Terumah

My Musing
The midrash starts with a quote from the mishna Shekalim which deals with the question of surplus. What happens to the terumah, the gift given to the kohen, priest, when it was more than necessary? By inference, the midrash is drawing the connection to the one time gift given to the construction of the mishkan, tabernacle, in the wilderness as implying that in the terumah of the wilderness, there too was too much.
The midrash then draws a connection from the terumah to Torah study and by inference venerates Torah study. The midrash concludes that the terumah given to the kohen is precious because of its connection to Torah study, but the terumah to the mishkan is unique as it was specifically called for by God.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן א
ילמדנו רבינו:
מותר תרומה מה היו עושין בה?
כך שנו רבותינו: מותר תרומה רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים.

Our Rabbis will teach:
What was done with the surplus of the terumah?
plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies.

את מוצא שתי תרומות. בחר בהן הקדוש ברוך הוא אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה.

You will find two terumah. The Holy One blessed be He chose one for the Tabernacle and one for the kohanim, priests. The terumah given to the kohanim is on the condition that they are bnei Torah, followers of the Torah.

אמר רבי ינאי, כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה.
אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב (יחזקאל כב:כו) "כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם"

Rabbi Yannai said: Any kohen who is not a ben Torah, it is acceptable to eat the terumah over his grave. [terumah given to the cohen, had to be eaten in a high state of purity. Proximity to a dead body “over the grave” is the supreme level of impurity and thus this is a dig at the cohanim who did not conduct themselves properly]
Rabbi Yitzchak said in the name of Rabbi Yochanan: see what is written “Her priests have done violence to My law, and have profaned My holy things; they have put no difference between the holy and the common, neither have they taught difference between the unclean and the clean, and have hid their eyes from My sabbaths, and I am profaned among them.”

למה בין קדש לחול לא הבדילו? ובין הטמא לטהור לא הודיעו?!
כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור.

Why did they not differentiate between the holy and the profane? And not notify about the pure and impure? Since they were not followers (students) of Torah, they did not know how to separate and differentiate.

ואומר(יחזקאל כב:ח) "קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ"
למה מבזה את הקדשים?
שאינו יודע לשמור שבת.

And it is written:” You despised My holy things, and have profaned My Sabbaths”
Why did they despise the sacrifices and desecrate the Sabbath?
Because they did not know how to observe (guard) the Shabbat.

ראה כמה חביבה תרומת כהנים שנתנה לכהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן קראה הקדוש ברוך הוא לשמו שנאמר (שמות כה:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

See how dear the terumah of the kohanim is (to God) since it was given to the priests who are students of Torah. But the terumah of the tabernacle, The Holy One blessed be He, called it in His name, as it is written “speak unto the Children of Israel, from each person as his heart will donate, take My terumah”

Masei

My Musing.

How valuable is life when confronted with the Divine command? An interesting discussion for our time. Additionally what is the value of self-preservation and how far does that value reach?

On the verse from Isaiah 26, Rashi explains that the idea is to hide until the wrath of the ruler passes. When the inquiry is answered cautiously in the affirmative by Rabbi Elazar, the midrash does not seem to care that the proof texts brought only indicate the efficacy of fleeing, not the operative question of doing so on the Sabbath. Implicit in the proof texts is the assumption that life is paramount. But the midrash in its next historical layer seems to anticipate the regular readers wondering about the Sabbath question and addresses that.

The midrash brings a rather well known teaching where the rabbis extract the key ingredient to Judaism- the value of preservation of life. Admittedly the Talmud qualifies this teaching by excluding three cases which fundamentally undermine the very fabric of Judaism; Public Idol Worship, Murder, and Sexual Immorality. But since the midrash does not address these exclusions, I will not either.

The teaching of the value of life in the face of committed observance and loyalty is very radical- then and now. The connection to the Parsha is difficult but clear- we read of the all the travails encountered in the wilderness yet because God directly protected them there was no reason to be disobedient. In our time a different calculus is necessary.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מסעי סימן א

ילמדנו רבינו:
מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים מהו שיחלל את השבת?

Our Rabbis will teach us: One who is fleeing a compulsory induction to a foreign army or from highwaymen, should he violate the Sabbath?

כך שנו רבותינו: הנרדף מן הגייס ומן הלסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכן אנו מוצאין בדוד כשבקש שאול להרגו ברח ונמלט.

Our Rabbis taught: One who is fleeing from the compulsory draft or from highwaymen, transgresses the Sabbath and saves his life, as we found with David, who fled when Saul decided to kill him.
The midrash continues with a more modern application (relative to the time of authorship) of this ruling.

אמרו זכרונם לברכה: מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי צפורי בשבת. באו ושאלו את רבי אלעזר בן פרטה, אמרו לו- כתבים רעים באו אלינו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח?
והיה מתירא לומר להם בשבת ברחו. אמר להם ברמז, "ולי אתם שואלים?! לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד"

The Rabbis of blessed memory said. There was a case where decrees were issued from the monarch to the leaders of Sephoris on Shabbat. The leaders inquired of Rabbi Elazar ben Perata, ‘evil letters came to us from the king, what do you say, flee?’
Rabbi Elazar feared to tell them to flee on the Sabbath so he answered cryptically. He replied, “you ask me?! Go and ask Jacob, Moses, and David.”
The midrash brings proof texts that demonstrate that these Biblical celebrities fled for their life at one time.

ביעקב כתיב (הושע יב:יג) "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר"
במשה כתיב (שמות ב:טו) "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר"
בדוד כתיב (שמואל א, יט: י) "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא"

The midrash now introduces an alternate proof text for the value of fleeing for your life until the anger of the rules subsides.

וכן הוא אומר (ישעיהו כו: כ) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר <דלתיך> דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד <יעבור> יַעֲבָר זָעַם"

But the proof texts only address the issue of fleeing for one’s life. The midrash has not explicitly answered the original question of fleeing on the Sabbath.

ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת?
דכתיב (ויקרא יח:ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד"
ולא שימות בהם.
וכתיב במילה (ויקרא יב: ג) "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" ימול ואפילו בשבת.
והלא דברים קל וחומר?
ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת, כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה!

The midrash teaches the inferential learning that the preservation of life even overrides the Sabbath. This idea is in many Rabbinic collections of literature in one form or another. The proof text is unambiguous- “live by them (the statutes)” The Rabbis explain that the imperative to live ny them means not to die by them.
Now the midrash returns to our sidra, Masei, and connects the teaching with the orah reading.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, הזהרו במצותי ושמרו את התורה וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים. והפלתי שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם, שנאמר,(שמות טו:טו) "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן"

The midrash first enumerates in general the miraculous state of affairs that preserved the Israelites during their wandering in the wilderness. God provided protection from the pursuing Egyptians, the sea, and inflicted havoc among the enemies of the Israelites. Then the midrash continues with God vanquishing the Canaanite nations the Israelites first encountered and protecting them from the threat posed by scorpions and snakes and drought. The midrash has

God declare that He did not leave the Israelites for one moment of the forty year journey.

והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח? וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם? שנא' (דברים ח: טו) "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" ולא הנחתי אותם להזיק אתכם.

Therefore, said the Holy One Blessed be He to Moses: Write the journeys so they should know the miracles I did for them as we see from the first two verses: the first where Moses records the journeys the second verse describoing how it was done by the word of God.

לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי עמהם בכל מסע ומסע. מנין? ממה שקראו בענין (במדבר לג:א,ב) "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְדֹוָד וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"