Vayeshev

My Musing
The midrashim for Vayeshev are rather large and unwieldy when taken as a whole. This week, I present a large part of the second Tanhuma on the parsha. Often by its explication of the text the midrash asks the questions without actually asking them. Among the questions implicitly asked by this week’s midrash:
Why did Jacob love Joseph more than any other?
Is there the concept of midah keneged mida, measure for measure in the events that happen to Joseph?
Can a place really be bad karma?
Why did the brothers sell Joseph for such a cheap price?
If Reuven was not part of the plan to sell Joseph and wanted to save Joseph, why didn’t he tell his father? How did the brothers maintain their secrecy of the act from their father?
If Jacob was so close to God and God spoke to him as He did to his fathers, why dinlt God reassure Jacob that Joseph was alright?
As you read the midrash, the question is better than the answer, but the question is there nonetheless.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ב
(בראשית פרק לז:ב, ג ) " אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"

The midrash offers a unique insight abut the relationship between Jacob and Joseph. Although the text clearly states that Joseph was born of Jacob’s old years and we know that Joseph is the son of Jacob’s true beloved, the midrash offers an alternative that is not without precedent. A few weeks ago the midrash explained that God was gracious to Abraham and made Isaac in Abraham’s image. Similarly, the midrash offers that Joseph was the exact “clone” of Jacob.

" כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"
בן איקונים שהיה דומה לו.

Rabbi Yishmael and the midrash offer more literal meanings, ending with the pshat that Joseph was born during his father’s later years.

רבי ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים, על שם (בראשית מז:יב) "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף"
בן זקנתו של אביו.

Now the midrash addresses the jealousy of the brothers. They were jealous because Joseph would boast of his dreams of leading them, and would tattle on them that they ate without slaughter. Later, the midrash explains, this too would come back to haunt Joseph.

ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.
" וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"
אמר לאביו, אחי אוכלין אבר מן החי. אמר לו הקדוש ברוך הוא 'חייך! בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד' (בראשית מג:לב) "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"

The midrash continues that if Joseph had not spread the lashon harah about his brothers the evens that led to the subjugation of the Israelites and the slavery might not have had to happen.
ולפי שספר עליהם לשון הרע, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים, ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
Jacob then sends Joseph to check on his brother to the town of Shechem. The midrash examines the character of the town which seems to portend evil. There is also a mention that the Ish, the man that Joseph meets is the angle Gabriel. This takes the approach that God is directing the events.

אמר יעקב ליוסף "לך נא ראה את שלום אחיך וגו'". "ויבא שכמה" מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד (מלכים א יב) "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים", "וימצאהו איש" אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר (דניאל ט )"והאיש גבריאל" ,

The midrash throws in a seemingly parenthetical statement about the pit that held Joseph until he was sold. This statement will be important later in the construction of the midrash. The pit. The midrash explains, did not hold water but had vipers and scorpions.

" ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'"
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו,

The midrash now explicates the selling of Joseph and why Reuben did not know about it, yet was beholden to keep the brothers’ secret. The brothers sell Joseph for a paltry amount, just enough to buy a pair of shoes for each brother. Readers aware of the martyrology recited for the ten martyrs on Yom Kippur may recall the declaration of guilt heaped upon the brothers for kidnapping and selling Jospeh for pairs of shoes.

מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים. הן מוליכין אותו לקצוות המדבר ,עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.

The midrash questions why such a fine specimen as Joseph would be sold for a measly sum. The answer is in the parenthetical statement about the condition of the pit. It had scorpions and vipers and the fear caused Joseph to look weak and fetch a low price.

וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות. לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.

Now, the midrash fills in the balnks. The big question is why didn’t the brothers or God ever reveal to Jacob the truth about the sale of Joseph. The midrash relates that the brothers bound themselves by a device stronger thanan oath- it was the cherem- the promise of excommunication. The midrash also explains that such a decree can only be made with ten and with Reuben gone, the brother were missing one. They brought God into the discusion

אמרו, נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו. אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.
מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם. כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה. חזר לאחיו, אמר להם, "הילד איננו ואני אנה אני בא"

Now the midrash can explain why Reuben did not reveal to his father the fate of Joseph. When Reuben returned, he was met by the brothers and they explained how they had made the strong cherem and Reuben was enjoined to be a part. The midrash also explains that this cherem bound God from revealing to Jacob, even though the verse in Psalms states that God reveals His words to Jacob.

הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק. ואף הקב"ה אף על פי שכתוב בו (תהלים קמז) "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף.

Rabbi Minah adds that the brothers never fully atoned for the sin of selling Joseph

רבי מנא אומר, במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו. ועליהם הכתוב אומר (ישעיה כב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם.

Once the brothers found Joseph alive in Egypt they rescinded the cherem. That explains why Jacob did not know. The text records that at the moment that Jacob found out that Joseph was alive, his spirit became alive. Had Jacob died, that his spirit was rejuvenated? It was that the cherem was lifted and God could once again converse with Jacob.

ושמע יעקב שהוא חי , וכתיב בו "ותחי רוח יעקב אביהם"
וכי מתה היתה? אלא שחיתה מן החרם, ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

Masei

My Musing.

How valuable is life when confronted with the Divine command? An interesting discussion for our time. Additionally what is the value of self-preservation and how far does that value reach?

On the verse from Isaiah 26, Rashi explains that the idea is to hide until the wrath of the ruler passes. When the inquiry is answered cautiously in the affirmative by Rabbi Elazar, the midrash does not seem to care that the proof texts brought only indicate the efficacy of fleeing, not the operative question of doing so on the Sabbath. Implicit in the proof texts is the assumption that life is paramount. But the midrash in its next historical layer seems to anticipate the regular readers wondering about the Sabbath question and addresses that.

The midrash brings a rather well known teaching where the rabbis extract the key ingredient to Judaism- the value of preservation of life. Admittedly the Talmud qualifies this teaching by excluding three cases which fundamentally undermine the very fabric of Judaism; Public Idol Worship, Murder, and Sexual Immorality. But since the midrash does not address these exclusions, I will not either.

The teaching of the value of life in the face of committed observance and loyalty is very radical- then and now. The connection to the Parsha is difficult but clear- we read of the all the travails encountered in the wilderness yet because God directly protected them there was no reason to be disobedient. In our time a different calculus is necessary.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מסעי סימן א

ילמדנו רבינו:
מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים מהו שיחלל את השבת?

Our Rabbis will teach us: One who is fleeing a compulsory induction to a foreign army or from highwaymen, should he violate the Sabbath?

כך שנו רבותינו: הנרדף מן הגייס ומן הלסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכן אנו מוצאין בדוד כשבקש שאול להרגו ברח ונמלט.

Our Rabbis taught: One who is fleeing from the compulsory draft or from highwaymen, transgresses the Sabbath and saves his life, as we found with David, who fled when Saul decided to kill him.
The midrash continues with a more modern application (relative to the time of authorship) of this ruling.

אמרו זכרונם לברכה: מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי צפורי בשבת. באו ושאלו את רבי אלעזר בן פרטה, אמרו לו- כתבים רעים באו אלינו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח?
והיה מתירא לומר להם בשבת ברחו. אמר להם ברמז, "ולי אתם שואלים?! לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד"

The Rabbis of blessed memory said. There was a case where decrees were issued from the monarch to the leaders of Sephoris on Shabbat. The leaders inquired of Rabbi Elazar ben Perata, ‘evil letters came to us from the king, what do you say, flee?’
Rabbi Elazar feared to tell them to flee on the Sabbath so he answered cryptically. He replied, “you ask me?! Go and ask Jacob, Moses, and David.”
The midrash brings proof texts that demonstrate that these Biblical celebrities fled for their life at one time.

ביעקב כתיב (הושע יב:יג) "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר"
במשה כתיב (שמות ב:טו) "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר"
בדוד כתיב (שמואל א, יט: י) "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא"

The midrash now introduces an alternate proof text for the value of fleeing for your life until the anger of the rules subsides.

וכן הוא אומר (ישעיהו כו: כ) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר <דלתיך> דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד <יעבור> יַעֲבָר זָעַם"

But the proof texts only address the issue of fleeing for one’s life. The midrash has not explicitly answered the original question of fleeing on the Sabbath.

ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת?
דכתיב (ויקרא יח:ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד"
ולא שימות בהם.
וכתיב במילה (ויקרא יב: ג) "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" ימול ואפילו בשבת.
והלא דברים קל וחומר?
ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת, כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה!

The midrash teaches the inferential learning that the preservation of life even overrides the Sabbath. This idea is in many Rabbinic collections of literature in one form or another. The proof text is unambiguous- “live by them (the statutes)” The Rabbis explain that the imperative to live ny them means not to die by them.
Now the midrash returns to our sidra, Masei, and connects the teaching with the orah reading.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, הזהרו במצותי ושמרו את התורה וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים. והפלתי שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם, שנאמר,(שמות טו:טו) "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן"

The midrash first enumerates in general the miraculous state of affairs that preserved the Israelites during their wandering in the wilderness. God provided protection from the pursuing Egyptians, the sea, and inflicted havoc among the enemies of the Israelites. Then the midrash continues with God vanquishing the Canaanite nations the Israelites first encountered and protecting them from the threat posed by scorpions and snakes and drought. The midrash has

God declare that He did not leave the Israelites for one moment of the forty year journey.

והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח? וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם? שנא' (דברים ח: טו) "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" ולא הנחתי אותם להזיק אתכם.

Therefore, said the Holy One Blessed be He to Moses: Write the journeys so they should know the miracles I did for them as we see from the first two verses: the first where Moses records the journeys the second verse describoing how it was done by the word of God.

לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי עמהם בכל מסע ומסע. מנין? ממה שקראו בענין (במדבר לג:א,ב) "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְדֹוָד וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"