My Musing
What does it mean to remember? This week is the 7th anniversary of 9/11. What must we remember and for waht purpose?
The end of this week’s parsha is the commandment to remember the Amalekites and what they did. It is also the commandment to wipeout the memory of them. How are we to remember and obliterate the memory at the same time?
Alas this selection of the midrash does not address this quandary but it does raise an interesting thought about the benefit of memories. There are memories which are good and those which are bad for us.
Memories are how we connect to our past and prepare for the future. If we remember those of our family who are role models then we are able to be like them but if we choose to memorialize the evil in the world then we do not succeed.
But memories can have another detrimental effect. You can recall the memories and cause great distress. That is the message of the second half of our selection.
Be careful when you remind someone of their past and heritage. It can build them up or take them down.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ה
(דברים כה:יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"
The midrash opens with the statement of Rabbi Tanhuma that God wants us to be diligent with the two imperatives to remember in this week’s Torah reading. The midrash continues to explain that how we remember is the key.
רבי תנחומא בר חנילאי פתח (איוב יג:יב) "זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם"
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן. "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק", "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" משלי אפר, משולי אפר. אם זכיתם, אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר. שנאמר, ( בראשית יח:כז) "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹ-נָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. ואם לאו "לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם" התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים שנאמר, (שמות א:יד) " וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" [ס"א לשעבוד גליות [מלכויות] שנאמר, (תהלים קכט:ג) " עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ <למענותם> לְמַעֲנִיתָם"]
How you use the memories is the key. Proper use of the memories can raise you to heights of Abraham, misuse of the memories can bring you to the sullen state of the Egyptian servitude.
דבר אחר: "זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר" איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו. בשעה שידעו אותן היסורין היו אומרים כנגדו דברים קשים. אמר להם איוב"זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר " מה אתם מתעים את הבריות שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם שנאמר בו "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" ואתם לגבי חומר גביכם כדור הפלגה שכתוב בהן ( בראשית יא:ג) "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר”
Continuing with this idea of proper use of memories, the midrash relates the phrase to the tragedy of Job. When Job is “comforted” by his friends, they point out that he must have brought this on himself. The midrash puts the admonition into Job’s mouth and he equates these friends with the generation of the Tower of Babel, instead of what we assume the friends feel is their equation with Abraham.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה