My Musing
The midrash Tanhuma in Parshat Matot begins with a few early midrashim of the Yelamdeinu style. Starting with a lesson in halacha, in this case about oaths and vows, shifting to a moral lesson about the quality of one’s yir’a- awe of God, and completing with a quick lesson in halacha.
Why should we be careful with our vows and oaths?
Because a lackadaisical approach to the bond of our word will eventually lead us astray- causing us to blaspheme God.
Leaving the cultural divide that shows us how far we’ve gone from revering oaths and honoring our word to the modern day of politicians and leaders who flip flop at capricious whim, what is it about an oath that leads us to blaspheme the Almighty? I am still not sure.
The midrash is increasingly enigmatic because it explains that the oaths that will cause us to blaspheme God are those of truthful events. Even if it is the truth, an oath can harm. Although included as almost a footnote- the midrash brings the case of a king who swore a truthful oath yet caused widespread destruction in his kingdom (the hyperbolic statement is the destruction of 2000 towns).
But for me the caution statement is clear- be careful with oaths- they are binding and the close of the midrash is an even more telling warning- be careful of oaths because they don’t just affect you, they affect those around you and to inflict on others is not God fearing.
The midrash Tanhuma in Parshat Matot begins with a few early midrashim of the Yelamdeinu style. Starting with a lesson in halacha, in this case about oaths and vows, shifting to a moral lesson about the quality of one’s yir’a- awe of God, and completing with a quick lesson in halacha.
Why should we be careful with our vows and oaths?
Because a lackadaisical approach to the bond of our word will eventually lead us astray- causing us to blaspheme God.
Leaving the cultural divide that shows us how far we’ve gone from revering oaths and honoring our word to the modern day of politicians and leaders who flip flop at capricious whim, what is it about an oath that leads us to blaspheme the Almighty? I am still not sure.
The midrash is increasingly enigmatic because it explains that the oaths that will cause us to blaspheme God are those of truthful events. Even if it is the truth, an oath can harm. Although included as almost a footnote- the midrash brings the case of a king who swore a truthful oath yet caused widespread destruction in his kingdom (the hyperbolic statement is the destruction of 2000 towns).
But for me the caution statement is clear- be careful with oaths- they are binding and the close of the midrash is an even more telling warning- be careful of oaths because they don’t just affect you, they affect those around you and to inflict on others is not God fearing.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מטות סימן א
(במדבר ל:ב,ג) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד:
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַידֹוָד אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"
ילמדנו רבינו:
כיצד קונמות ונדרים?
כך שנו רבותינו: קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך, הרי הוא בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך, אסור.
חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. כיצד?
'קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין', בנדרים אסור לעשותן אף על פי שהם מצוה, ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות.
(במדבר ל:ב,ג) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד:
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַידֹוָד אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"
ילמדנו רבינו:
כיצד קונמות ונדרים?
כך שנו רבותינו: קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך, הרי הוא בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך, אסור.
חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. כיצד?
'קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין', בנדרים אסור לעשותן אף על פי שהם מצוה, ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות.
The midrash opens with an excerpt from the mishna in Nedarim chapter 2. The term konam is used to incur the strength of a vow of abstinence. This term has its origins in what was apparently a colloquialism for korban, a sacrifice. The halacha quoted examines the differences between a shevua, oath and a konam. It is an interesting paradox: Since the konam, and in general vows, are of a lesser severity they are still binding and can cause one to violate the Torah if one vows to not fulfill a commandment. However, since we as a people are sworn by oath at Sinai an oath to not fulfill the commandments is not binding. The mishna quoted above also deals with taking a vow to deny oneself physical pleasure, which is permissible unless it affects one’s spouse as we are not allowed to impair another for our own needs.
אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן שכל הפורץ בהם סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר (שמות כ:ו)
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְדֹוָד אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"
וכתוב אחד אומר (ירמיהו ד:ב)"וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְדֹוָד בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אלא אם יש בכם כל המדות האלו - שנא' (דברים י:כ) "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵע"
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְדֹוָד אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"
וכתוב אחד אומר (ירמיהו ד:ב)"וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְדֹוָד בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אלא אם יש בכם כל המדות האלו - שנא' (דברים י:כ) "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵע"
The midrash continues to caution the audience against taking vows lightly. Taking vows lightly will lead to taking oaths lightly, which in turn will cause a blasphemy of the Lord. The proof text brought is from the Decalogue, which clearly outlines the severity of taking God’s name in vain. Yet the midrash brings a counter prooftext to the admonition, saying that we are enjoined to swear to promote truth and justice. However, explains the midrash, this is only for the truly God fearing.
ושתהיו כאותן שלשה שנקראו יראי אלהים ואלו הן אברהם, איוב, ויוסף.
אברהם, דכתיב (בראשית כב:יב)"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי"
איוב דכתיב (איוב א:ח)"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלקִים וְסָר מֵרָע"
יוסף דכתיב (בראשית מב:יח) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא"
הוי "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד"
אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר "אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק"
אברהם, דכתיב (בראשית כב:יב)"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי"
איוב דכתיב (איוב א:ח)"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלקִים וְסָר מֵרָע"
יוסף דכתיב (בראשית מב:יח) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא"
הוי "אֶת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד"
אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר "אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק"
The midrash lists three personalities who exemplify by virtue of attestation by the scripture that they were God fearing. Abraham, Joseph and Job. The midrash applies a scripture which idealizes devotion to Go and to Torah study. But the midrash asks can one physically attach (devote) themselves to God?
וכי יכול להדבק בשכינה?!
והלא כבר נאמר (דברים ד:כד) "כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא"?
אלא לומר לך כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זה הוא שנאמר עליו "וּבוֹ תִדְבָּק".
והלא כבר נאמר (דברים ד:כד) "כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא"?
אלא לומר לך כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זה הוא שנאמר עליו "וּבוֹ תִדְבָּק".
The midrash answers that since God is fire, People cannot physically attach themselves to God but one can act in a manner that supports Torah study.
אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי.
מעשה בהר המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת.
מעשה בהר המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת.
Returning to our original idea of swearing an oath if you have the proper character development, the midrash allows for one to swear and oath but brings a real case of a worthy king who caused 2000 municipalities to be destroyed because of a truthful oath.
(במדבר ל:יז)"אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" מה בעל אינו מפר אלא נדרים של ענוי נפש ודברים שבינו לבינה, כך האב אינו מפר אלא על ענוי נפש ושבינו לבינה.
The midrash concludes with another general halacha on the theme of oaths. The Torah explains that a husband may annul the vows of his wife, similarly so may a father of his unmarried daughter. But the midrash explains that is not for any oath- only for those oaths which are self-flagellating or create a tension between the two parties.
