Vayigash

My Musing
For many the opening of this week's parsha is one of the most laden with suspense. It is also the basis for many rabbinic teachings ranging from why we are known as Jews (from Yehudah, Judah, yehudim) to the concept of two messianic personalities, the lion of Judah and the bull of Joseph to the idea of being a guarantor. These ideas were necessary and powerful in the middle ages as rabbis needed to encourage Jews to remain steadfast in their faith and understand what it meant to be relied upon by another and that there was a messianic expectation. The first midrash tanhuma of the portion identifies Judah as the paradigm of being a guarantor and sets the stage for the following midrashim to explore his position as progenitor of the messiah.

As you read the midrash make careful note of the dialogue attributed to Judah and then look up the pasuk, it is the offer Reuben made to Jacob which was rejected.

מדרש תנחומא ורשא פרשת ויגש סימן א

Our teacher should instruct us: What or who is the guarantor that is obligated to pay?

ילמדנו רבינו:
איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם?
כך שנו רבותינו: רבי שמעון בן ננס אומר, איזהו ערב שהוא חייב לשלם? האומר "הלוהו ואני נתן לך" ונשא ונתן ביד הערב, חייב.

Our rabbis taught: Rabbi Simeon ben Nanas said, Who is the guarantor that is obligated to pay? The one who states "lend him and I will pay you" and the exchange is made with the guarantor,

he is obligated to pay.

ומי היה זה הערב?
זה יהודה, שאמר (בראשית מב:לז) "[וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ] תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ"

And who is such a guarantor? Judah as it is written: "Give him to me by my hand and I will bring him back to you" [This is the translation of the end of the verse which in the scripture in last week's portion is said by Reuben, whose overture to guarantee Benjamin's return is rejected by Jacob. The statement by Judah is simply "I guarantee that I will return him to you and if not then I will have sinned to you my entire life" (Breishit 43:8)]
I believe that the midrash, by assigning Reuben's words to Judah is finding favor in some of Reuben's words and leaving the offending part out. These words form the basis of the guarantee which Judah references in his words to Jacob using the term Arev, guarantor. [What is the difference, or rather what was offensive in Reuben's words? I believe it was Reuben's callous offering of his own sons' lives if he should fail to bring back Binyamin. Judah, who had experienced the loss of his sons, was in a position to truly appreciate what his father had experienced with the loss of Joseph and the fear of losing Binyamin. This made his guarantee and the use of the word "arev" more binding even though Reuben's words are clearly preferred by the author of this midrash, signified by them being ascribed to Judah]

(בראשית מב:לח) "וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"

The midrash continues with the reply of Jacob to Reuben that Binyamin is the only one left and if something happens to him, you will send my grey hair to Sheol (the dwelling place of the dead)
The midrash continues with another lesson: The Satan is free to trip up anyone who goes on a mission. [more about Satan in Judaism and the midrash at another time]

מכאן את למד שהיוצא לדרך השטן מקטרגו.

אמר רבי יוסי בן חנינא, לפי ששנינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתם. למה בשעת לידתן?
שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

Rabbi Yose ben Chanina relates that the reason for women being punished with death in childbirth for three transgressions is because childbirth is a dangerous event and at those times Satan is given free reign to wreak havoc.

ירד בנימין עם אחיו ולקחו שבר. צוה יוסף, ונתנו את הגביע בשקו עד שלא הרחיקו. שלח אחריהן. אמר להם, 'הרעותם אשר עשיתם!' אמר, 'מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד!'
כשנמצא בשקו של בנימין כל אחד ואחד הפך פניו. ומי עמד כנגדו? הערב. (בראשית מד:יח) "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"

Similarly Benjamin went down to Egypt with his brothers (which is clearly fraught with danger). Joseph commands to have the chalice placed in Benjamin's saddle bag and now the stage is set for Joseph to confront his brothers. He declared that the one who has the chalice would be a slave. When it was found in the bag of Benjamin, the midrash relates that everyone turned their heads except for one brother who stood and confronted Joseph. Judah the guarantor!

