Devarim

My Musing

As we enter the Book of Deuteronomy (sefer Dvarim) which always falls on the Shabbat Chazon which precedes the Major fast and mournful day of Tisha B’Av, the midrash does what we should do- focus on the future promise of returning to our land under the majestic glory of God.

This is another of the Tanhuma Midrashim that I believe were appealing during the middle ages. Life was hard, Jews did get persecuted but the belief that the future Good was two fold in response to what was promised and given to the Israelites in the Wilderness presented a comforting thought in a way to the homiletics of the middle ages.

The midrash ends with a prayer that is based on the prophecy of Isaiah. The possible connection here is that it is the rebuilding of Zion that will reveal God in all His glory.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת דברים סימן א
(דברים א:א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב"
" אֵלֶּה הַדְּבָרִים " יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתברך ויתעלה זכרו, שכל הנסים שעשה לישראל במדבר כך עתיד לעשות להם בציון.

Praise and venerate the Holy One Blessed be He, that all the miracles that He did for the Israelites in the wilderness He is going to perform for the Israelites in the future in Zion. The midrash will now bring a number of proof texts that are linked to miracles in the wilderness and will bring proof texts that will use identical or exactingly similar language to show that God is prophesied to perform miracles in the future in Zion. The style will be a text from the Chumash and then one from the prophets.

במדבר כתיב " אֵלֶּה הַדְּבָרִים"
ובציון כתיב (ישעיהו מב:טז)"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים"

In the wilderness it says “These are the Things” and in Isaiah it says that God did “These Things” and did not forsake the people.

במדבר כתיב (שמות כ:יד) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק"
ובציון כתיב (ירמיהו לג:יא) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְדֹוָד צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְדֹוָד כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְדֹוָד כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְדֹוָד"

In the wilderness it is written (regarding Mount Sinai before the Revelation), “the entire nation saw the sounds” and in the return to Zion in Jeremiah the prophecy introduces many sounds including the voice praising God.

במדבר, (תהלים סח:ט) "אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹקִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹקִים אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"
ובציון,(חגי ב:ו) "כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה:

In the Wilderness God made the land quake and with regards to Zion God will cause the heavens and the land to quake.

במדבר, (שמות יג:כא) "וַידֹוָד הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה"
ובציון, (ישעיהו נב:יב) "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְדֹוָד וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"

In the Wilderness God led the people “walking before them” and in the return to Zion God will walk before them.

במדבר, (דברים ל:ט) "וְהוֹתִירְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְדֹוָד לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיך"
ובציון,(ישעיהו סה:יט) " וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה" (ישעיהו לה:א) "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת"

In the Wilderness God rejoiced on your prosperity and in Zion God will rejoice in His nation.

Brining a second proof text of God rejoicing is the springboard for the midrash to move off to a tangent of hope and promise for the future.

מה ראה ישעיה לומר כך אלא לפי שכשעברו ישראל את התורה עמד הושע ואמר (הושע ב:ה) " פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא"
לפיכך אמר ישעיה "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". וכל נחמות שאמר ישעיה "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" כפלים הם לפי (ישעיהו מ:ב) "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְדֹוָד כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ"

The midrash states that the prophecies of rejoicing that Isaiah pronounced are mentioned in terms of a couplet. This double language means that the prophecies of hope and rejoicing are doubly strong. The midrash explains that the consolations are written in this repetitive language.

לפיכך נחומיה בלשון כפלים. (ישעיהו מ: א) "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם" (ישעיהו נא:יב) "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן" (ישעיהו נא:ט) " עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְדֹוָד עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו סא:י) " שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּידֹוָד תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ" (ישעיהו לה:ב) "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְדֹוָד הֲדַר אֱלקֵינוּ"

Among the couplets are the opening to next week’s haftarah for Shabbat nachamu- “nachamu, nachamu ami” and “Anochi, Anochi”, “uri, uri” and so on.

דבר אחר:

The midrash offers another application of the prophecy of rejoicing.

"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה"
מפני מה כתיב כך?
ללמדך שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כלם. ראה מה כתיב
(ישעיהו סד:ג) " וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ"

The midrash explains the verse that when God reveals His Presence to Israel, He does not reveal Himself all at once because human beings cannot tolerate the intensity of His good. The midrash sees the analogous lesson from the time that Joseph revealed himself after 21 years to his brothers. The midrash introduces the idea that the brothers actually “died” from their shock. Similarly the Israelites would die from the shock to their system from the intensity of the purity of good of God. God therefore reveals Himself a little at a time.

צא ולמד מיוסף. בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים (בראשית מה:ג) "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" אמר להם אני יוסף אחיכם, מתו כלם. הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר שנאמר "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" ואחר כך "וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת", ואחרי כן "פָּרֹחַ תִּפְרַח", ואחרי כן " כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ ", ואחר כן "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְדֹוָד הֲדַר אֱלקֵינוּ".

לפיכך אמר דוד (תהלים קב:יז) "כִּי בָנָה יְדֹוָד צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדו" ואומר (ישעיהו נב:ח) "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְדֹוָד צִיּוֹן" ואומר (ישעיהו כה:ט) "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְדֹוָד קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתו"

Therefore David write in Psalms when God builds Zion He will seen in His glory and this was reiterated by the prophecies of Isaiah for on that day all wil rejoice in His revelation.