My Musing
As Moshe is finishing his last address to the Israelites he does not tread lightly. This is his last will and testament so to speak. And he is covering topics that the Israelites need to hear. The Talmud in masechet berachot relates that when Moshe was on the mountain he asked God many questions. According to our tradition, God answered Moshe on almost all of them. Rabbi Meir opines that God did not answer Moshe on the theodicy, why good people suffer.
While this week’s Midrash at first blush seems to reiterate the guarantee that if you follow the Torah, the commandments and God’s directives, blessings will come to you, there is also the counterbalance known as a curse. That comes if you do not follow the commandments. Malfeasance to the mitzvoth will cause a curse.
So this would seem to answer the Theodicy. But this is the strength of the Midrash. It asks the question without asking it. If in fact the curse is the answer to all that befalls us then why does the Talmud record the question of Rabbi Meir as a question of Moshe? The answer for me is that the Theodicy still remains unanswered. The midrash gives us a little insight in the opening text of this midrash from the megilat Eicha. It all comes from God: the good and the bad. As the Talmud teaches us elsewhere- just as we bless God for the good we also bless Him for the bad. I believe that only in Judaism do we actually make a blessing invoking God’s name and blessing Him for taking a loved one away. So while Rabbi Meir’s question in the name of Moshe remains unanswered- one belief is clear- good or bad it all comes from God and it is always our choice to follow His laws.
As Moshe is finishing his last address to the Israelites he does not tread lightly. This is his last will and testament so to speak. And he is covering topics that the Israelites need to hear. The Talmud in masechet berachot relates that when Moshe was on the mountain he asked God many questions. According to our tradition, God answered Moshe on almost all of them. Rabbi Meir opines that God did not answer Moshe on the theodicy, why good people suffer.
While this week’s Midrash at first blush seems to reiterate the guarantee that if you follow the Torah, the commandments and God’s directives, blessings will come to you, there is also the counterbalance known as a curse. That comes if you do not follow the commandments. Malfeasance to the mitzvoth will cause a curse.
So this would seem to answer the Theodicy. But this is the strength of the Midrash. It asks the question without asking it. If in fact the curse is the answer to all that befalls us then why does the Talmud record the question of Rabbi Meir as a question of Moshe? The answer for me is that the Theodicy still remains unanswered. The midrash gives us a little insight in the opening text of this midrash from the megilat Eicha. It all comes from God: the good and the bad. As the Talmud teaches us elsewhere- just as we bless God for the good we also bless Him for the bad. I believe that only in Judaism do we actually make a blessing invoking God’s name and blessing Him for taking a loved one away. So while Rabbi Meir’s question in the name of Moshe remains unanswered- one belief is clear- good or bad it all comes from God and it is always our choice to follow His laws.
מדרש תנחומא (ורשא)פרשת ראה סימן ג
(דברים יא:כו) "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"
דבר אחר:
"רְאֵה אָנֹכִי וגו'"
זה שאמר הכתוב (איכה ג: לח) "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב"
The Torah relates that Moshe is placing in front of the Israelites a choice- blessing or curse. The Midrash responds with a verse from Eicah, Lamentations. A Rhetorical statement in the megilah that all good and bad comes from God.
The midrash relates a teaching of Rabbi Abin. Rabbi Abin explains that until the revelation at Sinai, entire generations and communities were held culpable for the sins of the individual. According to Rabbi Abin, Noah was not the only righteous person at the time of the flood (but he was saved and others were wiped out). Similarly, in the punishment for the Tower of Babel, even children were afflicted. However, with the advent of the covenant, each individual is held accountable and the generation is not punished for the deeds of the one.
אמר ר' אבין: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, נתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה. באותה שעה כל מי שחטא הקדוש
ברוך הוא פורע ממנו. לשעבר, כל מי שחוטא היה דור משלם חטאו. לדור המבול אמרו רבותינו הרבה כשרים היו בהן כגון נח ונמחו עם הדור. בדור הפלגה היו חוטאין אפילו התינוקות משתלמין. כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקדוש ברוך הוא את המצות אמר, 'לשעבר היו הדורות לוקין על עון של אחד מהן מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד. הוי "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב"
ואמר ר' אבין: המקרא הזה מתמיה! "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא" לא רעות לצדיקים ולא טובות לרשעים. אף משה סדר לפניהם שני דרכים הטובה והרעה, דרך חיים ודרך מות, "בְּרָכָה וּקְלָלָה" שלא יהיו הרשעים אומרים ברא את העולם סתם ולא פירש לנו איזה דרך רעה שנפרוש ממנה ונבא לטובה. לכך אמר להם משה:"(דברים יא: כז-כח ) "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם"
ואמר ר' אבין: המקרא הזה מתמיה! "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא" לא רעות לצדיקים ולא טובות לרשעים. אף משה סדר לפניהם שני דרכים הטובה והרעה, דרך חיים ודרך מות, "בְּרָכָה וּקְלָלָה" שלא יהיו הרשעים אומרים ברא את העולם סתם ולא פירש לנו איזה דרך רעה שנפרוש ממנה ונבא לטובה. לכך אמר להם משה:"(דברים יא: כז-כח ) "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם"
The midrash continues with Rabbi Abin: reading the verse from Eicha differently and exclaiming that it is inconceivable for evil to befall the righteous and good to reward the wicked. The choice Moshe gives is to make it clear that God directs the universe but it is a choice. And in good midrashic form, Rabbi Abin relates and analogy to drive home his point.
משל לזקן שהיה יושב על הדרך והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחלתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחלתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם אף על פי שאתם רואים תחלתה של זו קוצים לכו בה שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה, ומתיגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף. כך היה משה פירש לבני ישראל ואמר להם הרי דרך החיים ודרך המות,(דברים ל:יט) "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"
The parable paints the picture of a fork in the road but both paths lead to the same destination. One path begins with thorns and obstacles but ends with a clear flat plain, the other beings with a clear flat plain but ends with thorns and obstacles. A man sits at the fork directing those to take the path that begins with obstacles but ends with a stroll yet people can choose. The catch is that the path that begins with ease and ends with difficulty causes fatigue and one cannot finish the journey. The choice is clear but the choice is yours.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה