Vayikra ויקרא

My Musing
Almost foretelling what will happen by the time we read the portion of Korach, the Midrash is setting the stage for us to realize a key ingredient to greatness- humility.
There is also the interesting idea of not resting on one’s laurels. I also read the second message of the midrash as a message for teachers or more appropriately for anyone who instructs and that includes parents and their children. There is never a time to rest on your laurels.
The third part of this midrash returns to my opening thought foretelling the attack on Moshe’s credentials – he was chosen out of the whole nation.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ג
(ויקרא א:א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

“And the LORD called unto Moses, and spoke unto him out of the tent of meeting, saying”

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", זה שאמר הכתוב (משלי כט:כג) "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד"
כל מי שרודף אחר שררה שררה ברחת ממנו, וכל מי שבורח משררה שררה רודפת אחריו.
שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר (שמואל א,י:כב) "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּידֹוָד הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ ס וַיֹּאמֶר יְדֹוָד הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים"

“And the Lord called to Moshe” this is what the scripture said: “A man’s pride shall bring him low; but he that is of a lowly spirit shall attain to honor.” Everyone who chased after a position of authority, the authority ran from him, and everyone who ran from the position of authority, the position runs after him.
Saul, ran from the position at the moment that they came to appoint him king as it says, Therefore they asked of the LORD further: ‘Is there yet a man come hither?’ And the LORD answered: ‘Behold, he hath hid himself among the utensils.’

מהו "אֶל הַכֵּלִים"? כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם, 'איני ראוי למלכות. אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי.'
מיד, "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּידֹוָד". מיד החביא את עצמו עד שישאלו באורים ותומים. " וַיֹּאמֶר יְדֹוָד הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים"
וכן שנו רבותינו, 'הכלים אלו אורים ותומים.

What is “among the utensils”? When they told him about the monarchy, he said to them, “I am not worthy of being king. Rather inquire of the divination of the Urim and Tumim if I am fit to rule. And if not, leave me”
Immediately, “they enquired of God” Immediately he hid himself until they asked the Urim and Tumim. “And the LORD answered: ‘Behold, he hath hid himself among the utensils.’
And thus the rabbis taught, “the utensils” are the Urim and Tumim.

והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו. שנאמר, (שמואל א,י:כד) "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְדֹוָד כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ"

And one who flees from the position, the position chases after him. As it says, And Samuel said to all the people: ‘See ye him whom the LORD hath chosen, that there is none like him among all the people?’ And all the people shouted, and said: ‘Long live the king.’

ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה והשררה ברחה ממנו. (שופטים ט:א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: (שופטים ט:ה) "וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא"
והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם (שופטים ט:יח) "וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא"
ולבסוף (שופטים ט:כג) "וַיִּשְׁלַח אֱלקִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ" והרגה אותו אשה, (שופטים ט:נג) "וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּו"ֹ

And Avimelech the son of Yeruba’al chased after the position of authority and the position ran from him. And Abimelech the son of Jerubbaal went to Shechem unto his mother’s brethren, and spoke with them, and with all the family of the house of his mother’s father, saying” “And he went unto his father’s house at Ophrah, and slew his brethren the sons of Jerubbaal, being threescore and ten persons, upon one stone; but Jotham the youngest son of Jerubbaal was left; for he hid himself.” And he killed all of them on one stone and rules over Shechem. “and ye are risen up against my father’s house this day, and have slain his sons, threescore and ten persons, upon one stone, and have made Abimelech, the son of his maid-servant, king over the men of Shechem, because he is your brother” and in the end “And God sent an evil spirit between Abimelech and the men of Shechem; and the men of Shechem dealt treacherously with Abimelech” and he was killed by a woman, “And a certain woman cast an upper millstone upon Abimelech’s head, and broke his skull.”

ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג:י) "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ד:יג) "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"

And Moshe ran from the position at the time that the Holy One, blessed be He, said to him, “Come now therefore, and I will send thee unto Pharaoh, that thou mayest bring forth My people the children of Israel out of Egypt.’” “And he said: ‘Oh Lord, send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send.’”

אמר רבי לוי, 'שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו, והוא משיבו "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", שנאמר (שמות ד:י) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'חייך! שסופך לילך.' כיון שהלך ואמר (שמות ט:א) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדֹוָד אֱלקֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי", אמר אותו רשע, (שמות ה:ב) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְדֹוָד אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְדֹוָד וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּח" התחיל משה אומר, 'אני כבר עשיתי שליחותי' הלך וישב לו. אמר ליה הקב"ה, 'ישבת. לך בא דבר אל פרעה מלך מצרים' וכן על כל דבור ודבור 'לך אל פרעה', 'השכם בבקר והתיצב לפני פרעה'. ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף, הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות?' עמד וישב. אמר לו הקב"ה, 'חייך! יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני.' שנאמר, '"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר", ( ויקרא א:ב ) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידֹוָד מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם".

Said Rabbi Levi, ‘for seven days the Holy One, blessed be He, tried to convince Moshe at the bush to go. And Moses answered, send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send.’” As it says, And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’ Said to him, the Holy One, blessed be He, “By your life!, it is your destiny to go!” Since he went he said, “Then the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh, and tell him: Thus saith the LORD, the God of the Hebrews: Let My people go, that they may serve Me.” Sadi the evil one, “And Pharaoh said: ‘Who is the LORD, that I should hearken unto His voice to let Israel go? I know not the LORD, and moreover I will not let Israel go.’” Moses began to say (to God) I did what I had to do, and he went to sit down. Said the Holy One, blessed be He, “you say, Go speak unto Pharaoh, the king of Egypt.”
And this was each time, Every speech, Speak unto Pharaoh, Go to Pharaoh, Rise up in the morning and go before Pharaoh” To teach that each time Moshe fled from the postion of leadership.
In the end, he took them out of Egypt, split the sea, brought them to the wilderness, brought down the Manna, raised for them the well, swarmed the quail and built the mishkan. Then he said, from here one what is left for me to do? He stood and then sat.
Said to him the Holy One blessed be He, “By your life!you now have an even greater task than all you have done! You must teach the Israelites the intricacies about ritual purity, and warn them about offering sacrifices to God. As it says, “And the LORD called unto Moses, and spoke unto him out of the tent of meeting, saying” “Speak unto the children of Israel, and say unto them: When any man of you bringeth an offering unto the LORD, ye shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the flock.”

משה ברח מן השררה ורדפה אחריו לקיים מה שנאמר "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד"
זה משה שנאמר בו (תהלים ח:ו) "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ"

Moshe fled from the position and it chased after him to fulfill what is said “A man’s pride shall bring him low; but he that is of a lowly spirit shall attain to honor.” This is Moshe that it says about him, Yet Thou hast made him but little lower than the angels, and hast crowned him with glory and honor.”

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", אמר דוד (תהלים פט:כ) "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם. וכן נח אף על פי שדבר עמו הוא היה תמים בדורותיו. וכן אברהם, וכן יצחק, וכן יעקב. יחידים בעולם היו. אבל משה, כמה צדיקים היו עמו? שבעים זקנים, ובצלאל, וחור, ואהרן ובניו והנשיאים ולא קרא אלא למשה. הוי “הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" זה משה שנאמר (תהלים קו:כג) "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית”

“And the Lord called to Moshe” Said David, Then Thou spokest in vision to Thy godly ones, and saidst: 'I have laid help upon one that is mighty; I have exalted one chosen out of the people” Even though the Holy One.blessed be He spoke with Primal Man, and commanded him regarding the tree of knowledge, he was by himself in the world. And similarly with Noah, that even though God spoke to him, he was the perfect in his generation. And so with Abrahm, and so with Isaac, and so with Jacob. They were the unique individuals in the world at the time. But at Moshe’s time, how many worthy people were there? Seventy elders, Betzalel Chur, Aaron and his sons, the princes, and not one was called save Moshe. That is “I have exalted one chosen out of the people” that is Moshe as it says, Therefore He said that He would destroy them, had not Moses His chosen stood before Him in the breach, to turn back His wrath, lest He should destroy them.

ויקהל -Vayakhel

My Musing
I guess it is human nature. Rather than being appreciative of a great contribution to society, or perhaps recognizing the great value in it, we look past the value of the contribution and jealousy rears its head and makes us focus on the attack ad hominem, in order to diminish our own feelings of lack of recognition. In this week’s selection, Moshe is reviewing the task of constructing the Mishkan, Sanctuary. All at the command of God and the midrash explains that Moshe was to direct Betzalel to build the Sanctuary, the very conduit for their prayers and yearnings to God. Yet can they be simply and practically appreciative. No they are jealous of the seeming impropriety of nepotism.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ג
(שמות לה:ל) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה"

“And Moses said unto the children of Israel: 'See, the LORD hath called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah”

זה שאמר הכתוב (משלי ג:ד) "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם"

This is what the scripture says, “So shalt thou find grace and good favor in the sight of God and man.”

מהו כן?

What is this?

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות. שנאמר, (שמות כה:מ) "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן שאמר לו (שמות כו:טו) "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים";(שמות כה:כג) "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"; (שמות ל:א) "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ"; (שמות כו:לא) "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים"; (שמות ל:יח) "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם"

At the hour when the Holy One, blessed be He, said to Moshe on the mountain regarding the Sanctuary, He showed him each and every utensil and appurtenance and how to make them. As it says,
“And see that thou make them after their pattern, which is being shown thee in the mount”, and Moshe reasoned that he would make the Sanctuary that He said to him, “And thou shalt make the boards for the tabernacle of acacia-wood, standing up”, “And thou shalt make a table of acacia-wood: two cubits shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof”, “And thou shalt make an altar to burn incense upon; of acacia-wood shalt thou make it”, “And thou shalt make a veil of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen; with cherubim the work of the skilful workman shall it be made”, “And Thou shalt also make a laver of brass, and the base thereof of brass, whereat to wash; and thou shalt put it between the tent of meeting and the altar, and thou shalt put water therein.”

