My Musing This week’s midrash makes us look hard at our current state of affairs. And it seems to be the Religious Zionist’s awakening, albeit it was being studied in the middle ages and was written centuries ago. First it asks to appreciate how lost we are without the Beit Hamikdash, the Temple, and Jerusalem. Then it offers us some consolation in that the study of Torah can also achieve the results of the sacrifices,
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אחרי מות סימן י (ויקרא יז:ג) "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" What man soever there be of the house of Israel, that slaughters an ox, or lamb, or goat, in the camp, or that slaughters it without the camp,
זה שאמר הכתוב (תהלים נא:כ,כא) "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים" משל, למה הדבר דומה? לעשיר גדול וחזק, ואין לו אשה; אין ביתו בית. למה? כשהסריסים באים הוא אומר לכו לחנות במקום אחר. למה? שאין לו בית ולא אשה. נטל אשה, היה אומר להם, 'מכאן ואילך, כל מה שאתם מביאים לי העלו אותן לבית'. כך, כל ימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קרבין בכל מקום. שנאמר (שמות כד:ה) "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַידֹוָד פָּרִים" That is what the scriptures said, “Do good in Thy favour unto Zion; build Thou the walls of Jerusalem. Then wilt Thou delight in the sacrifices of righteousness, in burnt-offering and whole offering; then will they offer bullocks upon Thine altar.” This is analogous, to what is this similar? To a rich man, strong and powerful but he does not have a wife, his house is not a home. Why? When the palace guards come, he says, go camp in another place. Why? Because he does not have a real house nor a wife. Once he takes a wife, he would say to them, from here on, everything you bring me bring it to my house. Similarly, all the days until Moshe erected the Sanctuary, sacrifices were offered all over. As it says, “And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings of oxen unto the LORD.”
וכן הוא אומר (שמות ח:כג) "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַידֹוָד אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ" כיון שהוקם המשכן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, 'אמור להם מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קרבנות אלא באהל מועד. שם היו מעלין את הדורון להקדוש ברוך הוא. שכן כתיב (דברים יב:יג-יד) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" And similarly it says, “We will go three days' journey into the wilderness, and sacrifice to the LORD our God, as He shall command us.” Since the sanctuary was erected, said the Holy One, blessed be He, to Moshe, ‘ Say to them, from now on you are not permitted to offer sacrifices except in the Tent of Meeting. There they offered the gift to the Holy One, blessed be He. As it is written, “Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings in every place that thou seest; but in the place which the LORD shall choose in one of thy tribes, there thou shalt offer thy burnt-offerings, and there thou shalt do all that I command thee.”
היכן בחר? בירושלים. שנאמר (תהלים קלב:יג) "כִּי בָחַר יְדֹוָד בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" לפיכך, משה מזהיר את ישראל ואומר להם "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב וגו'" (ויקרא יז:ד) "וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַידֹוָד לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְדֹוָד דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" Where was chosen? Jerusalem. As it says, For the LORD hath chosen Zion; He hath desired it for His habitation: Therefore, Moshe warned Israel and said to them, “What man soever there be of the house of Israel, that slaughters an ox, or lamb, or goat, in the camp” “and hath not brought it unto the door of the tent of meeting, to present it as an offering unto the LORD before the tabernacle of the LORD, blood shall be imputed unto that man; he hath shed blood; and that man shall be cut off from among his people.”
צפה הקדוש ברוך הוא שבית המקדש עתיד ליחרב. ואמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם. ובזמן שאין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם? התעסקו בדברי תורה, שהן משולין כקרבנות והן מתכפרין עליכם. שנאמר, (ויקרא ט:ו) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְדֹוָד" וכן הנביא אומר (הושע יד:ג) "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְדֹוָד אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה. The Holy One, blessed be He, foresaw the future destruction of the Temple. And said the Holy One, blessed be He, ‘as long as the Temple is standing and you offer sacrifices in it, you will be atoned for. And when the Temple is no longer standing, what will atone for you? Occupy yourselves with words of Torah, as these are analogous to sacrifices and they will atone for you. As it says, “And Moses said: 'This is the thing which the LORD commanded that ye should do; that the glory of the LORD may appear unto you.'” And similarly the prophet said, “Take with you words, and return unto the LORD; say unto Him: 'Forgive all iniquity, and accept that which is good; so will we render for bullocks the offering of our lips.” All the sacrifices are considered analogues to words of Torah
מקריבין יין נסך על גבי המזבח שנאמר (במדבר טו:ה) "וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד" נמשלה דברי תורה ליין שנאמר (משלי ט:ה) "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" מקריבים לחם על גבי המזבח שנאמר (במדבר כח:ב) "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" וכן הוא אומר (שמות כה:ל) "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" נמשלה תורה ללחם שנאמר (משלי ט:ה) "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" מקריבים על גבי המזבח שמן שנאמר (ויקרא ב:ה) "וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה" נמשלה תורה לשמן שנאמר (קהלת ט:ח) "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" We offer libations of wine on the altar as it says, “and wine for the drink-offering, the fourth part of a hin, shalt thou prepare with the burnt-offering or for the sacrifice, for each lamb” The words of Torah were considered similar to wine as it says, “'Come, eat of my bread, and drink of the wine which I have mingled” We offer bread on the altar as it says, “Command the children of Israel, and say unto them: My food which is presented unto Me for offerings made by fire, of a sweet savour unto Me, shall ye observe to offer unto Me in its due season” and similarly it says, And thou shalt set upon the table showbread before Me always” The Torah is analogous to bread as it says, “'Come, eat of my bread, and drink of the wine which I have mingled” We offer oil on the altar, as it says, And if thy offering be a meal-offering baked on a griddle, it shall be of fine flour unleavened, mingled with oil.” And the Torah is compared to oil as it says, Let thy garments be always white; and let thy head lack no oil”
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה