Nitzavim

My Musing
Dedicated this week to the refuah shleima of Dov’s a”h grandmother.
I must first apologize for only posting the first part of the midrash tanhuma this week. It has been rather busy. But it is this first part that spoke to me this week.

This week I gave my talk about polytheism to our 6th graders. I wanted to help them appreciate how radical the idea of monotheism as practiced by Judaism really was when it came onto the world scene. Many people casually use the term monotheistic to describe Judaism but I think it misses the point. The monotheism of Judaism is so radical because it dictates that not only is there only one God in this world, this one God controls everything. The Talmud (B. Berachot 60a) posits that we bless God for the good and the bad. As I explained to the 6th graders we make a blessing when one dies with God’s name. That is the unique contribution of Judaism to the world; One God in control of everything. As Job later accepted, when bad things happen it is unfathomable but it is all by the hand of God. As the Talmud teaches in Makot, a tzadik lives by his faith.

As we approach Rosh Hashanah I believe that we need to be cognizant of this contribution Judaism gave to the world and to us. We need to understand that our existence is contingent on God and His playing by the rules. Not some cosmic random event.

This week’s selection deals with the concept of why the Jews are still here when other nations have sinned and have disappeared. The term used in the midrash is “tekuma”, revival or re-establishment. How many times have the Jewish people been on the verge of annihilation and yet experience a tekumah? This is a divine promise.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נצבים סימן א

The midrash comments on the opening phrase of the parsha, Moshe addressing the Israelites saying that they are all standing. The midrash cites the verse from Proverbs that declares the evil doers to be upturned and the righteous to remain standing.

(דברים פרק כט:ט) "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל "
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם", זה שאמר הכתוב (משלי יב:ז) "הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד"

The midrash continues with an analysis that the Holy One Blessed be He looks at the actions of the evil doers and they have no hope to be revived. The midrash recalls the destruction of the generation of the flood and tower, the annihilation of Sdom the destruction of Egypt as they pursued the Israelites one last time, and th downfall of the Babylonian empire.

כל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה:
הפך במעשיהם של דור המבול; לא היתה להם תקומה. שנאמר(בראשית ז:כג) "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
הפך במעשיהם של אנשי סדום ולא היתה בהן תקומה. שנאמר (בראשית יט:כה) " וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה"
הפך במעשיהם של מצרים ולא היתה להן תקומה. שנאמר (שמות יד:כח) "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד"
הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה. שנאמר (ישעיהו יד:כב) "וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְדֹוָד צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְדֹוָד"
ועל כולם אמר דוד (תהלים לו:יג) " שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם"
אבל ישראל נופלין ועומדין.
וכן הוא אומר (מיכה ז:ח) " אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְדֹוָד אוֹר לִי" (מלאכי ג:ו) " כִּי אֲנִי יְדֹוָד לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם"

The midrash concludes this list of eveil doers who have been vanquished by God and will not return with a promise to the Jews that they will not be destroyed. The midrash then continues with the statement of Rabbi Chanina who explains that as many as half the Israelite nation may fall but the nation as a whole will never cease to exist.

אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקדוש ברוך הוא: מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר (דברים לב:כג)" אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם"חצי כלין והן אינן כלים. וכך אמרה כנסת ישראל (איכה ג:יב) "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ"
משל למה הדבר דומה?
לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים, חציו כלין והקורה במקומה עומדת. אף ישראל כל זמן שהיסורים באין עליהן היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. לכך נאמר (משלי יב: ז)
"הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד"
אמר חזקיה בנו של רבי חייא למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות?

This section of “consolation”, according to Hizkiah, is placed at this juncture to soothe the worries of the Israelites as they heard the curses for malfeasance to the commandments in the Land of Israel.

לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר אחת או שתים, שנאמר, בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו 'מי יכול לעמוד באלו?' מיד קרא אותן משה והיה מפייסן.
מה כתיב למעלה מן הענין
(דברים כט:א-ב) "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.
(דברים כט:ו) " וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם"
ואתם לא שמעתם בקולי ואמרתם לפני דברים שאתם חייבין עליהם כלייה ולא עשיתי אתכם כלייה שנאמר (תהלים קו:ז) " אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" ולא עוד אלא שאמרתם לעגל (שמות לב:ד) " וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
ואם תאמר מפני מה העכו"ם נתחייבו כלייה ואנו קיימין?
לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין מבעטים בהן ואינם מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר (תהלים עט:ו) "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאו"
אבל ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעין ומתפללין שנאמר (תהלים קטז:יג) "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא" (תהלים קטז:ד) " וּבְשֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא אָנָּה יְדֹוָד מַלְּטָה נַפְשִׁי"
לפיכך אמר להם הקב"ה אף על פי שקללות הללו באות עליכם הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר (דברים ח:טז) " הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ", וכך אמר להם משה לישראל אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם יש לכם עמידה לכך נאמר "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם"

Here the midrash infers an even more radical idea that our survival is in fact helped by these travails and struggles. So much so that when you experience trouble it is the first step in the fulfillment of the promise that the Jews will never be forsaken.