כך כל מלאכת המשכן. כיון שסדר לו כל דבר ודבר אמר משה, 'רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת?' אמר לו, (שמות לא:ב) "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה"

This was the labor of the Sanctuary. And once everything was laid out in order, Moshe said, ‘Master of the universe, who will do all this?' God said to him, “See, I have called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah”

כשירד משה אמר להם לישראל, 'כך אמר לי הקדוש ברוך הוא לעשות לו משכן, קרשים, ומזבח, ושלחן'
אמרו לו, 'ומי יעשה כל זאת?'
אמר להם, 'בצלאל'
התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו, 'לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו. משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן. כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין'

When Moshe descended from the mountain, he said to Israel, ‘thus has the Holy One, blessed be He, to make for him, a Sanctuary, boards, altar, table.’
They said to him, ‘and who will make all this?”
He said to them, ‘Betzalel’
Israel began to deride Moshe and they said, ‘the Holy One, blessed be He, did not say to Moshe to make the Sanctuary by the hands of Betzalel, but rather he by himself appointed him, for the fact that he is his relative. Moshe is the king Aharon is the high priest, his sons are the under-priests, El-azar is the leader of the tribe of Levi, the family of Kehat carry the Sanctuary, and this one rules over the assembly of the Sanctuary. All this greatness Moshe desires to direct.’

אמר להם משה, 'אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר'
והוא מראה להם, "רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" לקיים מה שנאמר, "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם" הוי "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים"זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא, "רְאוּ קָרָא יְדֹוָד בְּשֵׁם", " וְאָדָם" אלו ישראל שנאמר, (יחזקאל לד:לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹקֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְדֹוִד"

Said to them Moshe, ‘I did not do anything of my own decision, rather the Holy One, blessed be He, said’
And he showed them, “'See, the LORD hath called by name Bezalel” to fulfill what was said, “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God and man.” That is “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God” is Betzalel, that the Holy One, blessed be He, said “'See, the LORD hath called by name”. “and man” that is Israel as it says, “And ye My sheep, the sheep of My pasture, are men, and I am your God, saith the Lord GOD.”

ולמה נקרא שמו בצלאל? שעשה צל לאל, שנאמר (תהלים צא:א) "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן"

And why was his name, Betzalel, meaning in the shadow of God, as it says, “O thou that dwellest in the covert of the Most High, and abidest in the shadow of the Almighty;

Tetzaveh תצוה

My Musing
What makes something special? Often we think of limited use as a way of marking something as special or unique. Yet this midrash seems to disabuse us of that notion. In a not exactly balanced analogy between the olive oil needed for the mincha and the olive oil needed for the menorah, the midrash implies that special or miraculous character is not due to a limited basis but can be used every day. It is all in the appreciation of the miraculous nature- not in the frequency.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ג
(שמות כז:כ) "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

"And you shall command the Children of Israel, and they will bring to you pure olive oil, beaten for the light, to cause a lamp to burn continually"

מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך?!
תלמוד לומר "זָךְ, כָּתִית לַמָּאוֹר" ולא זך כתית למנחות.

A Menorah which is not edible requires pure olive oil, the flour offerings that are for consumption, would not they require pure olive oil?!
The teaching (Torah) says, "pure olive oil, beaten for the light" and not pure beaten for the offerings.

אמר רבי חנינא סגן הכהנים, 'אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה נסים היה במנורה. משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן. התחילו הכהנים לכבות [ס"א לבכות]'

Said Rabbi Chanina, assistant to the Priests, 'I was serving in the Temple, and there was a miracle that happened with the Menorah. From when they would kindle it from Rosh Hashanah (New year) it would not extinguish until the next year. And one time the olives did not produce oil. The priests began to extinguish (the lights) [a variant reading, to cry].

ואמר רבי חנינא סגן הכהנים, 'אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה. ראה מעשה נסים.'

And said Rabbi Chanina the assistant of the priests, 'I was in the Temple and I found the menorah lit more than was lit the whole year. Behold, miraculous acts'

לכך נאמר "כָּתִית לַמָּאוֹר" ולא למנחות. ולמה כן? אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, 'פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה. לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית. אבל למנחות, שהיו מקריבין בכל יום לא. לכך נאמר בה "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, כָּתִית".

Therefore it says, "beaten for the light" and not for the offerings. And why is that so? Rather, this is what the Holy One, blessed be He, said, 'once a year they will light the Menorah. Therefore kindle it with beaten pure olive oil. But for the flour offerings that are offered every day, not. Therefore it says regarding it, "Pure olive oil, beaten"

אמרו ז"ל כיון שהיו מדליקין מן המנורה כל חצר שהיתה בירושלים היתה משתמשת לאורה. לכך נאמר "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, כָּתִית"

They, of blessed memory, said, since they would kindle from the menorah, every courtyard that was in Jerusalem would benefit from its light. Therefore it says, " and they will bring to you pure olive oil, beaten"

Terumah תרומה

My Musing
In this week’s Midrash there is a focus on the words “Take for me” What should we take for God and in practical terms what do we do now without a mikash.
First the midrash focuses on the we. This midrash is one of those that would have favor in the eyes of the Medieval Rabbis. It does poke fun at the other and raises the Israelite to a status that transcends the limits of this world, while emphasizing the limits of the other in terms of the limited existence in this world.
The message is clear. Torah is what makes us special. Torah will transcend this world into the world to come.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ג
(שמות כה:ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"

'Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering; of every man whose heart makes him willing you shall take My offering.

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" זה שאמר הכתוב (מלאכי א:ב) "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְדֹוָד, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ, הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְדֹוָד וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב"וכתיב (מלאכי א:ג) "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר"

“that they take for Me an offering” This si what the scripture said “I have loved you, said the LORD. Yet you say: 'Wherein hast Thou loved us?' Was not Esau Jacob's brother? saith the LORD; yet I loved Jacob; and it is written “But Esau I hated, and made his mountains a desolation, and gave his heritage to the jackals of the wilderness”

מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא אמר לו, 'למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי"'.
אמר לו, 'למחר אני משיבך'.
למחר אמר לו, 'רבי עקיבא, 'מה חלמת זה הלילה ומה ראית?'
אמר לו, 'בחלומי היה לי הלילה שני כלבים. אחד שמו רופוס, ואחד שמו רופינא.
מיד כעס! אמר לו, 'לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי נתחייבת הריגה למלכות!'
אמר לו רבי עקיבא, 'ומה בינך לביניהם? אתה אוכל ושותה, והן אוכלין ושותין. אתה פרה ורבה, והן פרין ורבין. אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך כעסת?! והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ ממית ומחיה. אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם!'
הוי "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי"

There was an interaction between Turnus Rufus and Rabbi Akiva. Turnus Rufus asked Rabbi Akiva, Why did the Holy One, blessed be He, hate us (the Gentiles), that it is written, “And Eisav I hated”
He, Rabbi Akiva, replied: I will answer you tomorrow
The next day he said to him, ‘Rabbi Akiva, what did you dream last night and what did you see?”
He said, In my dream, I had two dogs. Ones name was Rufus, and one’s name was Rufina.
Immediately, Turnus Rufus was angry!. He said, You called your dogs by my name and my wife’s name?! You should be culpable by death.
Rabbi Akiva responded, And what is so different between you an the dogs? You eat and drink, and they eat and drink. You reproduce and they reproduce. You are mortal and they are mortal. You are angry that I called them by your name?! The Holy One, blessed be He, tends the heavens, founded the Earth, ends life and gives life. You take a tree and call it a god in His name, isn’t he justified in despising you?
That is the meaning of “And Eisav, I hated”

(משלי ד:ב) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"

For a good item I gave you; forsake ye not my teaching

בנוהג שבעולם, אדם שהוא לוה מן אחרים ולקח סחורה, יוצא לדרך פעמים שהוא מפסיד. אבל סחורה של תורה אינו כן. למד

אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד, מכאן מסכת אחת ומכאן מסכת אחת, והוא משתכר בהם. הוי "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם".

It is the custom of the world, a person borrows from others and purchases merchandise for sale.

He goes out to conduct business, and there are times he takes a loss. But the merchandise of Torah is not like that. A person can learn a chapter here or there, a tractate here or there, and

he benefits from them. That is the meaning “a good item I gave you”

דבר אחר: "כִּי לֶקַח טוֹב" למי שעושה פרקמטיא והוא משתכר, פעמים שעומד בידו פעמים אינו עומד. אבל התורה, עומדת לו בעולם הזה ולעולם הבא. הוי "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם". אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, 'התורה שלי, ונטלתם אותה. קחו אותי עמה! שנאמר, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

Another idea: “A good item” for one who does business and benefits, there are times that the profits stay in his hand and times when the profits leave his hand. But the Torah, the profits remain in this world and then next. That is a “A good item I have given you”
Said the Holy One, blessed be He, to Israel, ‘The Torah is mine and you took it’, Take me with

her, as it says, “take for Me an offering”

אמר רבי שמעון בן לקיש, כך שנו רבותינו: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. אלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו, ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, אין תרומתו תרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש, וכולן מן הפסוק הזה.