Vayeshev

My Musing
The midrashim for Vayeshev are rather large and unwieldy when taken as a whole. This week, I present a large part of the second Tanhuma on the parsha. Often by its explication of the text the midrash asks the questions without actually asking them. Among the questions implicitly asked by this week’s midrash:
Why did Jacob love Joseph more than any other?
Is there the concept of midah keneged mida, measure for measure in the events that happen to Joseph?
Can a place really be bad karma?
Why did the brothers sell Joseph for such a cheap price?
If Reuven was not part of the plan to sell Joseph and wanted to save Joseph, why didn’t he tell his father? How did the brothers maintain their secrecy of the act from their father?
If Jacob was so close to God and God spoke to him as He did to his fathers, why dinlt God reassure Jacob that Joseph was alright?
As you read the midrash, the question is better than the answer, but the question is there nonetheless.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ב
(בראשית פרק לז:ב, ג ) " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"

The midrash offers a unique insight abut the relationship between Jacob and Joseph. Although the text clearly states that Joseph was born of Jacob’s old years and we know that Joseph is the son of Jacob’s true beloved, the midrash offers an alternative that is not without precedent. A few weeks ago the midrash explained that God was gracious to Abraham and made Isaac in Abraham’s image. Similarly, the midrash offers that Joseph was the exact “clone” of Jacob.

" כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"
בן איקונים שהיה דומה לו.

Rabbi Yishmael and the midrash offer more literal meanings, ending with the pshat that Joseph was born during his father’s later years.

רבי ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים, על שם (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
בן זקנתו של אביו.

Now the midrash addresses the jealousy of the brothers. They were jealous because Joseph would boast of his dreams of leading them, and would tattle on them that they ate without slaughter. Later, the midrash explains, this too would come back to haunt Joseph.

ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.
" וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"
אמר לאביו, אחי אוכלין אבר מן החי. אמר לו הקדוש ברוך הוא 'חייך! בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד' (בראשית מג:לב) "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"

The midrash continues that if Joseph had not spread the lashon harah about his brothers the evens that led to the subjugation of the Israelites and the slavery might not have had to happen.
ולפי שספר עליהם לשון הרע, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים, ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
Jacob then sends Joseph to check on his brother to the town of Shechem. The midrash examines the character of the town which seems to portend evil. There is also a mention that the Ish, the man that Joseph meets is the angle Gabriel. This takes the approach that God is directing the events.

אמר יעקב ליוסף "לך נא ראה את שלום אחיך וגו'". "ויבא שכמה" מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד (מלכים א יב) "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים", "וימצאהו איש" אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר (דניאל ט )"והאיש גבריאל" ,

The midrash throws in a seemingly parenthetical statement about the pit that held Joseph until he was sold. This statement will be important later in the construction of the midrash. The pit. The midrash explains, did not hold water but had vipers and scorpions.

" ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'"
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו,

The midrash now explicates the selling of Joseph and why Reuben did not know about it, yet was beholden to keep the brothers’ secret. The brothers sell Joseph for a paltry amount, just enough to buy a pair of shoes for each brother. Readers aware of the martyrology recited for the ten martyrs on Yom Kippur may recall the declaration of guilt heaped upon the brothers for kidnapping and selling Jospeh for pairs of shoes.

מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים. הן מוליכין אותו לקצוות המדבר ,עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.

The midrash questions why such a fine specimen as Joseph would be sold for a measly sum. The answer is in the parenthetical statement about the condition of the pit. It had scorpions and vipers and the fear caused Joseph to look weak and fetch a low price.

וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות. לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.

Now, the midrash fills in the balnks. The big question is why didn’t the brothers or God ever reveal to Jacob the truth about the sale of Joseph. The midrash relates that the brothers bound themselves by a device stronger thanan oath- it was the cherem- the promise of excommunication. The midrash also explains that such a decree can only be made with ten and with Reuben gone, the brother were missing one. They brought God into the discusion

אמרו, נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו. אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.
מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם. כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה. חזר לאחיו, אמר להם, "הילד איננו ואני אנה אני בא"

Now the midrash can explain why Reuben did not reveal to his father the fate of Joseph. When Reuben returned, he was met by the brothers and they explained how they had made the strong cherem and Reuben was enjoined to be a part. The midrash also explains that this cherem bound God from revealing to Jacob, even though the verse in Psalms states that God reveals His words to Jacob.

הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק. ואף הקב"ה אף על פי שכתוב בו (תהלים קמז) "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף.

Rabbi Minah adds that the brothers never fully atoned for the sin of selling Joseph

רבי מנא אומר, במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו. ועליהם הכתוב אומר (ישעיה כב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם.

Once the brothers found Joseph alive in Egypt they rescinded the cherem. That explains why Jacob did not know. The text records that at the moment that Jacob found out that Joseph was alive, his spirit became alive. Had Jacob died, that his spirit was rejuvenated? It was that the cherem was lifted and God could once again converse with Jacob.

ושמע יעקב שהוא חי , וכתיב בו "ותחי רוח יעקב אביהם"
וכי מתה היתה? אלא שחיתה מן החרם, ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

Matot

My Musing
The midrash Tanhuma in Parshat Matot begins with a few early midrashim of the Yelamdeinu style. Starting with a lesson in halacha, in this case about oaths and vows, shifting to a moral lesson about the quality of one’s yir’a- awe of God, and completing with a quick lesson in halacha.
Why should we be careful with our vows and oaths?
Because a lackadaisical approach to the bond of our word will eventually lead us astray- causing us to blaspheme God.

Leaving the cultural divide that shows us how far we’ve gone from revering oaths and honoring our word to the modern day of politicians and leaders who flip flop at capricious whim, what is it about an oath that leads us to blaspheme the Almighty? I am still not sure.

The midrash is increasingly enigmatic because it explains that the oaths that will cause us to blaspheme God are those of truthful events. Even if it is the truth, an oath can harm. Although included as almost a footnote- the midrash brings the case of a king who swore a truthful oath yet caused widespread destruction in his kingdom (the hyperbolic statement is the destruction of 2000 towns).

But for me the caution statement is clear- be careful with oaths- they are binding and the close of the midrash is an even more telling warning- be careful of oaths because they don’t just affect you, they affect those around you and to inflict on others is not God fearing.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מטות סימן א

(במדבר ל:ב,ג) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד:
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַידֹוָד אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"

ילמדנו רבינו:
כיצד קונמות ונדרים?
כך שנו רבותינו: קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך, הרי הוא בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך, אסור.
חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. כיצד?
'קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין', בנדרים אסור לעשותן אף על פי שהם מצוה, ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות.

The midrash opens with an excerpt from the mishna in Nedarim chapter 2. The term konam is used to incur the strength of a vow of abstinence. This term has its origins in what was apparently a colloquialism for korban, a sacrifice. The halacha quoted examines the differences between a shevua, oath and a konam. It is an interesting paradox: Since the konam, and in general vows, are of a lesser severity they are still binding and can cause one to violate the Torah if one vows to not fulfill a commandment. However, since we as a people are sworn by oath at Sinai an oath to not fulfill the commandments is not binding. The mishna quoted above also deals with taking a vow to deny oneself physical pleasure, which is permissible unless it affects one’s spouse as we are not allowed to impair another for our own needs.

אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן שכל הפורץ בהם סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר (שמות כ:ו)
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְדֹוָד אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"
וכתוב אחד אומר (ירמיהו ד:ב)"וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְדֹוָד בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אלא אם יש בכם כל המדות האלו - שנא' (דברים י:כ) "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵע"

The midrash continues to caution the audience against taking vows lightly. Taking vows lightly will lead to taking oaths lightly, which in turn will cause a blasphemy of the Lord. The proof text brought is from the Decalogue, which clearly outlines the severity of taking God’s name in vain. Yet the midrash brings a counter prooftext to the admonition, saying that we are enjoined to swear to promote truth and justice. However, explains the midrash, this is only for the truly God fearing.

ושתהיו כאותן שלשה שנקראו יראי אלהים ואלו הן אברהם, איוב, ויוסף.
אברהם, דכתיב (בראשית כב:יב)"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי"
איוב דכתיב (איוב א:ח)"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלקִים וְסָר מֵרָע"
יוסף דכתיב (בראשית מב:יח) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא"
הוי "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד"
אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר "אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק"

The midrash lists three personalities who exemplify by virtue of attestation by the scripture that they were God fearing. Abraham, Joseph and Job. The midrash applies a scripture which idealizes devotion to Go and to Torah study. But the midrash asks can one physically attach (devote) themselves to God?

וכי יכול להדבק בשכינה?!
והלא כבר נאמר (דברים ד:כד) "כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא"?
אלא לומר לך כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זה הוא שנאמר עליו "וּבוֹ תִדְבָּק".

The midrash answers that since God is fire, People cannot physically attach themselves to God but one can act in a manner that supports Torah study.

אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי.
מעשה בהר המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת.

Returning to our original idea of swearing an oath if you have the proper character development, the midrash allows for one to swear and oath but brings a real case of a worthy king who caused 2000 municipalities to be destroyed because of a truthful oath.

(במדבר ל:יז)"אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" מה בעל אינו מפר אלא נדרים של ענוי נפש ודברים שבינו לבינה, כך האב אינו מפר אלא על ענוי נפש ושבינו לבינה.

The midrash concludes with another general halacha on the theme of oaths. The Torah explains that a husband may annul the vows of his wife, similarly so may a father of his unmarried daughter. But the midrash explains that is not for any oath- only for those oaths which are self-flagellating or create a tension between the two parties.