vayechi ויחי

My Musing
With Yaakov’s imminent demise, it could be expected that the midrash would focus on death and eternal life. As often in the Tanhuma, there is the promotion of Judaism and the accompanied deterrent to considering other religions. The halacha quoted appears in both the Babylonian Talmud and Palestinian (Yerushalmi) Talmud but is incidental to the message of the midrash.
The midrash teases out the tension inherent in the religious personality. Does one embrace life and remain that much further from the Divine or does one embrace death as the means to receive the final reward?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן ד
(בראשית מח:א) "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף 'הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה', וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם"

And it came to pass after these things, that one said to Joseph: 'Behold, thy father is sick.' And he took with him his two sons, Manasseh and Ephraim.

ילמדנו רבינו: מהו לברך על הנר ועל הבשמים של מתים?
כך שנו רבותינו: אין מברכין לא על האור ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? שכתוב (תהלים קטו:יז) "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה"

Our master should instruct: What is the blessing recited upon the candle and incense of the deceased?
Thus was taught by our rabbis: We do not recite a blessing, not on the candle and not on the incense of the deceased. What is the reason? That it is written "The dead praise not the LORD, neither any that go down into silence"

אמר רבי מאיר, 'מתי עובדי עבודת כוכבים ומזלות מתין, אבל מתיהן של ישראל אינן מתים מפני שבזכותן החיים עומדין. שכן אתה מוצא כשעשו ישראל אותו מעשה, אלולי שהזכיר משה רבינו זכות האבות כבר היו אבודין ישראל מן העולם. שנאמר,(שמות לב:יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם" לפיכך קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים. שנאמר, (תהלים קטז:טו) "יָקָר בְּעֵינֵי יְדֹוָד הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו"'

Said Rabbi Meir, 'the deceased worshipers of the stars and constellations (akum) are dead, but the deceased of Israel do not die, because it is in their merit that the living exist". That this is what you find when Israel did that act (sin of the golden calf), that if Moshe had not invoked the merit of the patriarchs, Israel would have been already lost from the world. As it is written, " Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.'" Therefore it was difficult for the Holy One, blessed be He, to decree death on the righteous. As it says, "Precious in the sight of the LORD is the death of His saints."

מה הקדוש ברוך הוא עושה? מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן. רבי אבהו, כשנטה למות, הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו ותמה ואמר, 'כל אלה לאבהו?!'
קרא על עצמו (ישעיהו מט:ד) "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְדֹוָד וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹקָי" מיד נתאוה למיתה.

What did the Holy One, blessed be He, do? He showed them their reward so that they would demand their death with their mouths. Rabbi Abahu, when he was about to die, he was shown by the Holy One, blessed be He, his reward and he was astounded and said, 'all this for Abahu?!" He read about himself, " But I said: 'I have laboured in vain, I have spent my strength for nought and vanity; yet surely my right is with the LORD, and my recompense with my God.'" And he immediately had the appetite for death.

ואף אברהם תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית טו:ב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹ-נָי יֱדֹוִד מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית טו:טו) "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה"
יצחק תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית כז:ז) "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְדֹוָד לִפְנֵי מוֹתִי"לכך כתיב (בראשית לה:כט) "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו"
יעקב תבע מיתה שנאמר (בראשית מו:ל) "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אתה אמרת "אָמוּתָה הַפָּעַם" תשב י"ז שנה וחלה ונאסף.

And even Abraham demanded death with his mouth, as it says, " And Abram said: 'O Lord GOD, what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?', therefore said to him the Holy One, blessed be He, " But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age."
Isaac demanded death with his mouth as it says, " Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death." Therefore it is written, "And Isaac expired, and died, and was gathered unto his people, old and full of days; and Esau and Jacob his sons buried him."
Jacob demanded death as it says, "And Israel said unto Joseph: 'Now let me die, since I have seen thy face, that thou art yet alive.'". Said the Holy One blessed be He, you said "let me die", dwell 17 years and then he fell ill and was collected.