Said Resh Lakish, The rabbis taught, five people should not give the donation, and if they give, it is not considered a donation. They are, deaf, mentally imbalanced, minor, gives what is not his to give, a Gentile who gave of the Israelite’s even with permission, their donation is not considered. And, said Resh Lakish, they are all extrapolated from the verse.

חרש, דכתיב, "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" יצא חרש שאינו שומע ולא מדבר.
והשוטה, דכתיב, "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" יצא שוטה שאין לבו נודבו.
והקטן, דכתיב, "מֵאֵת כָּל אִישׁ" יצא קטן שאינו איש.
התורם את שאינו שלו, דכתיב, "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ", תקחו משלכם.
ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, דכתיב, "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" יצא נכרי שאינו ישראל.

A deaf person, as it is written, “Speak to the children of Israel, excludes a deaf person who does not hear nor speak.
The mentally imbalanced, as it is written, “every man who contributes of his heart”, excludes the mentally imbalanced who cannot contribute of his will.
The minor, as it is written, “from every man, excludes a minor who is not a ‘man’.
The one who donates that which is not his, as it is written, “from each man who gives of his heart you should take” Take from you.
And a Gentile who donates of an Israelite, even with the Israelite’s permission, as it is written, “speak to the Children of Israel,” excludes the Gentile.

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא בתורה "לִי" ישנו בעולם הזה ולעולם הבא. כיצד?

“Speak to the Children of Israel and they should take for me an offering: every “Li” that was said by the Holy One, blessed be He, in the Torah, exists in this world and the world to come.

(ויקרא כה:כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" בעולם הזה ולעולם הבא.

And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me, in this world and the world to come.

(במדבר ג:יג) "כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְדֹוָד"
בעולם הזה ולעולם הבא.

for all the first-born are Mine: on the day that I smote all the first-born in the land of Egypt I hallowed unto Me all the first-born in Israel, both man and beast, Mine they shall be: I am the LORD.” In this world and the world to come.

(במדבר ח:יד) "וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם"
לעולם הזה ולעולם הבא.

Thus shalt thou separate the Levites from among the children of Israel; and the Levites shall be Mine. For this world and the world to come.

ישראל דכתיב (שמות יט:ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
בעולם הזה ולעולם הבא

Israel, as it is written, “and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.' In this world and the world to come.

"וְיִקְחוּ לִי" בעולם הזה ולעולם הבא.

“ and you will take for Me an offering” in this world and the world to come.

Mishpatim משפטים

My Musing
In this week's portion, Mishpatim, the revelation at Sinai continues with the specifics of the law given in the Decalogue. Beginning with the analysis that connects the ordinances listed in this week's portion with the revelation at Sinai, this selection of midrash promotes the exclusivity of the Jewish judicial system. Positing an interesting point, the midrash lays out the directive to use the Jewish courts even if the Gentile courts will mete out the same judgment. That is the imperative of Divine law.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן ג
(שמות כא:א) "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"

"And these are the ordinances which you shall set before them"

אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא, כל מקום שנאמר 'אלה' פוסל הראשונים. "וְאֵלֶּה" מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח. כדעת הזו אתה פותר את כלם, ואף כאן "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" שמוסיף על הראשונים שבח שנאמר, (שמות טו:כה) "וַיִּצְעַק אֶל יְדֹוָד וַיּוֹרֵהוּ יְדֹוָד עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ"

Said Rabbi Abahu in the name of Rabbi Yosi ben Zimra, every place where "these" is mentioned, nullifies that first ones. "And these" adds praise to the both the first and the last. Accordingly, this can resolve both, and even here "And these" adds praise to the first ones, as it says, "And he shouted to the Lord; and He showed him a tree, and he threw it into the waters, and the waters were made sweet. There He placed for them a statute and an ordinance, and there He tested him" [This proof text refers to the Rabbinic teaching that before the revelation at Sinai where the Decalogue and the laws of this portion were given, God revealed to Moshe to give to the people a selection of the laws including the rudiments of the Shabbat at Marah]

לפניהם ולא לפני עכו"ם (=עובדי כוכבים ומזלות)
מנין לבעלי דינין של ישראל, שיש להם דין זה עם זה, שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל, שאסור להזדקק לפניהם? תלמוד לומר "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", לפני ישראל ולא לפני כותים. שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה, ואחרי כן כפר בתורה שנאמר, (דברים לב:לא) "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים"

In front of them and not in front of the idolaters.
From where do we learn that Israelite litigants, that have a claim against one another, and know that the justice meted out by the court of the idolater is identical to the judgment that would be meted out by an Israelite court, it is still forbidden to rely on the idolaters' court? The text states, " which you shall set before them", in front of an Israelite and not in front of a Cutean. For everyone who sets aside the law of Israel and goes before the Gentile, committed heresy against the Holy One, blessed be He, first and has denied the very essence of the Torah, as it says, "For their rock is not as our Rock, even our enemies themselves being judges"

משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס הרופא לבקרו. אמר לבני ביתו, 'האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה. אל תמנעו ממנו כלום'
נכנס אל אחר, אמר לבני ביתו הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו, לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה, ולזה את אומר אל יאכל?!
אמר להן, 'החולה הראשון אינו של חיים לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו. כלומר, בין יאכל ובין לא יאכל ימות. אבל זה, שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו'.

