נמחו כלם ונעשו אבן אחת.

From where do we know this? From the apparent contradiction in the text. At the outset the scripture details that Yaakov "took from the stones of the place" before he went to sleep and upon arising it details that he took the (single) stone that was under his head.

מנין?
שעד שלא ישן כתיב "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" אבנים הרבה כיון שננער כתיב (בראשית כח:יח) "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" אבן אחת.