To what is this similar? To a patient who has been visited by the doctor. The doctor said to his family, 'give him whatever he wants to eat, do not deny him anything'
The doctor visited another patient, and this time said to the family, be warned that he should not eat or drink such and such. The observers said to him, the doctor, to this one you said to feed him whatever he wants and to this one you said do not eat!?
He9 the doctor) said to them, 'the first patient, is not long for this world, therefore I said to them to not deny him anything. That is to say, whether he eats or not he will die. But this patient who has life, I said to him not to eat anything that would worsen his condition.'

וכן חוקות עכו"ם שנאמר (ירמיהו י:ג) "כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד" וכתיב (יחזקאל כ:כה) "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים שנאמר (ויקרא יח:ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד"

So it is with the laws of the gentiles, as it says, "For the statutes of the nations are vanity; for it is but a tree which one cuts from the forest, the work of the hands of the workman with the axe" and it is written, "And I also gave them also statutes that were not good, and ordinances whereby they could not live by them". But for Israel, I gave them commandments, and statutes that are good, as it says, "And you shall guard My statutes, and My ordinances, which if a man do, he shall live by them: I am the Lord"

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, 'אם עשיתם את הדין, ואין אתם מזדקקין לפני עובדי גילולים, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין שנאמר, (ישעיהו א:כו) "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: וכתיב (ישעיהו א:כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" וכתיב (ישעיהו נו:א) "כֹּה אָמַר יְדֹוָד שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת"

"And these are the ordinances", said the Holy One, blessed be He, to Israel, 'If you uphold the justice system and do not require the idolaters, I will build for you a Temple, and the Snahedrin will be seated there, as it says, " And I will restore your judges as in the beginning, and your advisors as at the start; afterward you will be called the city of righteousness, the faithful city", and it is written, "Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness", and it is written, "Thus said the Lord: guard ordinance, and do righteousness; for My salvation is near to come, and My justice to be revealed"

Yitro יתרו

My Musing
This week’s midrash explores the juxtaposition of the beginning of our parsha following the attack of Amalek. While an often quoted dictum is the ana-chronology of the Torah, in this case the midrash argues that Yitro was taken to convert after the attack of Amalek which is the very end of the last week’s parsha.
The midrash then examines what prompted the attack by Amalek. Through different midrashic techniques the midrash discloses that the Israelites were ungrateful and not as ready to accept God as Yitro was- until the war with Amalek.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן ג
(שמות יח:א) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְדֹוָד אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"

"And Jethro, the priest of Midian, Moses' father-in-law, heard of all that God had done for Moses, and for Israel His people, when the LORD had brought Israel out of Egypt."

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"

זה שאמר הכתוב (שיר השירים א:ג) "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ". אמר רבי ינאי בשם רבי שמעון בר יוחאי, 'הראשונים, ריח שירים אמרו לפניך. אבל אנו, כשבאנו לים, לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך. לכך נאמר "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ".

"And Jethro heard"- this is what the scripture said, "your oils have a good fragrance; your name is like oil poured forth; therefore do the maidens love thee". Said Rabbi Yannai in the name of Rabbi Shimon bar Yochai, the earlier generations recited the fragrance of song before you. But we, when we approached the sea, did not hymn the language of praise that we did not praise you. Therefore it says, "the fragrance of your oils"

דבר אחר, הראשונים, ריח מצות נתת להם. לאדם נתת מצוה אחת, לנח ולבניו שש מצות, אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שהוא מערה מפי חבית כך אתה מערה עלינו את המצות.
"שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ". רבי ברכיה אמר, 'שמן, מאיר למי שעוסק בשמנה של תורה.
"עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ", אלו אומות העולם שהן באין ומתגיירין. ומי הוא? זה יתרו. בשעה ששמע כמה נסים נעשו לישראל בא ונתגייר.

Another idea, the earlier generations, the fragrance of the commandments you gave to them. To primal Adam you gave one commandment, to Noah you gave six commandments, but when we came to Sinai like a person who pours from the mouth of a barrel, You poured on us the commandments.
"your name is like oil poured forth”, Rabbi Berachia said, oil, gives light to one who toils in the oil of Torah.
“therefore do the maidens love thee" this refers to the nations of the world who come and convert. And who is this? Jethro. At the time he heard how many miracles were done for Israel he came and converted.

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"
מה כתיב למעלה? מפלתו של עמלק ואחר כך "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ".

"And Jethro heard"- what is written prior? The downfall of Amalek, and follows "and Jethro heard"

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"
זה שאמר הכתוב (משלי יט:כה) "לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת"
"לֵץ תַּכֶּה" זה עמלק, "וּפֶתִי יַעְרִם" זה יתרו.
בשעה שבא עמלק הרשע להלחם בישראל מה כתיב שם?(שמות יז:ח) "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם"
מהו רפידים? שרפו ידיהן מן התורה ומן המצות.

"And Jethro heard" this is what the scripture said, " When you hit a clown, the simple will become prudent; and when one that understands is reproved, he will understand knowledge" "hit the clown" refers to Amalek, "the simple will become prudent" is Jethro.
At the moment that the evil Amalek came to do battle the Israelites what is written there?
"Then came Amalek, and fought with Israel in Rephidim"
What is 'Rephidim'? that they softened their hands from the Torah and the commandments

ראה מה כתיב שם (שמות יז:ז) " וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְדֹוָד לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְדֹוָד בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"
התחיל הקדוש ברוך הוא צווח לפניהם, 'עד מתי אתם מנסים אותי!, עד מתי אתם מריבין אותי!'
ואף משה צווח, (שמות יז:ב) "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְדֹוָד"

See what is written there, "And the name of the place was called Massah, and Meribah, because of the striving of the children of Israel, and because they tried the LORD, saying: 'Is the LORD among us, or not?'"
The Holy One, Blessed be He, began to anguish before them, 'until when will you continue to test me!' How long will you argue with me!'
And even Moshe called out in anguish, "and Moshe said to them, what do you argue with me, what do you test God?"

מה היו מנסין? רבי יהודה בר נחמיה ורבותינו. רבי יהודה אומר, כך היו מדיינין ואומרים אם מספיק לנו מזונות כמלך שהוא נכנס למדינה והם מקלסין אותו ומכבדין אותו שהוא מספיק כל צרכיהם נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו. ורבותינו אומרים, אם מהרהרין אנו בלבנו ויהא יודע מה אנו מהרהרין נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. שנאמר "הֲיֵשׁ יְדֹוָד בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"
רבי ברכיה אמר בלבם היו משיחין והקדוש ברוך הןא נותן להם את שאלתם שנאמר (תהלים עח:יח) " וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם"

What did they test? Rabbi Yehudah ben Nechemia and our Rabbis disputed. Rabbi Yehudah sad, this is what they would judge and say, If you provide us with sufficient food like a king who enters the state and they praise him and honor him that provides them with their needs, we will serve him and if not we will rebel against him.
And the Rabbis say, if we harbor thoughts in our hearts and He knows what we are thinking, we will serve Him and if not we will not serve Him, as it says, "'Is the LORD among us if not"
Rabbi Berachia said, in their hearts they were waffling and the Holy One blessed be He, gave them their question, as it says, "And they tried God in their heart by asking food for their craving"

אמר להן הקדוש ברוך הוא, 'כך הרהרתם "הֲיֵשׁ יְדֹוָד בְּקִרְבֵּנוּ", חייכם! הריני מודיע לכם. לכך, "וַיָּבֹא עֲמָלֵק".

Said The Holy One, blessed be He, this is what you entertained in your thoughts, Is God in our midst or not"?! By your lives, I will inform you. Therefore, "And Amalek came"

רבי לוי אמר למה הדבר דומה? לבן שהיה רוכב על כתף של אביו והיה רואה דבר של חפץ ואומר לו, 'קח לי' והוא לוקח לו פעם ראשונה, שניה, ושלישית.
רואה אדם אחר, אמר ליה, 'ראית אבי?'
אמר לו אביו, 'אתה רכוב על כתפי וכל מה שתבקש אני לוקח לך, ואת אומר 'ראית אבי?' !'
השליכו מכתפו, ובא הכלב ונשכו. כך היו ישראל כשיצאו ממצרים הקיפן בענני כבוד. בקשו לחם, הוריד להם את המן, שנאמר, (תהלים עח:כד) " וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ". בקשו בשר, נתן להם שלו, שנאמר, (תהלים קה:מ) " שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם" וכן הוא אומר, (תהלים עח:כט) "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם"
הוא נותן להם כל צרכיהם והן אומרים "הֲיֵשׁ יְדֹוָד בְּקִרְבֵּנוּ", אמר להן הקדוש ברוך הוא, 'כך הרהרתם, הרי הכלב נושך אתכם.' לכך, "וַיָּבֹא עֲמָלֵק".

Rabbi Levi said, what is analogous to this? To a child who rides on his father's shoulders and would see things he wanted and would say to his father, 'get that for me' and the father would get the object for him the first, second, and third time.
The child saw another person and asked him, 'have you seen my father?'
The father said to the child, 'you ride on my shoulders, and everything you ask I give you, and you ask 'have you seen my father?'!
He took him down from his shoulders and along came a dog and bit the child. This is what the Israelites were doing when they came out of Egypt. He surrounded them with the clouds of glory, they asked for bread, Manna came down from the sky, as it says, "And He caused manna to rain upon them for food, and gave them of the grain of heaven" They asked for meat and he gave them quail as it says, "They asked, and He brought quails, and gave them in plenty the bread of heaven" and similarly he says, "So they did eat, and were well filled; and He gave them that which they craved."

He gave them all their needs and they say, "Is there God in our midst?"
Said the Holy One, blessed be He, this is what you thought, behold a dog will bite you. Therefore "Then came Amalek"

בא BO

My Musing
What does it mean to be in the dark? When I was young it meant to be clueless. But nowadays, my students express the fear and cold of being alone and lost with no way out. Perhaps this youthful interpretation is more in line with the midrash.
The midrash is perplexed by the concept of the darkness that was palpable. While clearly divine, the midrash entertains two opinions as to the origin of this divine darkness. It is either heavenly or from hell.
Either way the most intriguing characteristic of the darkness was its thickness. While totally enveloping and palpable, it was only as thick as a very common coin.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא סימן ב
(שמות י:כא) "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ"

And the LORD said unto Moses: 'Stretch out thy hand toward heaven, that there may be darkness over the land of Egypt, even darkness which may be felt.'

"נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ"
מהיכן היה אותו החשך?
רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר, (תהלים יח:יב) "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים". רבי נחמיה אומר מחשך גיהנם, שנאמר, (איוב י:כב) "אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל"

From where was this darkness?
Rabbi Judah and Rabbi Nechemia. Rabbi Judah said it came from the upper darkness as it says " He made darkness His hiding-place, His pavilion round about Him; darkness of waters, thick clouds of the skies." Rabbi Nechemia said it came from the darkness of Hell. As it says, "A land of thick darkness, as darkness itself; a land of the shadow of death, without any order, and where the light is as darkness."

אמר רבי יהושע בן לוי, בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו. מנין? שנאמר, (משלי כב:כא) "לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ" וכן שלמה אמר, (קהלת יב:יג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"

Said Rabbi Yehoshua ben Levi, three instances we have heard that a man makes sure his Teaching is heard by his students near his death. From where is this known? As it says, That I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou might bring back words of truth to them that send thee? And similarly Solomon said, " The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole man"

וכאן "צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים". כיון שאדם נטה לצילה של מיתה הוא סודר תלמודו, שנאמר, "צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים".
רבי תנחומא בר אבא אמר, כיון שבא להסתלק, מלאכי השרת אומרים, 'תנו עוז לאלקים' הוי "אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל".
ווי לו לבית שחלונו פתוחה לתוך חשך ותופע כמו אופל. אור שלה מתוך חשך. וכן הוא אומר, (יחזקאל לא:טו) "כֹּה אָמַר אֲדֹ-נָי יְדֹוִד, בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה, הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים, וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה"

And here, " a land of the shadow of death, without any order". Since a man tilts towards the shadow of death he arranges his study, as it says, " a land of the shadow of death, without any order". Rabbi Tanhuma says, since he comes to take away, the ministering angels say, 'give strength to God' that is ""A land of thick darkness, as darkness itself"
Woe unto the person who has a house where the windows open to the darkness and are enveloped by darkness. Its light comes from dark. And thus he says, "Thus saith the Lord GOD: In the day when he went down to the nether-world I caused the deep to mourn and cover itself for him, and I restrained the rivers thereof, and the great waters were stayed; and I caused Lebanon to mourn for him, and all the trees of the field fainted for him."

ר' יהודה בר ר' אמר, במה הרשעים מתכסים בגיהנם? בחשך. חזקיה בן ר"י אומר, הגיגית הזו במה מכסין אותה? בכלי חרש מינה ובה. כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים. (ישעיהו כט:טו) "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵידֹוָד לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ"

Rabbi Judah the son of Rebbe said, with what do the evil people cover themselves in hell? In darkness. Chizkiah the son of Rabbi Judah said, This pot, with what is it covered? With a clay utensil like it and in it. Just as it is made from clay, it is covered with a clay utensil, such are the evil ones. "Woe unto them that seek deep to hide their counsel from the LORD, and their works are in the dark, and they say: 'Who seeth us? and who knoweth us?"

לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר, (בראשית א:ב) "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" זה גיהנם. הוי חשך שהביא על המצרים מתוך גיהנם היה. "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ", כמה היה אותו חשך? אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עבה כדינר שנאמר "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ".

Therefore the Holy One, blessed be He, covers them with the depths that are darkness as it says, "Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters." That is "gehinom". That is the darkness that enveloped the Egyptians, it was from hell. And they could touch the dark, how much was there of the dark? The Rabbis of blessed memory said, it was as thick as a dinar.